• ראיות נוספות לפשעי מלחמה שהרגו 46 אזרחים
• נפגעי התקיפה על כנסייה כוללים תינוק בן שלושה חודשים ואישה בת 80
• “אין מקום בטוח ברצועת עזה במלחמה הזאת” – ראמז א־סורי, ששלושת ילדיו נהרגו

הכוחות הישראליים הפגינו – שוב – אדישות מצמררת למחיר הקטסטרופלי של הפצצותיהם הבלתי־פוסקות על רצועת עזה הכבושה.

כחלק מהבחינה המתמשכת של הפרות של דיני המלחמה במסגרת ההתלקחות הנוכחית, תיעדה אמנסטי אינטרנשיונל שני מקרים מייצגים, שבהם הרגו ההפצצות הישראלית 46 אזרחים, כולל 20 ילדים. הקורבן המבוגר ביותר הייתה אישה בת 80 והצעיר ביותר היה תינוק בן שלושה חודשים. יש לחקור תקיפות אלה כפשעי מלחמה.

התקיפות, שהתרחשו ב־19 וב־20 באוקטובר, פגעו בבניין כנסייה שבו הסתתרו מאות אזרחים עקורים בעיר עזה ובבית במחנה הפליטים א־נוסייראת במרכז רצועת עזה.

על בסיס חקירה מעמיקה של אירועים אלה, אמנסטי אינטרנשיונל קבעה כי הפצצות אלה היוו תקיפות חסרות הבחנה או תקיפות ישירות על אזרחים או מטרות אזרחיות, שיש לחקור אותן כפשעי מלחמה.

התקיפות הקטלניות והבלתי־חוקיות האלה הן חלק מדפוס מתועד של אדישות לחיי האזרחים הפלסטינים, והן מדגימות את ההשפעה ההרסנית של המתקפה חסרת התקדים של הצבא הישראלי על רצועת עזה, ללא התחשבות במקום המגורים או מקום המחסה של האזרחים

אריקה גווארה־רוסאס, מנהלת המחקר, ההסברה והמדיניות הגלובלית של אמנסטי אינטרנשיונל

אנו קוראים לתובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי לנקוט בפעולה קונקרטית מיידית כדי להאיץ את החקירה של פשעי מלחמה ופשעים אחרים לפי החוק הבינלאומי, שנפתחה בשנת 2021.

“מן הדיווחים המזעזעים של ניצולים וקרובי משפחה של קורבנות המתארים את המחיר האנושי ההרסני של הפצצות אלה עולה תמונה של הסבל ההמוני שנגרם מדי יום ברחבי רצועת עזה על ידי התקיפות הבלתי־פוסקות של הצבא הישראלי, והם מדגישים את הצורך הדחוף בהפסקת אש מיידית”.

אמנסטי אינטרנשיונל ביקרה באתרי התקיפות, צילמה את התוצאות של כל תקיפה וראיינה 14 אנשים בסך הכול, כולל תשעה ניצולים, שני עדים, קרוב משפחה של נפגעים ושני מנהיגי כנסייה. מעבדת הראיות לטיפול במשברים של אמנסטי אינטרנשיונל ניתחה תמונות לוויין וחומרים אודיו־ויזואליים ממקורות גלויים כדי לקבוע את מיקומן של התקיפות ולאמת אותן.

הארגון בחן גם הצהרות רלוונטיות של הצבא הישראלי ושלח שאלות ליחידת דובר הצבא הישראלי ב־30 באוקטובר בנוגע לתקיפה בכנסייה ולתקיפה במחנה א־נוסייראת. עד מועד הפרסום לא התקבלה כל תגובה.

הרשויות הישראליות לא פרסמו כל ראיה אמינה לבסיס המצדיק את התקיפות, כולל לגבי המטרות הצבאיות לכאורה הנוכחות במקומות אלו. נהפוך הוא, במקרה של הפצצת מבנה הכנסייה, הצבא הישראלי פרסם מידע סותר, כולל סרטון שנמחק בהמשך והצהרה שלא ניתן לה כל בסיס. המחקר של אמנסטי אינטרנשיונל לא מצא כל עדות לכך שהמבנים שנפגעו יכולים להיחשב למטרות צבאיות או ששימשו לוחמים.

