בעת מלחמה וסכסוך הופכים בית הדין הבינלאומי, המשפט ההומניטרי, החברה האזרחית וארגוני זכויות אדם לחשובים מתמיד. בזכותם, שמירה על זכויות אדם והגנה על אזרחים בלתי-מעורבים יכולה להתבצע בזמן סכסוך מזוין. היכולת של ארגוני זכויות אדם לחקור הפרות בזמן מלחמה, בצורה שקופה ועצמאית, לצד דרישה ברורה לשמור על המשפט ההומניטרי והבינלאומי – יכולות להציל את חייהם של אזרחים בלתי מעורבים בעת סכסוך מזוין.
“טבח באזרחים הוא פשע מלחמה. אין כל הצדקה למתקפות המגונות הללו.”
מזכ"לית אמנסטי אינטרנשיונל, אנייס קאלמאר, על מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023
אמנת ז’נבה הראשונה פורסמה בשנת 1864 במטרה להגן על כוחות צבא שנפצעו במהלך סכסוכים מזוינים. מאז, האמנה עברה שינויים רבים, עד שב-1949 פורסמה האמנה הרביעית והאחרונה, אשר מהווה את הבסיס עליו נשען המשפט הבינלאומי להגנה על קורבנות בסכסוכים מזוינים. המטרה של אמנת ז’נבה הינה בעיקר להגן על אזרחים בלתי-מעורבים, וכוחות שחדלו להילחם בעקבות פציעה או נפילה בשבי.
במהלך לחימה לעיתים נופלים בשבי כוחות או מתבצעות חטיפות של אזרחים – לכן, אמנסטי אינטרנשיונל קוראת לכבד ולהגן על זכויותיהם של חטופים ושבויים בסכסוכים מזוינים, בכל מצב וזמן. אנו מזכירים כי לקיחת בני ערובה אסורה לחלוטין על פי המשפט הבינלאומי ומהווה פשע מלחמה. אמנסטי אינטרנשיונל קוראת בכל סכסוך לכלל הצדדים הנלחמים לכבד על זכויות אדם בסיסיות.
אזרחים וכוחות לחימה שחדלו להילחם צריכים לקבל טיפול והשגחה רפואית צמודה; ישנו איסור מוחלט על הכוחות הלוחמים להפריע לצוותים הרפואיים או לעכב הכנסה של סיוע רפואי לאלו שזקוקים לו. לפי האמנות הבינלאומיות הצוותים הרפואיים, אשר צריכים להיות מסומנים בצורה המקובלת, חייבים לנהוג ללא משוא פנים ובאופן ניטרלי לטובת כלל הנפגעים.
למטה תוכלו למצוא הסבר אודות זכויות אדם בעת מלחמה: מהן הזכויות של חטופים ושבויים, מהו פשע מלחמה ופשע נגד האנושות? על החשיבות של בית הדין בהאג והמשפט הבינלאומי, ולמה החברה האזרחית וארגוני זכויות אדם חשובים בזמן סכסוך מזוין?
זכויות חטופים ושבויים
האמנה הבינלאומית להגנה על בני אדם מפני העלמה בכפייה (Enforced disappearance), אשר אומצה בשנת 2006, מגדירה העלמה כפויה כמעצר, עיכוב, חטיפה או כל צורה אחרת של שלילת חירות על ידי סוכני המדינה ו/או יחידים או ארגונים אשר פועלים באישורה, בתמיכתה ו/או בהסכמתה של הישות השולטת. במקרים אלו, לאחר ההעלמה של האדם או הקבוצה, לרוב יהיה סירוב של הצד החוטף להכיר בשלילת החירות של האדם שהועלם וגם הסתרה של פרטים על גורלו או מקום הימצאו של האדם.
העלמה כפויה מאופיינת בשלושה אלמנטים מרכזיים, אשר מוגדרים ב-A/HRC/16/48/Add.3, תחת האמנה הבינלאומית להגנה על כל אדם מפני העלמה כפויה (ICPED):
- שלילת חירות בניגוד לרצונו של האדם;
- מעורבות של פקידי ממשל, אשר ידעו ו/או הסכימו להפרה;
- סירוב להכיר בשלילת חירות האדם ו/או הסתרת גורלו ו/או מקום הימצאו של האדם אשר הועלם.
