אמנסטי אינטרנשיונל: ראיות חדשות לתקיפות ישראליות לא חוקיות בעזה אשר גרמו לפגיעה המונית באזרחים, על רקע סיכון רחב היקף לתושבי רפיח לנוכח מתקפה צפויה 

• לפחות 95 אזרחים נהרגו – כמעט מחציתם ילדים – בארבע תקיפות לא חוקיות ברפיח
• התקיפות התבצעו במחוז הדרומי בעזה, האמור להיות “בטוח”
• כל ארבע התקיפות הינן, קרוב לוודאי, תקיפות ישירות כנגד אזרחים ומטרות אזרחיות, ויש לחקור אותן כפשעי מלחמה

ראיות חדשות לגבי תקיפות קטלניות לא חוקיות ברצועת עזה הכבושה, אשר נאספו על ידי אמנסטי אינטרנשיונל, מדגימות כיצד הכוחות הישראליים ממשיכים לזלזל בחוק ההומניטרי הבינלאומי ומחסלים משפחות שלמות בחסינות מלאה.

הארגון ביצע חקירה אודות ארבע תקיפות ישראליות, שלוש בדצמבר 2023 לאחר סיום ההפוגה ההומניטרית, ואחת בינואר 2024, אשר הרגו לפחות 95 אזרחים, בתוכם 42 ילדים, ברפיח – המחוז הדרומי בעזה, בזמן שהיה אמור להיות אזור “בטוח” ברצועה ואשר הכוחות הישראליים כרגע מתכוננים לביצוע פעולה קרקעית. למתקפה כזו עשויות להיות משמעויות הרסניות ליותר ממיליון איש הדחוסים
בשטח של 63 ק”מ רבועים, לאחר גלים רצופים של עקירה המונית.
 
בכל ארבע התקיפות, הארגון לא מצא כל אינדיקציה שבנייני המגורים שנפגעו יכלו להיחשב כמטרות צבאיות לגיטימיות, או שאנשים בבניינים אלו היו מטרות צבאיות, ובכך עולה חשש כי הפצצות אלו היו תקיפות ישירות כנגד אזרחים ומטרות אזרחיות, ולפיכך עליהן להיחקר כפשעי מלחמה.
 
גם אם הכוחות הישראליים ניסו לפגוע במטרות צבאיות לגיטימיות בקרבת מקום, תקיפות אלו כשלו בלהבדיל בין מטרות צבאיות ומטרות אזרחיות, ולפיכך הינן חסרות הבחנה. תקיפות חסרות הבחנה אשר הורגות ופוצעות אזרחים הינן פשעי מלחמה. הראיות אשר נאספו על ידי אמנסטי אינטרנשיונל מעלות בנוסף כי הצבא הישראלי כשל בלספק, לכל הפחות, אזהרה אפקטיבית  – אם בכלל –  לפני ביצוע התקיפות לכל מי שגר באזורים שנפגעו.
 
“משפחות שלמות נמחקו בתקיפות ישראליות גם לאחר שחיפשו מפלט באזורים אשר פורסמו כבטוחים,
וללא כל אזהרה מהרשויות הישראליות. תקיפות אלו מדגימות דפוס פעולה מתמשך של זלזול במצח נחושה בחוק הבינלאומי על ידי הכוחות הישראליים, בניגוד לטענות הרשויות הישראליות כי כוחותיהן נוקטות באמצעי זהירות מוגברים להקטנת הפגיעה באזרחים“, אמרה אריקה גווארה-רוזס, מנהלת בכירה באמנסטי אינטרנשיונל למחקר, סינגור, מדיניות וקמפיינים.
 
שלוש מהתקיפות התבצעו בשעות הלילה, כאשר תושבים אזרחיים, ובכלל זאת משפחות אשר נעקרו מאזורים אחרים, צפויות להיות במיטות בבתיהן, וכך הן אכן היו.
“בין אלו שנהרגו בתקיפות לא-חוקיות אלו היו תינוקת אשר לא מלאו לה עדיין שלושה שבועות, רופא בכיר בפנסיה בן 69, עיתונאי אשר הזמין משפחות עקורות לביתו, ואם אשר חלקה מיטתה עם בתה בת ה-23. העדויות שהניצולים האבלים שיתפו הינן תזכורת לכך שפשעי הזוועה בעזה הם כתם על המצפון הקולקטיבי של העולם“, אמרה אריקה גווארה-רוזס. “בעקבות פסיקת הביניים החשובה של בית הדין הבינלאומי, שלפיה הסיכון להתרחשות רצח עם הוא מוחשי ומיידי, הפרטים המחרידים של מקרים אלה מדגישים את דחיפות הצורך בקריאה מצד כל המדינות להפסקת אש מיידית וקבועה, שהיא הדרך היעילה ביותר ליישם את האמצעים הזמניים שעליהם הורה בית הדין. כמו כן, פרטים אלו מדגישים את החשיבות של הטלת אמברגו נשק מקיף על כל הצדדים לסכסוך“.[הבהרה חשובה: אמנסטי אינטרנשיונל ישראל איננה שותפה לקריאתה של אמנסטי העולמית לאמברגו נשק על ישראל, כפי שהודגש כבר].