ממצאים אלה מתבססים על מקרים קודמים שבהם אמנסטי אינטרנשיונל תיעדה תקיפות ישראליות בלתי־חוקיות במהלך ההסלמה הנוכחית, וכן על תיעוד של דפוס דומה של תקיפות בלתי־חוקיות בסבבים קודמים של פעולות הצבא הישראלי ברצועת עזה. ההפצצה הנוכחית ברצועת עזה היא חסרת תקדים בעוצמתה, במספר האזרחים שנהרגו בה ובמידת ההרס לבתים, בתי ספר, בתי חולים ותשתיות אזרחיות אחרות.

“ההתעלמות הבוטה של הכוחות הישראליים מהחוק ההומניטרי הבינלאומי תועדה בהרחבה על ידי הארגון בפעולות צבאיות קודמות – אך העוצמה והאכזריות של ההפצצות הנוכחיות הן ייחודיות”

אריקה גווארה־רוסאס

“מניין ההרוגים המחריד ברצועת עזה – עם יותר מ־11,000 הרוגים פלסטינים, כולל יותר מ־4,600 ילדים בתוך שישה שבועות בלבד – הוא כשלעצמו מלמד עד כמה חיי הפלסטינים הם חסרי חשיבות בעיני הכוחות הישראליים הפוקדים על תקיפות אלו ומבצעים אותן”

לבי מת יחד עם ילדיי

ב־19 באוקטובר הרסה תקיפה אווירית ישראלית בניין במתחם הכנסייה היוונית האורתודוקסית “סנט פורפיריוס” בלב העיר העתיקה של עזה, שבו מצאו מחסה כ־450 עקורים מהקהילה הנוצרית הקטנה של רצועת עזה. בתקיפה נהרגו 18 אזרחים ונפצעו לפחות 12 נוספים.

ראמז א־סורי, שאיבד את שלושת ילדיו ועשרה קרובי משפחה אחרים בתקיפה, אמר לאמנסטי אינטרנשיונל: “לבי מת עם ילדיי באותו ערב. כל ילדיי נהרגו: מג’יד (11), ג’ולי (12) וסוהיל (14). לא נשאר לי כלום. הייתי צריך למות עם הילדים שלי.

“עזבתי אותם רק שתי דקות קודם לכן. אחותי קראה לי לרדת למטה למרתף כדי לעזור לאבי [שהוא] מרותק למיטה לאחר שבץ מוחי… ילדיי נשארו בחדר עם בני הדודים שלי ונשותיהם וילדיהם. אז התרחשה התקיפה והרגה את כולם.

“עזבנו את הבתים שלנו ובאנו להתארח בכנסייה, כי חשבנו שנהיה מוגנים כאן. אין לנו לאן ללכת… הכנסייה הייתה מלאה באנשים שוחרי שלום, רק אנשים שוחרי שלום… אין שום מקום בטוח ברצועת עזה במהלך המלחמה הזו. הפצצות בכל מקום, ביום ובלילה. כל יום נהרגים עוד ועוד אזרחים.

אנחנו מתפללים לשלום, אבל הלבבות שלנו שבורים

ראמז א־סורי

סמי טראזי סיפר לאמנסטי אינטרנשיונל שהוריו, מרוואן ונהד, נהרגו, יחד עם אחייניתו בת השישה חודשים, ג’ואל, וקרובת משפחתו בת ה־80, איליין.

אחד ממנהיגי הכנסייה אמר לאמנסטי אינטרנשיונל: “איננו יודעים למה ההפצצה הזו [בוצעה] נגד הכנסייה שלנו; איש לא סיפק כל הסבר לטרגדיה הזו. זוהי כנסייה, מקום של שלום, אהבה ותפילה… אין ביטחון בשום מקום ברצועת עזה כרגע”.

ב־20 באוקטובר פרסם הצבא הישראלי במדיה החברתית סרטון של צילומי רחפן, שנבדק ואוחסן בארכיון על ידי אמנסטי אינטרנשיונל, המציג את רגע התקיפה האווירית על בניין במתחם הכנסייה. מספר כלי תקשורת ציטטו באותו זמן הצהרה של הצבא הישראלי שציינה כי “מטוסי קרב של צה”ל פגעו במרכז הפיקוד והשליטה השייך למחבלי חמאס המעורבים בשיגור רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל”, תוך הכרה בכך ש”נגרם נזק לקיר של כנסייה באזור” כתוצאה מהתקיפה, והוסיפה כי “האירוע נמצא בבדיקה”.