על פי המשפט הבינלאומי, חטופים מוגדרים כקורבנות של העלמה כפויה, לפי ההגדרה של האמנה הבינלאומית להגנה על כל בני אדם מפני העלמה כפויה (2006) ולפי הצהרת האומות המאוחדות על הגנת כל בני אדם מפני העלמה כפויה (A/RES/47/133).
כמו כן, לקיחת בני ערובה אסורה על פי סעיף 3 לאמנת ז’נבה משנת 1949 וגם על פי סעיף 34 לאמנת ז’נבה הרביעית. בנוסף, סעיף 8 באמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) מגדירה את ההפרה של לקיחת בני ערובה כפשע מלחמה.
חטיפה של אזרחים מהווה הפרת זכויות אדם ברמה גבוהה ואכזרית ביותר אשר פוגעת בין היתר בזכות לביטחון וכבוד האדם, הזכות לא להיות נתון לעינויים, זכות לתנאי מעצר אנושיים, הזכות לייצוג משפטי והליך הוגן, הזכות לחיי משפחה ולעיתים קרובות הזכות לחיים.
אמנסטי ישראל מדגישה כי לקיחת בני ערובה אסורה לחלוטין על פי המשפט הבינלאומי ומהווה פשע מלחמה. לצד זאת, יש איסור גמור ומוחלט על פגיעה בבני הערובה – החובה המשפטית והמוסרית היא לשחררם אזרחים מהשבי באופן מיידי ללא תנאים.
חשוב לזכור כי לעתים קרובות חטיפה של אזרחים משמשת ככלי אסטרטגי להפצת טרור בתוך החברה הנפגעת. תחושת חוסר הביטחון והפחד שהחטיפה מחוללת אינה פוגעת רק בקרובים של החטופים, אלא משפיעה על החברה כולה; המשפחות והחברים של החטופים חווים עוגמת נפש עצומה לצד חוסר ודאות אכזרי ותחושת פחד כללית אצל אנשים רבים בחברה.
דיני מלחמה: פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה ועוד
המשפט ההומניטרי הבינלאומי, המכונה גם דיני המלחמה, קובע את הסטנדרטים של מה מותר ואסור בידי צדדים לוחמים במהלך סכסוך מזוין. חוקים אלו נועדו למזער את הסבל האנושי ולהגן על אזרחים בזמן לחימה. כמו כן, החוקים דואגים לשלומם של לוחמים שאינם נוטלים עוד חלק בסכסוך, לרבות שבויי מלחמה. הבסיס המשפטי העיקרי של המשפט ההומניטרי הבינלאומי הוא אמנת ז’נבה משנת 1949, אשר התקבלה לאחר זוועות מלחמת העולם השנייה, וכן הפרוטוקולים אשר נוספו לה.
על פי דיני המלחמה, קיים איסור לפגוע באזרחים בכוונה, וזאת על אף ההבנה כי אזרחים עלולים להיהרג או להיפצע כחלק מהתקפה מידתית על יעד צבאי. לעומת זאת, ישנו איסור גורף לבצע התקפה שאינה מצליחה להבחין בין אזרחים ללוחמים או כזאת אשר עלולה לגרום לפגיעה בלתי מידתית. על כל הצדדים בסכסוך לנקוט באמצעי זהירות לא לפגוע ב”תשתיות אזרחיות”, כגון בנייני מגורים, בתי ספר ובתי חולים.
“רבות מהפרות זכויות האדם החמורות ביותר מבוצעות בעת מלחמה […] הצדדים הלוחמים עשויים לנסות להחליש אזרחים כנקמה באמצעות חסימת סיוע הומניטרי, כגון מזון ותרופות, ואף שימוש בהרעבה של האוכלוסייה כנשק מלחמה.”
