חופש ביטוי הינו הבסיס של כלל זכויות האדם, והוא חלק מן ההכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם, תחת סעיף מספר 19. חופש הביטוי מתייחס ליכולת של אדם או קבוצה לבטא את אמונותיהם, מחשבותיהם, רעיונותיהם ורגשותיהם ללא צנזורה ממשלתית, כל עוד אינן פוגעות באחר.

תחת חופש הביטוי ניתן למנות מספר חרויות חשובות, כמו חופש דת, הזכות להפגין וקיומה של תקשורת חופשית ועצמאית. מימוש זכויות אלה הוא רכיב מרכזי ובסיסי לקיומה של חברה שוויונית והוגנת, כזו שבה אנשים יכולים ליהנות מהזכויות שלהם כבני אדם.

היסטורית, 2023 תיזכר כשנה בה החברה בישראל התעוררה ויצאה להפגין ברחובות. הממשלה הקיצונית בראשות ביבי, בן גביר, רוטמן וסמוטריץ’ גרמה למיליוני ישראלים לצאת למחות נגד עוולות חמורות והפרות זכויות האדם. במהלך ההפגנות היינו עדים לפעולות דיכוי ושלילת זכויות מצד הרשויות נגד המפגינים.

מאז החלו המחאות בישראל ישנה עלייה באלימות המשטרתית כנגד מפגינים, בד בבד עם פגיעה חמורה בחופש הביטוי וניסיונות להשתיק יחידים. אנו באמנסטי ישראל רואים בהתעוררות האזרחית בישראל הזדמנות לשינוי אמיתי ועמוק, לא רק בביטול החקיקה, אלא בגישה כלפי מעורבות אזרחית, ובפרט בהגנה על זכויות אדם ואזרח.

בכתבה זו חשוב לנו להראות כי למכניזם העולמי של פגיעה בחופש הביטוי וההפגנה יש מכנה משותף ודפוסים דומים: ממשלות מסביב לעולם מנסות לרסק התנגדות וחשיבה עצמאית על מנת להגן על עצמן. הדוגמאות המובאות בכתבה החדשה של זכויות ללא גבולות – מרוסיה, פרו, מצרים וטנזניה – מצביעות כי סכנה של פגיעה חריפה עוד יותר בזכויות אדם ואזרח מרחפת גם מעל ראשינו.

רוסיה: למעלה מ-20,000 אקטיביסטים נמצאים בסכנה מיידית

מאז החלה הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022, השלטונות הרוסים משתמשים בטקטיקות אכזריות כדי לתקוף כל ביקורת מבית נגד המלחמה. כשבוע לאחר תחילת המתקפה, אנו באמנסטי ישראל פרסמנו על “הדיכוי הפנימי” שמנהיג פוטין בכדי למחוק כל סממן אופוזיציונרי ברוסיה.

הפרסום החדש של אמנסטי אינטרנשיונל, מחודש יולי האחרון, חשף את פרקטיקות הדיכוי השונות שבהן נוקטות הרשויות ברוסיה, על מנת לדכא את הפעילים נגד המלחמה, כאשר למעלה מ-20,000 אנשים נתונים לפעולות תגמול כבדות מצד השלטון.

חוקים חדשים מפלילים הבעת דעה וגרמו לכך שמפגינים לא-אלימים, עיתונאים ואקדמאים נתונים לסנקציות פליליות קשות מצד השלטון של פוטין. מערכת המשפט, אשר נגועה בשחיתות פוליטית, שופטת פעילי זכויות אדם לשנים ארוכות בכלא על מנת להשתיקם – הדוגמא הבולטת ביותר היא הכליאה של מנהיג האופוזיציה אלכסיי נבלני.

המשטר הרוסי העביר חוקים חדשים ודרקוניים עם תחילת המלחמה נגד אוקראינה: “הכפשה” של המשטר ו/או של פעילות הצבא הרוסי במהלך “המבצע המיוחד” באוקראינה עלולים להביל לקנסות כבדים, הפעלה של צו מעצר מנהלי ומאסר ארוך.

כיום ברוסיה, הפצת מידע שהמשטר מחשיב ככוזב על הכוחות המזוינים עלול להוביל ל-15 שנות מאסר, ואילו הכפשה של גופי המדינה או הצבא עלולים להוביל לשבע שנות מאסר.

בשנת 2022, למעלה מ-21,000 בני אדם ברוסיה נענשו על “עבירות” מסוג זה, כאשר נגד 2,307 הופעל צו מעצר מנהלי ועל השאר הוטלו קנסות כבדים, בעיקר עקב השתתפות בהפגנות לא אלימות נגד המלחמה או העברת ביקורת על המלחמה באינטרנט.

פרו: מותם של עשרות מפגינים היה חייב להימנע

מאז ה-7 בדצמבר 2022, פרו חווה את אחד המשברים הפוליטיים והחברתיים העמוקים ביותר שידעה המדינה הדרום אמריקאית בעשורים האחרונים. אלפי בני אדם יצאו לרחובות כדי להפגין נגד הממשלה, וכוחות הביטחון הגיבו בשימוש בכוח מופרז וקטלני על מנת להשתיק ולהעניש את המפגינים.

בתוך כשלושה חודשים מאז פרצו ההפגנות בפרו, לפחות 49 מפגינים נהרגו על ידי המשטרה, בנוסף למאות שנפצעו. בתגובה להכרזה של ארגונים חברתיים ברחבי פרו על כוונתם לחדש את ההפגנות נגד הממשלה, אמנסטי אינטרנשיונל קוראת לכוחות הביטחון להגן על הזכות למחאה שלווה, וכי שימוש בכוח קטלני חייב להיות המוצא האחרון בהחלט.

