דו”ח אמנסטי: חקיקה פגומה, מיתוסים וסטריאוטיפים מגדריים מובילים למתן פטור מעונש לאנסים במדינות הנורדיות

הדו”ח “זמן לשינוי: צדק עבור שורדות האונס במדינות הנורדיות” חושף את כשלי המדיניות והכשלים המבניים במערכות הצדק במדינות הנורדיות, וקובע כי מערכות המשפט הפליליות שלהן מתעלמות, מכחישות ובאופן טקטי תומכות באלימות המינית

הערת תרגום: בשל אילוצי העברית הנוסח הוא על פי רוב לנשים ולנערות כאל נפגעות האלימות המינית, אך ההודעה מתייחסת לכל המגדרים

 לקריאת הדו״ח המלא באנגלית לחץ כאן

אף על פי שהן נחשבות לחלק מהמדינות המובילות בעולם בתחום השיוויון בין המינים והמגדרים, בארבע המדינות הנורדיות שנסקרו בדו”ח החדש של אמנסטי אינטרנשיונל (דנמרק, פינלנד, נורווגיה ושוודיה) יש ריבוי מדאיג של מקרים שבהם מערכות הצדק כושלות בטיפול בשורדות אונס ואלימות מינית.

הדו”ח החדש “זמן לשינוי: צדק עבור שורדות האונס במדינות הנורדיות” שפורסם הלילה מגלה כי חקיקה לקויה, מיתוסים נפוצים מזיקים, וסטריאוטיפיים מגדריים הביאו לחסינות מעונש באופן אנדמי לאנסים ברחבי האיזור הנורדי.

“מדובר בפרדוקס, שדווקא המדינות הנורדיות שיש להן רקע חזק של שיוויון בין המינים והמגדרים, סובלות מרמות גבוהות ומזעזעות של אונס”, אמר קומי נאידו, מזכ”ל אמנסטי אינטרנשיונל.

“הסטיגמות החברתיות וחוסר האמון במערכת המשפט גורמים לכך שנשים ונערות רבות אינן מדווחות על תקיפות שחוו, ואלו שכן סובלות לעיתים קרובות מכשליה של מערכת המשפט נוקשה ונגועה בדעות קדומות או מכשליה של חקיקה מיושנת. אחת השורדות סיפרה לנו שמעולם לא הייתה מדווחת שנאנסה אילו ידעה שתזכה ליחס שכזה, והסיפור שלה אופייני למערכות משפטיות שמכוונות נגד שורדות האונס”.

בעוד שהמצב שעמו שורדות אונס נאלצות להתמודד איננו אחיד בארבע הארצות הנורדיות, קיימת  הקבלה מדאיגה ביניהן. מערכות המשפט הפליליות שלהן מתעלמות, מכחישות ובאופן טקטי תומכות באלימות המינית נגד נשים.

צעד ראשון בדרך להגנה על נשים ונערות מפני אונס הוא אימוץ ויישום יעיל של חוקים מבוססי הסכמה בנוגע לאלימות המינית, ואכן חלה התקדמות מסוימת בתחום. עד כה, שוודיה היא המדינה היחידה מבין ארבע המדינות הנורדיות שהעבירו חוק המבוסס הסכמה. לאחרונה, גם דנמרק הודיעה כי היא תומכת בחקיקה מבוססת הסכמה, ובפינלנד משרד המשפטים נערך לקראת רפורמה מלאה של חקיקה נגד פשעים מיניים אשר מטרתה “לחזק את תפקיד ההסכמה”.

הגדרת אונס על בסיס אלימות וחוסר הכרה:

על פי אמנת איסטנבול, אמנת זכויות אדם שאושררה על ידי כל המדינות הנורדיות, אונס וכל שאר המעשים בעלי האופי המיני שאינם מבוצעים תחת הסכמה, חייבים להיות מסווגים כעבירות פליליות. עם זאת, החוקים בפינלנד, בנורווגיה ובדנמרק עדיין לא מגדירים אונס על בסיס היעדר הסכמה. תחת זאת, הן משתמשות בהגדרת עבירה פלילית על בסיס מעורבות של אלימות פיזית, איומים או כפייה, או כאשר נמצא שהקורבן לא הייתה מסוגלת להתנגד משום שישנה, או משום שהייתה שיכורה מאוד או מסוממת, למשל.

