- הזכויות של הציבור הרחב – בארץ, בשטחי הכיבוש ובעולם – נשכחו מאחורי הוויכוח הפוליטי הצר, אך המתלהט, על הוועדה ככלי שרת של רה”מ נתניהו לנוכח משפטו. “טוב או רע לנתניהו” זו לא השאלה
- הניסיון מלמד שוועדות בדיקה ממשלתיות, יהיו חבריהן אשר יהיו, פגיעות להטיות ולחצים פוליטיים מעצם מינויין על ידי הממשלה, בלי קשר לזהות הממשלה. זהו אינו הכלי הנכון לחקירה נטולת פניות
אמנסטי אינטרנשיונל ישראל סבורה כי ועדת בדיקה או חקירה לעניין השימוש של הרשויות בישראל ברוגלות והפיקוח הקלוקל על שיווק רוגלות מתוצרת ישראל – ואף עידוד של ענף זה – היא חיונית והכרחית. עם זאת, אנו סבורים כי יש בסיס לחששות והספקות הרבים שהביעו גורמים מקצועיים, הן בתחומי שלטון החוק והן בתחומי הסייבר, לפיהם ועדת הבדיקה הממשלתית שהוקמה כעת לסוגיית השימוש ברוגלות על ידי המשטרה לא תעשה את עבודתה, הן בשל טבעה כוועדה ממשלתית (בפרט בהקשר שבו היא נוגעת לתיקי רה”מ), הן בשל כתב המינוי שלה, והן בשל הזהות של העומד בראשה. אנו קוראים לוועדה שלא לממש את החששות, ושלא להסתפק בחקירה צרה ומצומצמת בכיוון פוליטי, הנוגע לאינטרס המשפטי של רה”מ, אלא להתוות כיוון לעבר ועדת חקירה ממלכתית, או כל חקירה בעלת מנדט משמעותי יותר משלה, לבחינת הפרות זכויות האדם בארץ, בשטחים הכבושים ובעולם באמצעות סייבר ישראלי בתמיכה ובעידוד של רשויות המדינה.
“ועדת חקירה לבדיקת השימוש ברוגלות מאוד נדרשת”, אמרה מולי מלקאר, מנכ”לית אמנסטי אינטרנשיונל ישראל והוסיפה: “אך זו חייבת להיות ועדה רצינית שתעמוד בסטנדרטים בינלאומיים ותהיה מחוייבת לעקרונות זכויות האדם והחוק הבינלאומי, שמחמירים יותר מהחוק הישראלי הקיים. על ועדה שכזו לפעול מתוך שאיפה לעצור ואף לתקן את הפגיעה החמורה בזכויות האדם, בארץ ובעולם, באמצעות טכנולוגיות ישראליות מתקדמות. באופן טראגי, ההיבט הזה כמעט ונמחק מהשיח הציבורי המקוטב, שתומך או חושד, בגורמי אכיפת החוק על בסיס אינטרסים פוליטיים של צד אחד ושל מתנגדיו, כשהפרטיות של הציבור וזכויותיו האחרות מושלכות לפח”.
מלקאר הוסיפה כי “גורמים רבים ומשמעותיים ביותר הביעו חשש בציבור שהמוטיבציה לכינון הוועדה היא פגיעה במי שמקדמים את העמדת ראש הממשלה נתניהו לדין. מבלי להביע עמדה ביחס לתיקים אלו, למראית עין הדבר פוגע ברצינות הוועדה ובסמכויותיה. היא נתפסת בציבור הרחב ככלי שרת פוליטי ולא כוועדה עניינית שנועדה לתת מענה לאינטרסים של הציבור הרחב. בנוסף, ברור כי פגיעה בהליכים משפטיים תקינים, ומתוך כך בשלטון החוק, היא פתח לפגיעה בזכויות אדם”.