אמנסטי חקרה את סבב ההפגנות הקודם, שהוביל למותם של עשרות רבות של מפגינים, וקבעה כי הוא הונע על ידי הרצון של הממשלה, המשטרה והצבא להשתיק ולהעניש מפגינים – וכוון ביתר שאת נגד קהילות ילידיות ואיכרים.

בחודש מאי האחרון, אמנסטי פרסמה דו”ח מפורט אודות מותם של 25 מהמפגינים ומצאה כי לפחות 20 מהם מתו ע”י כוחות הביטחון במה שמסתמן כהוצאה להורג ללא משפט. עד היום, אף איש ביטחון לא נחקר או הועמד לדין בהקשר למעשים אלו.

מצרים: עשור לטבח בראבעה שהוביל למותם של כ-900 בני אדם

יום השנה ה-10 לטבח במסגד ראבעה בקהיר, בו נהרגו למעלה מ-900 בני אדם, הוא תזכורת לאכזריות בה כוחות הביטחון יכולים לרסק זכויות אדם ואזרח, ועם זאת לא לשאת באחריות על מעשיהם. עד היום, אף משרת ציבור – מהפקידות הזוטרה, דרך הכוחות המזויינים בשטח ועד המפקדים הבכירים – לא הועמד לדין.

ב-2013 מצרים ידעה סדרה של התנגשויות עקובות מדם בין כוחות הביטחון ותומכי ארגון האחים המוסלמים, אשר גיבו את הנשיא המודח מוחמד מורסי. במהלך התקופה האלימה, אמנסטי אינטרנשיונל תיעדה הפרות זכויות אדם מהחמורות ביותר, לרבות עינויים, היעלמויות כפויות, מעצרים שרירותיים, הוצאות להורג ללא משפט ועוד.

מאז הטבח במסגד ראבעה עברו 10 שנים, אך ניתוח מפורט של אמנסטי אינטרנשיונל מדגיש כי עשר השנים האחרונות מהוות “עשור של בושה” בכל הקשור להגנה ולקידום של זכויות אדם ואזרח במצרים. פיליפ לותר, מנהל המחקר של אמנסטי במזרח התיכון וצפון אפריקה אמר כי:

“הטבח בראבעה היה נקודת מפנה שבעקבותיה הרשויות המצריות נקטו במדיניות אפס סובלנות נגד התנגדות. מאז, אינספור מבקרים ומתנגדים נהרגו בהפגנות”

בפרסום מחודש אוגוסט האחרון אמנסטי הציגה 10 נקודות בהן מוכח כי המצב במצרים התדרדר בצורה קיצונית מאז הטבח:

1. דיכוי הפגנות – מאז 2013 הפגנות ממוגרות בצורה קיצונית ע”י הממשלה וכוחות הביטחון;
2. מעצרים שרירותיים – עשרות אלפי בני אדם נעצרו במהלך הטבח ובעקבותיו;
3. משפטים לא הוגנים – מאז הטבח, הרשויות משתמשות לעיתים תכופות יותר בטקטיקות דיכוי באמצעות בתי המשפט;
4. עונש מוות – בעשור האחרון, הרשויות החריפו את השימוש בעונש המוות כדי לדכא התנגדות, ולצד 400 בני אדם שכבר הוצאו להורג, אלפים נוספים נידונו לעונש;
5. חופש הביטוי – מאז המהומות, החריפה הממשלה המצרית את המתקפה על חופש הביטוי והעמידה לדין עיתונאים, הגבירה את הצנזורה המקוונת והגדילה את הפגיעה בכלי התקשורת העצמאיים;
6. הצטמקות המרחב האזרחי – ב-2019 העבירה הממשלה המצרית חוק דרקוני אשר מעניק לרשויות סמכויות רחבות לאסוף מידע ולפרק ארגונים לא ממשלתיים;
7. עינויים והתעללויות אחרות – מאז 2013, עשרות עצורים שהואשמו בהשתתפות במחאות מתו בתאי המעצר עקב מניעה של טיפול רפואי או עקב עינויים;
8. היעלמויות כפויות – כוחות הביטחון מעלימים באופן שגרתי מפגינים או חשודים בפעולות טרור לתקופות שנעות בין ימים ספורים לשנים ארוכות;
9. אפליה – ב-10 השנים האחרונות הרשויות המצריות הגבירו את האלימות מבוססת מגדר ואת הרדיפה הדתית;
10. פטירה מעונש – עד היום לא בוצעו חקירות אמיתיות או העמדה לדין של מתכנני ומבצעי הטבח באוגוסט 2013.

טנזניה: מעצר של עשרות פעילים ופרלמנטר מהווים דיכוי קשה

במהלך חודש אוגוסט משטרת טנזניה עצרה 40 פעילים חברתיים מקהילת שבט המסאי, לרבות את חבר הפרלמנט המקומי, עמנואל לקישון. המעצרים מגיעים בתגובה למאבק הקדחתני של חברי שבט המסאי לשמר את אדמותיהם, בעוד הממשלה מנסה לפנותם ומשתמשת בטקטיקות דיכוי קשות ושימוש בכוח מופרז ולא-סביר.

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בעיקר בשטחים שבגבול טנזניה-קניה, באזור לוליאונדו (Loliondo). ביוני 2023 אמנסטי אינטרנשיונל פרסמה דו”ח מפורט המדגיש את ההתעללות החמורה של הממשלה בקהילת המסאי, לרבות השימוש המופרז בכוח, מעצרים שרירותיים, פינויים בכפייה ועוד. אזור לוליאונדו הוא חלק מאזור השימור נגורונגורו אשר המסאים המתגוררים בו אמורים להיות מוגנים על ידי הממשלה, בדומה לטבע ובעלי החיים.