ההנחה הסמויה בחוק, או בפרקטיקה המשפטית, כי הקורבן נותנת את הסכמתה אם לא התנגדה פיזית היא בעייתית מאוד משום שתופעות כגון “שיתוק לא רצוני” או “קיפאון” הוכרו על ידי מומחים כתגובות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות נפוצות ביותר בעת תקיפות מיניות.

התמקדות זו בהתנגדות ובאלימות, במקום בהסכמה, משפיעה לא רק על דיווחי האונס, אלא גם על המודעות הרחבה יותר לאלימות המינית. אלו הם ההיבטים המרכזיים במניעת אונס ובהתמודדות עם חסינות מעונש. ההגדרה המיושנת אינה מכסה את כל מקרי האונס ולכן לא ניתן להגדיר מקרים מסוימים כאונס ולהטיל עונשים מתאימים.

פינלנד:

מדי שנה, כ־50,000 נשים בפינלנד חוות אלימות מינית, כולל מקרי אונס. מרבית האחראים לפשעים הללו אינם מובאים לדין לעולם. בשנת 2017 היו רק 209 מקרים של הרשעה באונס.

חלק מהשורדות סיפרו לאמנסטי אינטרנשיונל כי היו להן חוויות חיוביות ותומכות מצד המשטרה ומערכת המשפט. אחרות תיארו כיצד חוסר ההבנה משקף מיתוסים עמוקים על אונס ועל המיניות הנשית, באופן שמשפיע על הגישה לצדק באופן ישיר.

בפסק דין מטריד אחד של בית המשפט המחוזי, אשר נותח על ידי תנועת אמנסטי אינטרנשיונל, זיכה שופט את הנאשמים במקרה שבו היו מעורבים מספר פושעים: “העובדה כי הפרטנרית למין אומרת ‘לא, אני לא רוצה’, לפני יחסי המין או בין סבב אחד למשנהו, היא לא תמיד סימן מספיק לאדם השני על מנת שיבין שאין מצידה הסכמה או נכונות להמשיך ביחסי המין”.

שורדות שרואיינו תיארו את ההליך החוקי כמלחיץ, מפחיד וכמטיל עליהן סטיגמה, ללא קשר לתוצאות התיק. אחת השורדות אמרה לאמנסטי אינטרנשיונל: “במשפט חשבתי ואמרתי לעורך הדין שלי, שאם הייתי יודעת איך זה יהיה, לא הייתי מדווחת על מקרה האונס”.

נורווגיה:

הרשויות הנורווגיות לא נקטו באמצעים הדרושים כדי למנוע מקרי אונס וצורות אחרות של אלימות מינית או כדי לטפל בהשלכות של הפשעים הללו כאשר הם מתרחשים. מיתוסים רווחים ושגויים על אונס מקשים על קורבנות אונס לדווח למשטרה או לבקש עזרה רפואית. הם גם משפיעים על הדרך שבה מקרי האונס מטופלים על ידי מערכת המשפט הפלילית.

סטריאוטיפים מגדריים ומיתוסים הנוגעים לאונס מקבעים את העמדות של רבים במערכת המשפט. העמדות המזיקות הללו משתקפות בדוגמה של תובע ציבורי אזורי שאמר לאמנסטי אינטרנשיונל: “היו לי הרבה מקרים של סטודנטים – גברים צעירים הגונים שעשו משהו מטופש. זה לא קל להרשיע סטודנט שהגיע לעיר הזו כדי לקבל חינוך טוב ומתנהג יפה בבית המשפט. הוא היה שיכור וחרמן וביצע מעשה מטופש”.

מקרי אונס רבים אינם מדווחים למשטרה, אך גם אותן שורדות אשר פונות למשטרה מתמודדות עם הליך ארוך ולעתים קרובות – גם פגום. אחת השורדות אמרה לאמנסטי אינטרנשיונל: “חלפו כמעט שנתיים מאז שדיווחתי בסתיו 2016, עד שהמקרה נסגר באביב 2018. זה הרבה זמן להמתין”.