באמנסטי ישראל מדגישים את חוסר העדכניות של החקיקה הקיימת בנושא ואת חוסר ההכשרה של גורמי המקצוע וקובעי המדיניות. “עם ובלי קשר לעבודת ועדת הבדיקה, על הרשויות הישראליות לתקן בדחיפות שורה ארוכה של חוקים המאפשרים את התפעול חסר הרסן של תעשיית הרוגלות הישראלית, כך שימנעו הפרה של זכויות אדם בארץ ובעולם”, הוסיפה מנכ”לית אמנסטי ישראל. “בראש ובראשונה יש לשנות, לתקן ולעדכן את חוק הפיקוח על הייצוא הביטחוני, את חוקי האזנות הסתר, את חוקי ההצפנה ועוד, כך שיעמדו לא רק בקצב ההתפתחויות הטכנולוגיות, אלא גם ובעיקר בסטנדרטים הבינלאומיים של זכויות האדם, לרבות החוק הבינלאומי, חוק לייהי האמריקני ותקנות ה-GDPR באיחוד האירופי”. בהתאם, מדגישים באמנסטי ישראל, כל גורמי המקצוע בישראל, לרבות השופטים, החוקרים, הקצינים, היועצים המשפטיים – ורצוי שגם קובעי המדיניות – חייבים לעבור הכשרות יסודיות ביותר ומקיפות בנוגע לטכנולוגיות מתקדמות ולזכויות אדם.
הניסיון מלמד: ישראל לא בודקת את עצמה
אנו באמנסטי ישראל סבורים כי זו חובתה של המדינה לבדוק הפרות זכויות אדם שהיא קשורה אליהן, במיוחד על ידי רשויותיה גם בשטחה וגם מחוצה לה, ובהתבסס על נסיוננו רב השנים – ספק אם הבדיקה היסודית והראויה שיש לקיים אכן תתקיים. השימוש של רשויות ישראליות ברוגלות בארץ ובשטחים, והשיווק של רוגלות ישראליות, באישור משהב”ט, למשטרים מפוקפקים כפי שאמנסטי פרסמה בהרחבה, מחייבים בדיקה כזו. לצערנו הניסיון בעתירות לבתי המשפט למניעת ייצוא נשק ורוגלות למדינות שאינן מקפידות על זכויות אדם, כמו מקסיקו, וייטנאם, רוסיה והונגריה, מלמד כי המערכות בישראל נוטות להשתיק דיונים ציבוריים שכאלה, במקום לחקור, לבדוק ולהטיל אחריות על הגורמים שמאפשרים מכירות שכאלה. אנו סבורים שלא רק שיש מקום לבדוק את השימוש לרעה של המשטרה הישראלית ברוגלות, בפרט נגד אזרחים שכל חטאם הוא מחאה, אלא זוהי חובה לעשות זאת ללא פוליטיזציה של הבדיקה, וללא מראית עין של התערבות בהליך משפטי מטעם בעלי עניין.
הניסיון מלמד עוד שוועדות בדיקה ממשלתיות, גם אם חבריהן מעוניינים בכך בכנות, במקרה הטוב אינן זוכות לסמכויות הראויות לחקירה, לשיפוט, להטלת אחריות ולענישה. ועדות בדיקה ממשלתיות, יהיו חבריהן אשר יהיו, גם פגיעות מעצם מינויין על ידי הממשלה וחשופות ללחצים פוליטיים שהן מתקשות להתנגד להן, בלי קשר לזהות הממשלה. במקרה הרע, כמו במקרה של ועדה זו, עבודתן מוכתמת מראש במראית עין של הטיה ומיקוד פוליטיים, הן בשל התבטאויות עבר של חבריה, הן בשל הנסיונות להגדיר את סמכויותיה באופן מצומצם ביותר וממוקד ביותר. החשש העיקרי שפוגע בוועדה ומטיל צל גדול של ספק על עבודתה בטרם החלה, נובע מכך שכל מאמציה של הממשלה שמינתה את הוועדה מרגע מינוייה ממוקדים לא בטובת הכלל, אלא בעצירת ההליכים המשפטיים נגד בכיריה, ובהעמקת האפרטהייד הישראלי. לא ייתכן שבעלי עניין פוליטיים יקיימו חקירה בנושא כה רגיש וחשוב.