אמנסטי אינטרנשיונל
ההגדרות, וההבדלים בין הפשעים אשר לעיתים קרובות מתבצעים בעת לחימה:
- פשע מלחמה – הפרה חמורה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי הכוללות הרג מכוון, התקפות ישירות על אזרחים, עינויים, שימוש בנשק אסור, רצח או התעללות בשבויי מלחמה או אחרים שנתפסו, נכנעו או נפצעו, ואלימות מינית.
- פשעים נגד האנושות – פשעים שבוצעו כחלק מהתקפה נרחבת או שיטתית על ידי כוחות רשמיים או מטעם מדינה ו/או ארגון כנגד אוכלוסייה אזרחית בזמן שלום או מלחמה. ישנם 11 פשעים נגד האנושות: רצח, השמדה, שיעבוד, גירוש או העברה בכוח של אוכלוסייה, עינויים, אונס וצורות חמורות אחרות של אלימות מינית, העלמה בכפייה, ואפרטהייד. פשעים נגד האנושות עשויים להתבצע במהלך סכסוך מזוין או בימי שלום.
- רצח עם – מעשים מסוימים שבוצעו מתוך כוונה להשמיד, באופן מלא או חלקי, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית. רצח עם עשוי להתבצע בסכסוך מזוין או בימי שלום.
צדק בינלאומי: בית הדין בהאג והמשפט ההומניטרי
צדק בינלאומי פירושו הניסיון הקדחני להבטיח כי מבצעי הפשעים יישאו באחריות ויעמדו לדין בעקבות הפרות זכויות אדם שביצעו. לעיתים קרובות הפושעים האכזריים בעולם מצליחים לברוח מאחריות עקב היעדר רצון פוליטי לחקור פשעים מסוג אלה ולהעמיד לדין את האחראים. כמו כן, גם מערכות משפט פלילי חלשות, ודחיקה לשוליים של קורבנות בחברה הן סיבות ידועות ליכולת של הפושעים להתחמק מלעמוד לדין.
פעמים רבות, המבצעים של ההפרות או אלו אשר היו אחראיים על הביצוע של הפשעים לא יועמדו לדין או יישאו באחראיות על חלקם ובמקרים רבים אף ימשיכו לכהן בתפקידים רישמיים אשר יגנו עליהם ועל מבצעי הפרות נוספים. בכך, הסבל של הניצולים ומשפחות הקורבנות רק ימשיך לגדול.
במקרים אלה, מנגנוני צדק בינלאומי יכולים להתערב כדי להבטיח שפשעים ייחקרו כראוי, שהעבריינים יובאו לדין, וכי הקורבנות ומשפחותיהם יקבלו פיצויים מתאימים כדי לטפל בנזק הרב שנגרם להם:
- בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) – בית משפט אשר הוקם בשנת 2002 בהאג, הולנד. בית המשפט יכול לחקור ולהעמיד לדין אנשים החשודים בביצוע רצח עם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה ומאז 2018 גם בגין פשע של תוקפנות במצבים שבהם הרשויות הלאומיות אינן מסוגלות או לא רוצות לפעול בנושא.
- משרד התובע (OTP) של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג – הוא חלק עצמאי של בית המשפט ואחראי לבחון מצבים בסמכות השיפוט של בית המשפט שבהם נראה שבוצעו רצח עם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה ותוקפנות. הוא מבצע חקירות והעמדה לדין נגד האנשים שלכאורה אחראים על ביצוע פשעים אלה.
- מעמדם של קורבנות בבית הדין בהאג – קורבנות עשויים להיות אנשים בודדים, אך גם ארגונים או מוסדות אשר נפגעו באופן ישיר כתוצאה מסכסוך או אלימות. צוות בית המשפט הוכשר לעבוד עם קורבנות ולתת מענה לצרכיהם הספציפיים, במיוחד לילדים, קשישים, אנשים עם מוגבלויות ונפגעי אלימות מינית או מגדרית. כמו כן, זהותם של העדים נשארת חסויה ולבית הדין בהאג יש תוכנית סדורה להגנה על עדים.