אמנסטי אינטרנשיונל ביקר באתרים של כל ארבעת התקיפות, השיג לרשותו תמונות וסרטוני וידאו של ההרס, וראיין 18 אנשים, ובכללם 14 ניצולים וארבעה קרובי משפחה אשר השתתפו במאמצי החילוץ. מעבדת הראיות לשעת חירום של הארגון ניתחה תמונות לווין, וכן תמונות וסרטוני וידאו מהשטח, בכדי למקם ולוודא את התקיפות וההרס אשר נבע מהן. הארגון בחן בנוסף את יומן המלחמה המפורסם בדף הרשמי של הצבא הישראלי, ולא מצא כל התייחסות לאף אחת מארבע התקיפות. אמנסטי אינטרנשיונל העביר שאלות לרשויות הישראליות ב-19 וב-30 בינואר 2024 בנוגע לתקיפות. עד לעת הפרסום, לא התקבלה כל תגובה. 

גופיהם הקטנים של ילדיי נקרעו לגזרים

התקיפה על משפחת חרב

ב-12 בדצמבר 2023, בשעה 03:02 לפנות בוקר, תקיפה ישראלית פגעה ישירות בשני בתים השייכים למשפחת חרב בשכונת א-זהור ברפיח, והרגה 25 אזרחים, בהם 10 ילדים, 9 גברים ו-6 נשים, אחת מהן בחודש השמיני להריונה. לפחות 17 נפצעו. התקיפה הרסה לחלוטין את שני הבתים ופגעה קשות בשלושה בתים סמוכים שבהם שהו חלק מההרוגים.
 אסלאם חרב, 30, שאיבד שלושה מארבעת ילדיו בתקיפה – בנות תאומות בנות חמש, ג’וד ומריה, ובנם, בן חצי שנה, עמאר – תיארו לאמנסטי אינטרנשיונל את אימת רגעי התקיפה:
“שמעתי פיצוץ אדיר. אני לא זוכר שראיתי משהו, פשוט שמעתי פיצוץ חזק מאוד ואיבדתי את ההכרה.
התעוררתי בבית החולים; הדבר הראשון שאני זוכר הוא ששאלתי על הילדים שלי. רק לין, בת הארבע,
שרדה; במשך ימים, משפחתי ניסתה לחלץ את שרידי ההרוגים מההריסות. גופתו של אחי [בן 25] ח’ליל
נמצאה במרחק 200 מ’ מהבית, לשם הוטחה מעוצמת התקיפה, קרועה לחתיכות. גופיהם הקטנים של
ילדיי נקרעו לגזרים“.
אסלאם אמר לאמנסטי אינטרנשיונל כי בני משפחתו אינם יודעים מדוע נפגעו בתיהם וכי הם לא קיבלו כל התראה מוקדמת על התקיפה. אמו, אנעם, 52; אחיותיו, עביר, 23, ונג’ווה, 26; ואחיו מוחמד אל-האדי, 22, וזין אל-עבידין, 15, היו בין ההרוגים בתקיפה.