עם זאת, הסרטון הצבאי הישראלי המציג את התקיפה נמחק מאז, ולא נמסר כל מידע על ידי הצבא או הרשויות הישראליות כדי לבסס את הטענה כי מבנה הכנסייה ההרוס שימש כ”מרכז שליטה ובקרה” של חמאס, או כל מידע נוסף על בדיקה כביכול של התקיפה. 

מעבדת הראיות לטיפול במשברים של אמנסטי אינטרנשיונל בחנה, אימתה וזיהתה את המיקום של סרטונים ותמונות שפורסמו ברשתות החברתיות על התוצאות המיידיות של התקיפה, וגם ניתחה תמונות לוויין של המקום לפני ואחרי התקיפה – כולם מאשרים את הריסתו של בניין אחד והרס חלקי של בניין אחר במתחם הכנסייה.

מומחה הנשק של אמנסטי אינטרנשיונל בחן גם את הסרטון שפרסם הצבא הישראלי ותמונות אחרות, והגיע למסקנה שתחמושת כבדה שהוטלה מהאוויר פגעה ישירות בבניין ששימש כמחסה להרוגים ולפצועים. 

אנשי הכנסייה הצהירו בפומבי, לפני התקיפה, על כך שמאות אזרחים מסתתרים שם, ולכן נוכחותם הייתה ידועה לצבא הישראלי. החלטת הצבא הישראלי לתקוף מתחם כנסייה ואתר שידוע כמשמש אזרחים עקורים הייתה חסרת אחריות והרסנית, ולכן מהווה פשע מלחמה, גם אם הייתה סברה שישנה מטרה צבאית בקרבת מקום.

אני אחיה עם האשמה הזאת כל חיי

ראמז א־סורי

ב־20 באוקטובר, בסביבות השעה 14:00 שעון מקומי, נהרגו 28 אזרחים – בהם 12 ילדים – מתקיפה ישראלית שהרסה את בית משפחת אל־עאידי ופגעה קשות בשני בתים סמוכים במחנה הפליטים א־נוסייראת, במרכז רצועת עזה, באזור שהצבא הישראלי הורה לתושבי צפון רצועת עזה לעבור אליו.

בתקיפה נהרגו רמי אל־עאידי, אשתו רנין ושלושת ילדיהם – ע’ינה, בת 10, מאיה, בת 8, ואיאד, בן 6. גם זינה אבו שחאדה ושני ילדיה, אמיר אל־עאידי, בן 4, וראכאן אל־עאידי, בן 3, נהרגו, יחד עם שתי אחיותיה ואמה של זינה.

האני אל־עאידי, ששרד את התקיפה, סיפר לאמנסטי אינטרנשיונל: “ישבנו בבית, הוא היה מלא אנשים, ילדים, קרובי משפחה. פתאום, בלי שום אזהרה, הכל התמוטט על הראש שלנו. כל האחים שלי נהרגו, האחיינים שלי, האחייניות שלי… אמא שלי נהרגה, האחיות שלי נהרגו, הבית שלנו נעלם… אין כאן כלום, ועכשיו נשארנו בלי כלום ואנחנו עקורים. אני לא יודע עד כמה הדברים ימשיכו להידרדר. יכול להיות יותר גרוע מזה?”

בין הקורבנות היו אשתו של חאזם אבו שחאדה ושלוש בנותיו. הם עברו ממחנה הפליטים אל־מע’אזי הסמוך, בחיפוש אחר מקום בטוח לשהות בו. כך אמר לאמנסטי אינטרנשיונל: “אני אחיה עם האשמה הזו כל חיי. אני זה שהציע שיעברו לשם באופן זמני. הלוואי שלא הייתי עושה את זה, הלוואי שיכולתי להחזיר את השעון לאחור. אני מעדיף שכולנו נמות יחד מאשר לאבד את משפחתי”.

הפגיעה גרמה גם לנזק חמור ולהרס כמעט מוחלט של הבתים השכנים של משפחות אל־אשראם ואבו זרקא. שישה בני אדם נהרגו בבית משפחת אבו זרקא, בהם ארבעה ילדים: האחיות סונדוס, בת 12, ואריג’, בת 11; ובני דודיהם יארה, בת 10, וחמיס אבו טהון, בת 12.