- בתי משפט היברידיים – בתי דין אלו מוקמים בדרך כלל כדי לחקור ולהעמיד לדין פשעים בקנה מידה גדול על פי המשפט הבינלאומי במדינות שעברו סכסוך או משבר. בתי משפט אלה מוקמים לעתים קרובות כאשר מערכת המשפט הפנימית במדינה עצמה חסרה את התשתית הדרושה, משאבי אנוש, מסגרת משפטית או עצמאות כדי לעמוד בסטנדרטים של משפט הוגן או להתמודד עם המורכבות והרגישויות הפוליטיות של התביעות בהקשר הנידון.
- בתי משפט אד הוק – בתי משפט אשר הוקמו כדי לתת מענה לצורך מסוים ומוגדר, ולא נעשה בהם שימוש באופן כללי ובימי שגרה.
- בית הדין האירופאי לזכויות אדם – בית המשפט הוקם בשנת 1959 והוא ממוקם בשטרסבורג, צרפת. הקמת בית הדין לזכויות אדם האירופי מתבססת על הכרזת האו”ם בעניין זכויות אדם, והאמנה האירופאית לזכויות אדם.
אמנסטי אינטרנשיונל קוראת להבטיח ארבע אבני יסוד למען צדק בינלאומי: רדיפה אחר צדק ואמת, מתן פיצוי כספי ונפשי מלא לנפגעים ומשפחותיהם, והבטחה לאי-התיישנות של פשעים.
חברה אזרחית וארגוני זכויות אדם בעת מלחמה
החברה האזרחית הינה הגדרה רחבה לבני אדם אשר מאוגדים תחת ספרה שהשלטון המקומי לא מעורב בו כמעט או בכלל. חברה אזרחית טומנת בתוכה ארגונים, יחידים או פעולות מאורגנות אשר לרוב נותנות מענה לבעיות או חוסרים שהממשלה לא מספקת, או כושלת במתן פיתרון ראוי.
החברה האזרחית פועלת במרחב שבין המדינה והאזרח – בין הציבורי לפרטי – לעיתים בחפיפה ובקשר עם מסגרות אחרות במדינה ולעיתים בניתוק גמור מהן. בזמנים קיצוניים, דוגמת מגפת הקורונה וסכסוכים מזוינים, החברה האזרחית הוכיחה עצמה ונתנה מענה נרחב אשר סייע בצורה קריטית לאזרחים רבים.
ארגוני זכויות אדם בעת מלחמה מהווים נדבך חשוב לשמירה על הצדק ועל זכויותיהם של אזרחים בכל הצדדים בסכסוך. ארגונים אלו מתעדים ונאבקים נגד הפרות זכויות אדם, חוקרים את האמת ופועלים לשמירה על החוק והדין, גם במצבי קיצון כמו מלחמה. ארגוני זכויות אדם פועלים בכדי לשמור על הכבוד והאנושיות של כולם.
בעת מלחמה, תפקידם של ארגוני זכויות אדם מקבל משמעות נוספת מכיוון שלרוב יהיו צוותים אשר מוכשרים לעבוד עם פליטים, עקורים, נפגעי מלחמה, קורבנות של התעללויות שונות ועוד. כמו כן, לארגוני זכויות אדם יש חשיבות עצומה בעריכה של חקירות עצמאיות, שקופות ומקצועיות בזמן ולאחר לחימה.
אמנסטי אינטרנשיונל לדוגמא מפעילה גופים ואינדיבידואלים רבים, אשר עברו הכשרות מיוחד ולכן מוסמכים לחקור סכסוכים מזוינים בשביל להגיע לחקר האמת. אנו מבצעים מחקרים קפדניים באמצעות אינספור דרכים של הצלבת מידע: ראיונות, ניתוח צילומים אוויר, מחקרי שטח, עדויות ברשתות החברתיות ועוד.
פעמים רבות, המדינה או הישות השולטת בשטח לא יכולות או לא רוצות לבצע חקר מקיף של האמת, דבר אשר מותיר את הניצולים והקורבנות עם תחושת כאב ופחד, כמו גם חשש מכך שהאסונות יחזרו שוב – לכן, ארגוני זכויות אדם עצמאיים וחזקים חשובים ביתר שאת בזמן מלחמה.