אסלאם ציין כי המשפחה מארחת קרובי משפחה שנעקרו מבתיהם ונאלצו לעזוב את העיר עזה בהוראת הצבא הישראלי. הוא הוסיף שהם מכירים היטב את הרקע של קרובי משפחה אלו, ושאין להם כל זיקה פוליטית.
 אחותו של אסלאם, אחלאם חרב, בת 34, שאצבעה נקטעה כתוצאה מהתקיפה, אמרה לאמנסטי אינטרנשיונל:
“זה נס שאני חיה ומדברת איתך. אני סובלת מכאבים בלתי-פוסקים, במיוחד בריאות, אני עדיין מתקשה
לנשום… איבדתי את אמא שלי. אחותי נג’ווה, בעלה וכל ילדיהם נהרגו. גם עביר, אחותי הקרובה אליי כל
כך, האדם היקר לי ביותר, נהרגה. אובדנה שבר לי את לבי. אחי, מוחמד אל-האדי, זוהה רק לפי שיערו;
מאחי ח’ליל לא נותר דבר מלבד כף ידו… ילדיי חולצו בחיים מתחת להריסות. אני מסתכלת עליהם ולא
מאמינה שהם עדיין בחיים“.
עביר רואיינה בעבר על ידי אמנסטי אינטרנשיונל לאחר שארוסה ואמה נהרגו בתקיפה אווירית ישראלית במהלך מתקפה בת שלושה ימים ברצועת עזה, באוגוסט 2022. מדברי עדים בשטח וראיות מצולמות שנאספו מהזירה עולה כי הבתים נפגעו יותר מפעם אחת, וכתוצאה
מכך נוצרו לפחות שני מכתשים. ישראל לא סיפקה הסבר לאירוע.
 אמנסטי אינטרנשיונל ביקר באתר התקיפה בשתי הזדמנויות וסקר את רשימת ההרוגים והפצועים בתקיפה. הארגון לא מצא כל ראיה לכך שהיו מטרות צבאיות כלשהן באזור או שמי מהנוכחים במבנים בעת התקיפה היוו מטרות צבאיות לגיטימיות, ומכך עולה חשש כבד כי הפגיעה בבתי משפחת חרב הייתה תקיפה ישירה כנגד אזרחים ועל מטרות אזרחיות, שיש לחקור אותה כפשע מלחמה.

נסענו לרפיח כדי למצוא מפלט בטוח

תקיפת משפחת שחאדה

ב-14 בדצמבר, בסביבות 11:45, תקיפה ישראלית פגעה והרסה לחלוטין בית בן שלוש קומות בשכונת ברזיל ברפיח, השייכת לעבדאללה שחאדה. שחאדה, 69, מנתח בגמלאות ולשעבר מנהל בית החולים אבו יוסף אל-נג’אר, נהרג לצד לפחות 29 אזרחים אחרים, כולל 11 ילדים, 7 גברים ו-11 נשים. לפחות 10 נפצעו.
הקורבן המבוגר ביותר של התקיפה היה חמדי אבו-דף, גבר בן 86 שנעקר מביתו, והצעירה ביותר הייתה איילה נסמן, בת שלושה חודשים.
בנו של עבדאללה שחאדה, יוסף, מנתח בן 36 בבית החולים האירופי בחאן יונס, שאיבד גם את אחיו יחיא, 29, סטודנט לטכנולוגיית מידע, אמר שיצא מהבית שעה לפני התקיפה.
“זה היה בית של רופא שהקדיש את חייו לעזרה לאנשים, בית שבו עקורים חיפשו מקלט… במשך ימים
ארוכים ניסינו לחלץ את הגופות מההריסות, אנשים שרק רצו להיות בטוחים”, אמר. “אנו מכירים את כל
מי ששהה בבניין“.
לפחות לשניים מהעקורים ששהו בבניין היו היתרי עבודה בישראל, כלומר הם עברו בדיקות קפדניות על ידי הרשויות הישראליות.
אחמד נסמן, 30, פיזיותרפיסט, איבד את אשתו אולה, 29, גם היא פיזיותרפיסטית, ואת שלושת ילדיהם: ארווה, 5; כַּרַם, 4; ואיילה, בת 3 חודשים. גם הוריו, חסן, בן 63, ואומיה, בת 58, נהרגו, וגם אחותו איה, בת 28.
 