מתחקיר אמנסטי אינטרנשיונל עולה כי כל הנוכחים בבית אל־עאידי שנפגע ישירות ובשני הבתים הסמוכים היו אזרחים. לשני בני משפחת אל־עאידי היו היתרי עבודה בישראל, המחייבים בדיקות ביטחוניות קפדניות על ידי הרשויות הישראליות עבור מקבל ההיתר ומשפחתו המורחבת.

צילומי לוויין של האתר מאשרים את הריסתו – תוצאה התואמת לתקיפה אווירית – בין 20 באוקטובר בשעה 13:19 ל־21 באוקטובר בשעה 10:22. נראה שהאזור ורבים מהמבנים ספגו נזק משמעותי.

החוק ההומניטרי הבינלאומי

צדדים לסכסוך מזוין חייבים להבחין בכל עת בין אזרחים ומטרות אזרחיות מחד ולוחמים ומטרות צבאיות מאידך. תקיפות ישירות על אזרחים ומטרות אזרחיות אסורות, כמו גם תקיפות חסרות הבחנה.

בעת תקיפת מטרה צבאית, ישראל מחויבת לנקוט בכל אמצעי הזהירות האפשריים כדי להימנע או לכל הפחות למזער הרג ופגיעה באזרחים ובמטרות אזרחיות. אמצעי זהירות אלה כוללים עשיית כל מה שאפשר כדי לוודא שהמטרה היא מטרה צבאית; בחירת אמצעים ושיטות תקיפה המצמצמים פגיעה באזרחים; הערכה האם התקיפה תהיה מידתית; מתן התראה מוקדמת אפקטיבית במידת האפשר וביטול התקיפה אם יתברר כי היא תהיה בלתי־חוקית. 

אמנסטי אינטרנשיונל לא מצאה כל עדות לכך שהיו מטרות צבאיות במקום שבו בוצעו שתי התקיפות או שהאנשים ביעדים היוו מטרות צבאיות, דבר שמעלה חשש כי התקיפות הללו היו תקיפות ישירות על אזרחים או על מטרות אזרחיות.

אך גם אם הייתה מטרה צבאית לגיטימית בקרבת אחד היעדים שנפגעו, התקיפות הללו לא הבחינו בין מטרות צבאיות לבין מטרות אזרחיות. מן הראיות שנאספו על ידי אמנסטי אינטרנשיונל עולה גם כן כי הצבא הישראלי לא נקט אמצעי זהירות אפשריים כדי למזער את הפגיעה באזרחים וברכוש אזרחי, לרבות על ידי אי־מתן כל אזהרה – לכל הפחות לכל מי שמתגורר במקומות שנפגעו – לפני ביצוע התקיפות.

תקיפות חסרות הבחנה שהורגות או פוצעות אזרחים מהוות פשעי מלחמה. דפוס ארוך שנים של תקיפות חסרות אחריות והרסניות הפוגעות במטרות אזרחיות, שאמנסטי אינטרנשיונל תיעדה לאורך כל הפעילות הנוכחית של ישראל ברצועת עזה, כמו גם במהלך העימותים בשנים 2008-9, 2014 ו־2021, עשוי להגיע לכדי הכוונת תקיפות נגד אזרחים ומטרות אזרחיות, המוגדרת גם היא כפשע מלחמה.

צפיפות האוכלוסין הגבוהה ביותר של רצועת עזה כרוכה באתגרים נוספים לכל הצדדים המעורבים בסכסוך. חמאס וארגונים חמושים אחרים נדרשים על פי החוק ההומניטרי הבינלאומי לנקוט אמצעי זהירות אפשריים כדי להגן על אזרחים מפני התקיפות. הדרישה כוללת, במידת האפשר, הימנעות ממיקום מטרות צבאיות בתוך אזורים מאוכלסים בצפיפות או בסמוך אליהם.

עם זאת, גם אם קבוצות חמושות אינן עומדות במחויבויותיהן, ישראל עודנה מחויבת לחוק ההומניטרי הבינלאומי, כולל איסור על תקיפות חסרות הבחנה ובלתי־מידתיות.