חובה נוספת שמוטלת על ישראל, היא לחקור את השימוש לרעה של הצבא והשב”כ באמצעים שכאלה נגד פלסטינים, ובפרט נגד ארגוני זכויות אדם ופעילים פוליטיים, שהובילו לפגיעה משמעותית בפעילותם ובחברה האזרחית הפלסטינית בשטחים. אין לנו ספק כי חובה זו לא תתמלא על ידי הוועדה, או על ידי מי מהרשויות בישראל, אשר מוסיפות לטעון כי מדובר בארגונים ובפעילים הקשורים לטרור, חרף דחיית טענות אלו באופן גורף על ידי כל בנות בריתה של ישראל ועל ידי כל הגורמים הבינלאומיים האפשריים.
חובה נוספת שאין ספק שהוועדה לא תמלא בבדיקותיה, היא לבדוק כיצד איפשרו משרד הביטחון ובג”ץ לסייבר ההתקפי הישראלי, לצד הנשק הישראלי בכלל, להפוך לכלי משמעותי בהפרות זכויות אדם חמורות על ידי משטרים אפלים ברחבי העולם. הספק הזה איננו רק לגבי הוועדה, אלא עולה ביחס לרשויות הישראליות בכלל – האם הן יקיימו אי פעם חקירה באופן ראוי והולם, בהתאם לסטנדרטים הבינלאומיים, לרבות השקיפות המקסימלית האפשרית. ספק אם מישהו חוץ מהפעילים והפעילות בארץ ובעולם, יבדקו את המכירה של טכנולוגיות כאלו למשטרים רצחניים ברחבי העולם, לרבות למדינות שמוגדרות על ידי ישראל עצמה כמדינות אוייב.
“אנו קוראים לוועדה שלא לממש את החששות לפיהם תשמש אך ורק כדי לשרת את האינטרס המשפטי של ראש הממשלה נתניהו, ומזכירים כי פגיעה במערכות שלטון החוק על ידי גורמים פוליטיים ושליחיהם עלולה להיות פתח להפרת זכויות אדם בקנה מידה נרחב”, אמרה מלקאר. “עם זאת, לאור הידע שלנו על הוועדה הקונקרטית שמנסים להקים – בהינתן מי שיוזם, פועל ומקדם אותה, בהינתן המנדט שלה והרכבה, בהתבסס על הרקורד של השחקנים המעורבים בעניין, שאינם נטולי פניות – עולה חשש כי היא נועדה למטרות פוליטיות ולא לשם בדיקה עניינית של השימוש ברוגלות ושל הפרות אפשריות של זכויות האדם בהקשר זה”, הוסיפה.
לסיום נדגיש כי כל הגורמים הבינלאומיים המתמחים בנושא, לרבות דווחי האו”ם השונים, ארגונים בינלאומיים וכל ענקיות הטכנולוגיה, קוראים להקפאה מיידית שתאסור על השימוש ברוגלות שכאלו ברחבי העולם, כל עוד לא קיימת מסגרת חוקית בינלאומית שמסדירה את השימוש באופן המצומצם והמוגבל ביותר, תחת הפיקוח ההדוק ביותר ובשקיפות המקסימלית האפשרית. גורמים רבים המתמחים בעניין אף קוראים לאיסור שימוש מוחלט בטכנולוגיות פולשניות כאלה, וטוענים כי ישנן טכנולוגיות שיכולות לתת מענה לצרכי ביטחון הציבור מבלי לסכן את זכויות האדם של הציבור.
עמדות אלו עומדות בפער משמעותי ביחס למסקנות ועדת מררי – שעשתה עבודה יסודית וטובה מאוד אבל הגיעה למסקנה שאנחנו סבורים שהיא פגומה – לפיה, בפשטנות תמציתית, למרות שחסרה מסגרת חוקית/משפטית/חקיקתית לעבודה עם טכנולוגיות כאלה, יש לאפשר שימוש מדוד בהן בכפוף לאישור יועצים משפטיים וכו’.
“יש להבין שטכנולוגיות אלו הן המקבילה המקוונת לנשק, וכך גם מוגדרת על ידי משרד הביטחון”, סיכמה מנכ”לית אמנסטי ישראל. “העיסוק בהן חייב להיות גדול ורציני יותר מאשר פוליטיקאי כזה או אחר, ובישראל אסור שיצטמצם לכדי הפגיעה המשטרתית באזרחים בלבד. חובה לרסן את תעשיית הסייבר ההתקפי הישראלי”.