הוא סיפר לאמנסטי אינטרנשיונל כי חודש לאחר שהוריו עברו לביתו של עבדאללה שחאדה, הוא בא בעקבותיהם יחד עם אשתו וילדיו, באמצע נובמבר. הם עשו את המסע המפרך מעזה לרפיח בעגלה רתומה לסוס דרך “המסדרון ההומניטרי”, שאותו תיאר כ”מסדרון הגיהנום”. הייתה זו חוויה מפחידה עבור ילדיו, שראו חיילים ישראלים עורכים חיפושים בעירום.
ביום התקיפה, הוא היה בשוק בקרבת מקום, ומיהר הביתה לאחר ששמע את הפיצוץ. כשהגיע, הביתה כבר עלה באש. “הכל נהרס לחלוטין… רק חורבות, עשן ואבנים”, אמר.
רק כעבור ארבעה ימים הצליח לחלץ את גופתה של בתו התינוקת איילה מההריסות; היא זוהתה רק על ידי בגדיה. הפיצוץ ערף את ראשה של בתו בת החמש, ארווה. “כשהמלחמה התחילה, הייתה לי רק משימה אחת בחיי, להגן על הילדים שלי. הלוואי שהייתי איתם כשהבית נפגע”, אמר. “הגוף שלי שרד, אבל הנשמה שלי מתה עם הילדים שלי, היא נמחצה איתם מתחת להריסות”.
ניצול אחד, שדיבר בעילום שם, תיאר כיצד נלכד במשך כמעט שמונה שעות מתחת להריסות עם רגל שבורה, כשהוא מסוגל להזיז רק זרוע אחת. אשתו ובנו הקטן נהרגו בתקיפה. הוא סיפר לאמנסטי אינטרנשיונל שהוא עמד ליד דלת הכניסה לאחר שיצא החוצה כדי לאפות לחם על עצי הסקה, כשלפתע הוא הושלך באוויר, נחבט בקיר ואיבד את הכרתו:
“התחלתי לצרוח, צעקתי לאנשים שיעזרו לי, הייתי מתחת להריסות… במרתף מאוד מאוד צר… ראיתי
שאנשים מנסים לחלץ אותי. צרחתי במשך שעתיים, המקום היה רועש מאוד, שמעתי את הרעש של
הדחפורים״.
ת’איר אל-חדאד, בן 27, חולץ מיד מתחת להריסות, אך הוריו, סלאמה, 48, ומייסרה, 47, ואשתו איה, בת 28, נהרגו בתקיפה. כך סיפר לאמנסטי אינטרנשיונל: “ד”ר עבדאללה הוא אדם זהיר מאוד, וכל אלה שהיו עמו בבניין היו בני משפחתו או חברים קרובים… נסענו לרפיח בחיפוש אחר ביטחון, חשבנו שבטוח יותר בדרום”.
במחקר שערך אמנסטי אינטרנשיונל לא נמצאה כל אינדיקציה למטרה צבאית שנכח בתוך הבית או בסביבתו או שהבית עצמו היה מטרה צבאית, ומכך עולה חשש כבד כי תקיפה זו – שעליה ישראל טרם סיפקה מידע כלשהו – הייתה אף היא תקיפה ישירה על אזרחים ועל מטרות אזרחיות.

כולנו ישנו

משפחת זוערוב

ב-19 בדצמבר 2023, בסביבות השעה 01:30 לפנות בוקר, תקיפה ישראלית פגעה בבית בן שתי הקומות של עומר זוערוב במערב רפיח, והרגה 22 אזרחים, בהם 11 ילדים, 7 גברים ו-4 נשים. הקורבן המבוגר ביותר של התקיפה, עומר זוערוב, היה בן 75, והצעירה ביותר, אחייניתו אל-אמירה עאישה, הייתה בת פחות משלושה שבועות, וטרם נרשמה במרשם האוכלוסין. הבית נהרס כליל ולפחות שלושה
בתים סמוכים נפגעו קשות.
אמנסטי אינטרנשיונל הצליח לאמת את זהותם של לפחות 16 מהפצועים, אך סביר להניח כי עשרות נוספים נפצעו, על פי עדי ראייה. באחד הבתים שנפגעו קשות הסתתרו עד 70 בני אדם.  כל אלה שישנו בקומה הראשונה של הבית, שנהרס לחלוטין, נהרגו: עומר זוערוב, 75, אשתו רוידה, 70, ובנם מחמוד, 36. גם אשתו של מחמוד, מרפת, בת 35, נהרגה יחד עם כל ארבעת ילדיהם של בני הזוג: פַרַח, 16; עומר, 14; מוחמד, 13; ודימה, 1. בנו השני של עומר, ממדוח, עובד מדינה בן 39, שהה עם משפחתו בקומה העליונה. הוא נהרג לצד בתו רואה, שלאחרונה מלאו לה 16.

