אנו באמנסטי אינטרנשיונל ישראל עוקבים אחר ההתפתחויות האחרונות במדינה בדאגה – מהאלימות ההולכת ומתפתחת מחוץ לכנסת ובהפגנות ברחבי הארץ, ובמקביל מהמשך האלימות הקטלנית בשטחים הכבושים.
במשך שנים רבות הזהרנו מפני הסכנות השיטתיות אשר נובעות מהאופן שבו הרשויות בישראל פועלות להשתקת מבקריהן, כולל בכל הנוגע לביטול צורות שונות של פיקוח פוטנציאלי על הממשלה, ובפרט בכל הנוגע להבאת גורמים האחראים להפרות של זכויות אדם לדין או להליכים אחרים של נשיאה באחריות.
הסכנות הללו הפכו לבולטות במיוחד לציבור בישראל בששת החודשים האחרונים, בשל המאמץ החקיקתי המרוכז לחוקק מכלול של רפורמות שמהותן היא שחיקה משמעותית של שלטון החוק, שיחתרו תחת עצמאות מערכת המשפט ומוסדות הייעוץ המשפטי, ויעמידו מערכות אלה תחת הרשות המבצעת, שתתגבר עליהן. אמנסטי אינטרנשיונל מתחה ביקורת על מהלכים דומים בכל מקום שבו קודמו ברחבי העולם, בין אם באירופה, באסיה או בדרום אמריקה.
הליכי החקיקה הללו הקימו נגדם את גל המחאות הגדול בתולדות ישראל, אשר איחד בתוכו את כל שכבות החברה האזרחית בתגובת נגד אדירת מימדים שנועדה לעצור את ההליכים הללו. תגובת הרשויות הישראליות לגל המחאות הפגינה גישה בעייתית לזכויות האדם הבסיסיות של חופש הביטוי, חופש ההתאספות הבלתי אלימה והזכות להשתתפות בחיים הציבוריים.
אמנסטי אינטרנשיונל ישראל מביעה דאגה חמורה מהאלימות כלפי מפגינים ומן הפגיעה בחופש הביטוי ובחופש ההתאספות. על כל המדינות בעולם חלה החובה לאפשר התאספויות בלתי אלימות מבלי שהמשתתפים בהן יחששו מאלימות. יתר על כן, על גורמי אכיפת החוק לתעדף פתרון בלתי אלים של מחלוקות ועימותים לפני, במהלך ואחרי התאספויות כאלה, ועליהם לפעול מתוך כוונה להימנע מהסלמה או משימוש בכוח. כל החלטה על פיזור של התאספות פומבית חייבת להתקבל אך ורק כמוצא אחרון ועליה להיצמד בקפדנות לעקרונות של צורך ומידתיות – כלומר רק כאשר אין שום אמצעי אחרי זמין כדי להגן על מטרה לגיטימית שמשקלה גובר על זכותם של האנשים להתאסף באופן בלתי אלים.
מה שנראה כשאיפה של הממשלה להגביל את כוחה של הזרוע השופטת ושל הפיקוח באמצעות הייעוץ המשפטי – הוא בלתי ניתן להפרדה מהדיכוי המתועד של הפלסטינים על ידי הרשויות בישראל, ומהאפליה הממוסדת והשיטתית אשר פוגעת בהם תחת השליטה הישראלית, לרבות הדיכוי החמור של הפלסטינים בשטחים הכבושים. בשל היותם של נושאים אלו כרוכים זה בזה, המצב בישראל, לתפישתנו, הוא בין היתר תולדה של מדיניות האפרטהייד ארוכת השנים של ממשלות ישראל השונות, אשר כוללת הרג בלתי חוקי ופציעה של פלסטינים, בניית התנחלויות בלתי חוקיות, סיפוח בפועל, פיצול ופיזור האוכלוסיה הפלסטינית ובידוד של קהילות שונות, נישול וגניבת אדמות ומשאבים וכן עקירה בכפייה.
יתר על כן, מיושמת בישראל גם מדיניות ארוכת שנים של אפליה אכזרית, לעיתים בוטה יותר ולעיתים סמויה יותר, שבמסגרת חוקים שונים איפשרו, בין היתר, להפלות קבוצות שונות, לגיטימציה למועמדים פרלמנטריים שמפיצים שיח שנאה ואג’נדה של התנגדות לזכויות האדם, וכן יוזמות מדיניות וחקיקה שונות שיפגעו בא.נשים על בסיס זהותםן המינית ו/או המגדרית. יוזמות החקיקה הנוכחיות הן תוצר של התהליכים הללו והן התגלמות עגומה ביותר של מציאות הכיבוש בתוך ישראל גופא.
אמנסטי אינטרנשיונל ישראל עומדת בסולידריות עם המחאה ועם המוחים, וחוזרת ומדגישה את זכות המפגינים לחופש הביטוי ולחופש ההתאספות הבלתי אלימה, ומתנגדת למתקפה הממשלתית על מערכת המשפט והייעוץ המשפטי, אשר נועדה להכשיר ולאפשר העמקה והחמרה של מדיניות אפליה והדרה של אוכלוסיות מודרות ומוחלשות בישראל.
אנחנו חוזרים וקוראים לרשויות בישראל להגן על זכות המחאה ולהכיל אותה, ומגנים באופן החריף ביותר כל ניסיון להשתיק קולות ביקורתיים בחברה. בתור הסניף הישראלי של אמנסטי וחלק מהחברה בישראל, אנחנו קוראים לציבור הישראלי, אשר מוחה בצדק נגד הסכנה הטמונה בהפרות זכויות האדם בארצנו, להצטרף למאבק הצודק למען זכויות האדם לא רק בישראל, אלא בכל השטחים שתחת שליטתה, כולל התנגדות לכיבוש ולסיפוח בפועל.