פרשת הריגתה של מהסא אמיני הובילה להפגנות רחבות היקף באיראן. לפני כשנתיים, הצעירה האיראנית ממוצא כורדי נעצרה ועברה עינויים חריפים ע”י משטרת הצניעות הידועה לשמצה באיראן, בטענה שמהסא חבשה את החג’אב שלה לא כראוי. מהסא מתה בעודה עצורה, דבר אשר הוביל למחאות עצומות תחת הסלוגן “נשים, חיים, חופש”. על הפרות זכויות האדם הנוראיות באיראן לפני המחאות ניתן לקרוא עוד בכתבה “אין חדש תחת השמש”.
בציון שנתיים לפרוץ המחאות אשר ממשיכות לשטוף את איראן עד היום, אמנסטי אינטרנשיונל מתקוממת מתרבות הפטור-מעונש אשר עדיין שולטת באיראן. אנשים רבים ממשיכים לסבול מנחת זרועו של המשטר האיראני אשר מבצע פשעים המנוגדים למשפט הבינלאומי. המשטר האיראני אף מוסיף חטא על פשע, כאשר אמנסטי חושפת כי בשנתיים האחרונות לא בוצעו כלל חקירות פליליות אפקטיביות ועצמאיות במקרים אלו.
במהלך ההפגנות הכלל-ארציות של ספטמבר-דצמבר 2022 ובעקבותיהן, אמנסטי תיעדה שימוש תכוף של כוחות הביטחון האיראניים ברובי סער, גז מדמיע, כדורי גומי, לצד הכאה קשה באלות, כמו גם הרג בלתי חוקי של מאות רבות של מפגינים ועוברי אורח, כולל עשרות ילדים. שנתיים חלפו ואף אדם לא עמד לדין על הפשעים הנוראים הללו.
יתרה מזאת, השלטונות דווקא השקיעו את זמנם בהשתקה של קרובי משפחה אשר מחפשים צדק בגין הרג בלתי חוקי של יקיריהם. באמצעות מעצר שרירותי, העמדה בלתי צודקת לדין, איומי מוות והטרדות בלתי פוסקות אחרות – המשטר האיראני משתיק את משפחות הקורבנות.
“בשנתיים האחרונות השלטונות גם הסלימו עוד יותר את המתקפה על זכויות האדם, ניהלו מלחמה בנשים ונערות באמצעות דיכוי אלים יותר נגד אלה שפעלו נקד חוקי הרעלה הדרקוניים, ואף תועד שימוש תכוף יותר בעונש מוות להשתקת התנגדות”
אמנסטי אינטרנשיונל
כחלק מפעולה רחבה יותר של המשטר האיראני, הרשויות שמו דגש על ריסוק התנועה החזקה לזכויות אדם, ובדגש על זכויות נשים, “נשים, חיים, חופש”. באפריל 2024 הרשויות האיראניות החלו בקמפיין ארצי חדש בשם “תוכנית נור“ אשר כולל סיורי אבטחה גלויים ברגל, אופנועים, מכוניות ושוטרים במרחבים ציבוריים כדי לאכוף את החוקים הדרקוניים של משטרת הצניעות, לרבות חובת החבישה של רעלה באופן בו דורש המשטר. כחלק מתוכנית נור, הרשויות הגבירו את האכיפה נגד נשים אשר נוהגות ברכב, והן נתונות להחרמת כלי הרכב, מאסר, הלקאה פומבית ויחס אכזרי ולא אנושי.
ב-22 ביולי 2024, סוכנים של המשטרה איראנית ירו בנשק חי לעבר מכונית בה נסעה ארזו בדרי בת ה-31, והותירה אותה פצועה באורח קשה. על פי דיווחים בתקשורת, הסוכנים ביקשו להחרים את המכונית של בדרי, כחלק מאכיפה של חוקי הרעלה הכפויה, ולכן הם ירו לעבר רכבה.
בינתיים, הפרלמנט האיראני מקדם הצעת חוק “לתמיכה בתרבות הצניעות והרעלה”, אשר מטרתה להכשיר את ההתקפה הנוראית של השלטונות על נשים ונערות, בדגש על חובת חבישתה של הרעלה.
בשנתיים האחרונות מאז פרצה המחאה, אמנסטי אינטרנשיונל תיעדה כי הרשויות האירניות הכפילו את השימוש בעונש מוות – בשנת 2023 תועד המספר הגבוה ביותר מזה שמונה שנים של הוצאות להורג באיראן. אמנסטי מראה כיצד הרשויות משתמשות במחאות כתירוץ לדיכוי פוליטי, הטלת אימה על הציבור ורדיפה של מיעוטים אתניים באמצעות הוצאות להורג. הסלמה זו כוללת שימוש בעונש מוות נגד נשים באשמת מניע פוליטי.
ומי משלם את המחיר על הפרות זכויות האדם? באיראן, כנראה שאף אחד: פקידים איראנים החשודים באחריות פלילית ישירה לפשעים חמורים ע”פ המשפט הבינלאומי והפרות אחרות של זכויות אדם ממשיכים לחמוק מעונש ומותירים את הקורבנות ללא צדק.
במרץ 2024, “הוועדה המיוחדת לבחינת התסיסה של 2022”, ועדה לא-עצמאית ומוטה אשר הוקמה על ידי נשיא איראן לשעבר אבראהים ראיסי, קבעה כי: “כוחות הביטחון פעלו באחריות בתגובה להפגנות”.
חשוב לציין כי מועצת זכויות האדם של האו”ם האריכה את המנדט של משימת גילוי העובדות של האו”ם על איראן (FFMI) באפריל 2024, אך הרשויות האיראניות ממשיכות לסרב בתוקף לשתף פעולה עם הגוף העצמאי, ובכך הן מונעות מחוקרים עצמאים גישה למדינה.