מלאכ א-שאער, אשתו של ממדוח, סיפרה לאמנסטי אינטרנשיונל שכולם ישנו; היא התעוררה ומצאה את עצמה מתחת להריסות. 
“לא יכולתי לפתוח את העיניים כי הן היו מלאות בזכוכית, רסיסים וחול. כל הגוף שלי היה מתחת להריסות, ראיתי רק את הרגל שלי. למחלצים לקח 20 דקות להוציא אותי משם“, סיפרה. מלאכ סבלה מכוויות קשות, כולל על פניה, וראייתה נפגעה עקב רסיסים שחדרו לעיניה, אך היא שוחררה מבית החולים לאחר שבועיים, שכן קריסתה של מערכת הבריאות בעזה הותירה את בתי החולים בדרום הרצועה עמוס עד לעייפה ולא מצוידים כראוי.  
באחד הבתים הסמוכים שנפגעו, בית דו-קומתי בבעלות העיתונאי עאדל זוערוב, שהו יותר מ-70 איש ממשפחת א-לדעה, שברחה מתל אל-הווא בעיר עזה בשבוע השני למתקפה. בתקיפה נהרגו עאדל ותשעה מבני משפחת א-לדעה.
אחד הניצולים, עארף א-לדעה, 52, אמר לאמנסטי אינטרנשיונל: “קירות, סלעים, מלט, זכוכית, החלו ליפול עלינו. הקירות והעמודים קרסו עלינו בגלל עוצמת התקיפה“.
מוחמד זוערוב, שביתו נפגע גם הוא בתקיפה, סיפר לארגון כי התקיפה פגעה בגוש בנייני מגורים, מלא במשפחות. הוא אמר:

 “לפעמים אני עדיין לא מצליח להבין אם התקיפה התרחשה באמת, או שמא היה
זה רק סיוט. לאחיין שלי הייתה בת, שעוד לא מלאו לה שלושה שבועות, הבן השני שלו, עוד לא בן
שנתיים… אתם יכולים לדמיין את הגופות של הילדים האלה נמחצות תחת ההריסות?“
במחקר שביצע אמנסטי אינטרנשיונל לא נמצאו ראיות לכך שמי מהאנשים ששהו בבית שנפגע ישירות היו קשורים לארגון חמוש. במחקר שביצע הארגון גם לא נמצאה כל אינדיקציה לכך שהיו מטרות צבאיות בתוך הבתים או בקרבתם, ומכך עולה חשש כבד כי התקיפה, שישראל טרם הסבירה, הייתה תקיפה ישירה כנגד אזרחים ומטרות אזרחיות, ויש לחקור אותה כפשע מלחמה.

הם כולם אזרחים

תקיפת משפחת נופל

 ב-9 בינואר 2024, קצת לפני השעה 23:00, תקיפה ישראלית פגעה בשתי הקומות העליונות של הבניין בן חמש הקומות של משפחת נופל, הממוקם בתל א-סולטן, שכונה שהצבא הישראלי הורה לתושבים העקורים לברוח ממנה שוב ושוב.
בתקיפה נהרגו 18 אזרחים, בהם 10 ילדים, 4 גברים ו-4 נשים. לפחות 8 אנשים נפצעו. 16 מההרוגים היו בקומות הרביעית והחמישית של בתי משפחת נופל. השניים האחרים – גבר וילד – היו ממשפחת עוודאללה השכנה, שביתם העשוי אבץ התמוטט תחת הריסות בית נופל. 
נידאל נופל, 47, אחות במקצועה, המתגוררת בקומת הקרקע, סיפרה לאמנסטי אינטרנשיונל כי קרובי משפחה מח’אן יונס שוהים אצלם בהתאם להוראות הצבא הישראלי לצאת לרפיח:
“המפה [שהכוחות הישראליים] שלחו הזכירה במפורש את תל א-סולטן כאחת השכונות הבטוחות. דקות
לפני השעה 23:00, הבן שלי צעק שהוא שומע תקיפה… ברגע שפתחתי את הדלת והסתכלתי החוצה,
ראיתי שברי זכוכית מתעופפים לכל עבר“.
מומחי הנשק של אמנסטי אינטרנשיונל בחנו צילומים של רסיסי תחמושת שנמצאו בהריסות וזיהו אותם כשייכים לפצצה בקוטר קטן, GBU-39, נשק מונחה מדויק עם ראש נפץ קטן יותר, המסביר את הנזק הממוקד לקומות העליונות באופן ספציפי. חימוש זה מיוצר בארה”ב על ידי חברת בואינג.

