משבר הדה-לגיטימציה של תנועת זכויות האדם השכיח את התרומה שלה לאנשים ולחוסן של הדמוקרטיה, ואפילו מיצב אותה כאיום. עדיין, זכויות האדם הן הכרח לחיים של כולנו. מדוע?
בשני העשורים האחרונים תנועת זכויות האדם המקומית, וגם העולמית, מתמודדת עם משבר דה-לגיטימציה חריף. בארץ המצב כל כך חמור, עד שארגוני זכויות האדם נתפסים כאיום של ממש על ידי רבים בציבור הישראלי. בסקר רחב שערכנו לאחרונה גילינו שרבים מהמשיבים גם לא כל כך מכירים את ארגוני זכויות האדם, או יודעים מה הארגונים האלה אשכרה עושים. לאור זאת, החלטנו, באמנסטי, להזכיר למה בעצם צריך ארגוני זכויות אדם.
בסקר שערכנו, שבחן עמדות של הציבור הישראלי כלפי זכויות האדם, הסכימו רוב המשיבים ששמירה על זכויות האדם משפרת את החיים שלהם. כשבוחנים את מגוון הזכויות שקודמו בישראל לאורך השנים ואת מגוון הקהילות והאנשים שחייהם השתפרו עקב כך, אפשר להבין את רוב המשיבים. ארגוני זכויות האדם הם ראש החלוץ בקידום זכויות האדם. הם, והזכויות שהם מקדמים, לא רק עוזרים לאנשים, הם גם מהווים חלק חשוב מהמערכת החיסונית של המדינה בפני רודנות ועוול.
הקשר בין זכויות אדם ודמוקרטיה חזק מאד, אבל משטר דמוקרטי לא תמיד מספיק על מנת לשמור על הזכויות של כל התושבים שנמצאים באחריותו. לכן, העובדה שרוב אזרחי ישראל מאמינים שישראל היא דמוקרטיה, לא מספיקה על מנת לקבוע שישראל לא מפירה זכויות אדם. מדינה שבה “הרוב הקובע” יכול להחליט ולקדם כל דבר שעולה על רוחו עלולה להוביל לרמיסת המיעוט.
לפי הסקר שערכנו, רוב הישראלים מאמינים שמדינות ששומרות על זכויות אדם הן מדינות משגשגות, בטוחות וחזקות, אבל גם מאמינים שתחת איום ביטחוני כבד המדינות חייבות להשהות חלק מהזכויות. לכן, לפי רוב הישראלים, קיים מתח בין הביטחון שלנו לבין שמירה על זכויות האדם. גם התפישה הזו לא תמיד מתיישבת עם העובדות ועם המחקר על אודות טרור ואלימות פוליטית. מחקרים מראים שהפרת זכויות אדם מביאה לעלייה בשיעור האלימות ובהרחבת המעגלים החברתיים שמעורבים באלימות.
לבסוף, לזכויות האדם יש גם קשר לשגשוג. במדדים של שגשוג כלכלי וחברתי ובמדדי אושר המדינות המוצלחות ביותר מאופיינות בשמירה טובה על זכויות האדם, והמדינות הכושלות מאופיינות במצב זכויות גרוע. בחינה היסטורית מלמדת שלאחר הרחבת הזכויות חלו השיפורים הכלכליים והחברתיים.