בשנים האחרונות ישנה עלייה חדה בהגירה של מבקשי מקלט ממדינות הדרום הגלובלי לאיחוד האירופי בניסיון להגן על חייהם, בעיקר בעקבות עימותים מזויינים ומשברים כלכליים ואקלימיים. בשל המיקום הגיאוגרפי שלה והיותה חלק מהאיחוד האירופי, יוון חוותה גידול במספר מבקשי המקלט שהגיעו לגבולותיה במהלך השנים. אלא שבשנתיים האחרונות הייתה ירידה דרסטית בכניסות של מבקשי מקלט לשטחה של יוון: בעוד שבשנת 2019 קרוב ל-75,000 מבקשי מקלט הגיעו אליה, בשנת 2020 המספר צנח באופן משמעותי לכ-15,000, ירידה של 80%.
הממשלה היוונית מצידה טוענת כי הירידה התרחשה בעקבות היד הקשה שהיא נוקטת נגד מבקשי המקלט, כאשר ההסלמה של יוון נגד מבקשי המקלט כוללת בין היתר הפרות חוזרות ונשנות של סעיף 33 לאמנת הפליטים – החזרה בגבול ללא בדיקת זכאות של מעמד פליט וזאת במקרים רבים לשטחה של טורקיה, כליאה של מבקשי מקלט ללא הצדקה, ואף אלימות קשה שיכולה להיות מכונה עינויים. המדיניות של הממשלה היוונית עומדת בניגוד מוחלט לאמנות האיחוד האירופי, המשפט הבינלאומי ואף החוק היווני.
נדחים על הסף – מבקשי מקלט בגבול יוון
בקיץ האחרון פרסמה אמנסטי אינטרנשיונל את הדו”ח “אלימות, שקרים והחזרות” המתעד את המדיניות הקשה של יוון נגד מבקשי מקלט בגבול עם טורקיה. כבר באפריל 2020 אמנסטי אינטרנשיונל וארגוני זכויות אדם נוספים תיעדו כי יוון מנעה ממבקשי מקלט רבים להיכנס לשטחה באופן שיטתי בעקבות המתיחות הפוליטית עם שכנתה ממזרח, טורקיה, כ”נקמה” פוליטית. בכך, הפרה יוון את אמנת הפליטים עליה חתמה ב-1960 ואותה אף אשררה, ובאופן ספציפי את סעיף 33 של האמנה, אשר קובע כי למדינה אסור לגרש או להחזיר אדם המבקש מקלט לטריטוריה ממנה הגיע, גם אם היא לא המדינה ממנה הוא בורח, וזאת לפני שבקשת המקלט שלו נבדקה. בנוסף, חשפה אמנסטי אינטרנשיונל כי לעיתים הוחזרו אנשים לטורקיה לאחר שנעצרו במרחק של כ-700 ק”מ מהגבול.
דו”ח של אמנסטי אינטרנשיונל תיעד 21 תקריות שונות של החזרות בגבול בין החודשים יוני ודצמבר 2020, באופן אשר מצטייר כמדיניות דה-פקטו של יוון. ע”פ אמנסטי, ההחזרות הכפויות מפרות את חוק זכויות האדם היווני ואת האמנות של האיחוד האירופי, אשר אמנסטי אף קראה לקהילה הבינלאומית להתערב באופן מידי במתרחש. מתוך הדו”ח עולה כי משטרת הגבולות היוונית פיתחה שיטות ליירט, לתפוס ולהחזיר מבקשי מקלט חזרה לצד הטורקי ועושה זאת באמצעות מעצרים שרירותיים, אלימות, התעללות ואף גם עינויים. אמנסטי מציינת כי גם טורקיה הפרה את זכויותיהם של מבקשי המקלט וכ”פעולת גמול” היא החזירה מבקשי מקלט רבים חזרה ליוון לאחר שהוחזרו לשטחה. בכך, הפכו בני אדם אשר נסים על חייהם ומבקשים הגנה לכלים במשחק פוליטי מעוות.
מבקשי מקלט נכלאים באופן לא חוקי
בחודש דצמבר האחרון פרסמה אמנסטי אינטרנשיונל אודות כליאתם הלא-חוקית של מבקשי מקלט באי סאמוס ביוון במתקן שמומן על-ידי האיחוד האירופי. המתקן יווני ממוקם באי המרוחק כ-1.6 ק”מ מחופי טורקיה, וכלואים בו באופן בלתי חוקי מבקשי מקלט, וזאת בעקבות החלטה שרירותית של השר היווני להגירה ומקלט, שאף טרם פורסמה באופן רשמי. ההחלטה נחשפה על-ידי אמנסטי אינטרנשיונל: החל מה-17 בנובמבר, לתקופה בלתי מוגבלת, נאסר על אדם ללא תעודות זהות תקפות שהונפקו על ידי הממשלה (כרטיסי מקלט) לעזוב את המתקן. על פי הערכות לא רשמיות, לכ-100 מתוך כ-450 ממבקשי המקלט שהושמו במתקן אין את הכרטיס הדרוש, ולכן נפגעה קשות זכותם לחירות.
אמנסטי אינטרנשיונל רואה במתקן הכליאה באי סאמוס חלק מתהליך עמוק יותר שקורה ביוון כולה – מעבר של מבקשי המקלט ממחנות פתוחים ל-“מרכזים מבוקרים וסגורים”, תוך שלילת זכויות אדם רבות. המתקן בסאמוס נבנה במימון האיחוד האירופי במיקום מבודד, הוא יכול לאכלס עד 3,000 בני אדם ומצויד במערכות מעקב והרתעה מתקדמות, גדרות מתכת דוקרניות, מגנומטרים ונוכחות תמידית של שוטרים ומאבטחים אשר מפטרלים בכדי לוודא כי אף מבקש מקלט לא יברח ממנו. האסירים שיכולים לצאת מהמתקן מורשים לעשות זאת רק בשעות מסוימות ונתונים לבדיקות ביטחוניות מקיפות בחזרה. אמנסטי ראיינה שני מבקשי מקלט אפגנים שנכלאו במתקן, אשר העידו כי הם מרגשים שהפכו לאסירים בבית כלא, וזאת רק מאחר שהגיעו ליוון במטרה לבקש מקלט.
כל זאת ועוד הביא את צוות המחקר של אמנסטי לתאר את המתקן כך:
“המחנה הזה דומה יותר לבית סוהר מאשר מקום לשכן בו אנשים אשר מחפשים ביטחון. זה הוא שימוש לרעה בכסף האיחוד האירופי, והפרה גסה של זכויות מבקשי המקלט.“