כמו ביתר התקיפות, הרשויות הישראליות לא סיפקו סיבה לתקיפה זו. מהמחקר של אמנסטי אינטרנשיונל, שכלל סקירת שמותיהם של כל השוהים בקומות ששימשו מטרה לתקיפה זו, וההרוגים והפצועים בתקיפה, לא עלתה כל אינדיקציה לכך שמי מהשוהים בבניין היו מטרות צבאיות לגיטימיים, ומכך עולה כי סביר להניח שהתקיפה הייתה תקיפה ישירה כנגד אזרחים ומטרות אזרחיות, או לחלופין תקיפה חסרת הבחנה הנובעת מאי-נקיטת כל אמצעי הזהירות האפשריים כדי להימנע מהרג או פציעה של אזרחים, לרבות על ידי הבטחה שכל מי שהותקף הוא לוחם ולא אזרח.
“המחקר של אמנסטי אינטרנשיונל מספק עדות ברורה למחיר המזוויע של ההתקפות הבלתי-פוסקות
והבלתי-חוקיות של ישראל ברצועת עזה. ארבעה חודשים לאחר תחילת המתקפה הישראלית, יותר מ-
28,000 פלסטינים נהרגו ויותר מ-60,000 נפצעו באסון הומניטרי חסר תקדים. לאור קנה המידה
המחריד של המוות וההרס, ישנה מחויבות ברורה לכל המדינות לפעול למניעת רצח עם, אך במקום
זאת, מדינות בעלות השפעה קריטית אינן קוראות קריאה ברורה להפסקת אש וממשיכות לתדלק פשעי
מלחמה על ידי אספקת נשק לישראל“, אמרה אריקה גווארה-רוזס. [הבהרה חשובה: אמנסטי אינטרנשיונל ישראל איננה שותפה לקריאתה של אמנסטי העולמית לאמברגו נשק על ישראל, כפי שהודגש כבר].
“מספר משפחות של קורבנות אמרו שהמאבק על מידה מסוימת של צדק הוא כל מה שמחזיק אותן
לנוכח האובדן, והדגישו את החשיבות של התמודדות עם חסינות ארוכת שנים מעונש על פשעי מלחמה
ופשעים אחרים על פי החוק הבינלאומי שמבצעים הכוחות הישראליים. בזאת נכלל הצורך הדחוף בכך
שמשרד התובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי יאיץ את חקירתו בנוגע לראיות לפשעי מלחמה וזוועות
אחרות שמבצעים כל הצדדים“.
 
בנוסף לארבע תקיפות אלו, אמנסטי אינטרנשיונל תיעד מספר מקרים נוספים שבהם ביצעו כוחות ישראליים תקיפות בלתי-חוקיות שבהן נהרגו ונפצעו אזרחים, מאז ה-7 באוקטובר 2023. ההפגזה הבלתי-פוסקת באה על רקע המצור שהוטל על עזה; מניעת הגישה המכוונת למים ולמזון שתרמה לחוסר ביטחון תזונתי ולסיכון הגובר לרעב קטלני, והרס מתקני בריאות וחינוך לצד תשתיות קריטיות אחרות.
 גלי עקירה המוניים הפכו את רפיח לאזור הצפוף ביותר בעזה, שבו חיים יותר ממיליון איש, רובם הגדול עקורים, בתנאים קשים, בין היתר באוהלים מאולתרים ובבתי ספר. אוכלוסיית המחוז גדלה פי חמישה ממספרה לפני המלחמה. ההשלכות של פעולה קרקעית ישראלית עשויות להיות הרות אסון עבור העקורים, שאין להם לאן ללכת, ועבור כל מערכת הסיוע, שכבר נמתחה עד קצה גבול יכולתה.
ב-7 באוקטובר 2023, חמאס וארגונים חמושים אחרים פתחו במתקפת רקטות חסרת הבחנה ושלחו לוחמים ליישובי עוטף עזה, שביצעו פשעי מלחמה, כגון הרג המוני מכוון של אזרחים וחטיפת אזרחים.
על פי הרשויות הישראליות, לפחות 1,139 בני אדם נהרגו ויותר מ-200 בני אדם, רובם אזרחים, ובהם 33 ילדים, נחטפו על ידי חמאס וארגונים חמושים אחרים ברצועת עזה. עד ה-1 בדצמבר 2023, 113 חטופים שהוחזקו בידי חמאס וארגונים חמושים אחרים בעזה ו-240 עצירים ואסירים פלסטינים בבתי סוהר ישראליים שוחררו במסגרת הסכם במסגרת “הפוגה הומניטרית” שהחלה ב-24 בנובמבר והסתיימה ב-1 בדצמבר.