אחת ההתפתחויות החיוביות בשנים האחרונות שהדגישו כמה שורדות אונס שרואיינו על ידי אמנסטי, היא הרמה הגבוהה של ראיונות המשטרה. ככלל, האחראים על ניהול הראיונות במקרים של תקיפה מינית ואונס הם מומחים שעברו הכשרה מתאימה. בנוסף, הזכות לייצוג משפטי חינם היא תמיכה חשובה ונחוצה לנפגעות האונס במהלך התהליך המשפטי כולו.

שוודיה:

בשנת 2018, אימצה שוודיה חוק חדש בנוגע לפשעים מיניים, המבוסס על הסכמה, אשר הגדיר יחסי מין ללא הסכמה כעבירה פלילית ולסעיף עבירה חדש של “אונס ברשלנות”.

אף על פי שעדיין מוקדם להעריך את מלוא השפעתם של השינויים החקיקתיים הללו בחוק, ברור כי זהו צעד חשוב בהתמודדות עם סוגיה הפושה בחברה השוודית, אך שינוי החוק לא יספיק.

שוודיה צריכה לטפל בפגמים בתהליכים השיפוטיים, ובמיוחד בטיפול המשטרה בעת מקרי אונס. היישום הבלתי־עקבי של שיטות העבודה המומלצות לחקירת עבירות מין נגד בגירות ועיכובים בתוצאות הניתוח הפורנזי הודגשו על ידי נציגי הרשויות השונות, בעוד שחלק מהשורדות תיארו עיכובים בלתי־סבירים בחקירת החשודים המזוהים.

אחת השורדות אמרה לאמנסטי אינטרנשיונל: “אם הם היו עושים את זה כמו שצריך מההתחלה, הייתי זוכה לצדק היום. כל התקוות הללו, ובסופו של דבר – כלום. זה היה עוד דו”ח משטרתי”.

הגישות המזיקות לא ישתנו לפתע על ידי השינויים בחוק. מחקר שנערך לאחרונה מצא כי כמעט אחד מכל עשרה בני אדם בשוודיה הסכים שאלימות על בסיס מגדרי נגד נשים נגרמת לעתים קרובות ביוזמת הקורבן עצמה. אחת השורדות אמרה לאמנסטי אינטרנשיונל: “אפילו אמא שלי אמרה לי את זה. היא אמרה: ‘תמיד ניסיתי ללמד אותך איך להתלבש'”.

למרות רמות האונס הגבוהות, שיעורי התביעה בשוודיה נמוכים מאוד במקרים של בגירים ועומדים על 6% בלבד מהמקרים ב-2017. שיעורי התביעות וההרשעות הנמוכים משפיעים על האמון במערכת המשפט.

עם זאת, במקרים רבים הטיפול בנפגעות האונס על ידי המשטרה השתפר באופן כללי בשנים האחרונות, והרפורמות המשפטיות של 2018 מחייבות שוטרים חוקרים ליידע מיידית את הנפגעת על זכותה להתייעץ עם עורך דין לפי בחירתה, ללא תשלום.

אחת השורדות שבעניינה התקבלה הרשעה אמרה לאמנסטי אינטרנשיונל: “זה חלק מההחלמה. את מרגישה: ‘סוף סוף! סוף סוף הם מאמינים לך, המערכת מאמינה לך’. אני חושבת שאני אחת המעטות שקיבלו צדק. אבל יש לי תקווה, ואני רוצה שכולן יזכו לניסיון הזה שלי”.

דנמרק:

מימדי תת-הדיווח על מקרי אונס בדנמרק הם אדירים, אפילו כאשר נשים מתלוננות במשטרה, סיכויי האישום או ההרשעה נמוכים מאוד. מחקר שנערך לאחרונה מצא כי מתוך 24,000 נשים שנאנסו או שחוו ניסיונות אונס בשנת 2017 לבדה, רק 890 מקרי אונס דווחו למשטרה. מבין אלו, 535 מקרים הובילו לתביעה ורק 94 מקרים הסתיימו בהרשעות.

בעקבות פרסום דו”ח מיוחד של אמנסטי אינטרנשיונל בחודש שעבר בעניין דנמרק, הודיע ראש ממשלת דנמרק כי ממשלתו תסכים לתמוך בהליך חקיקה המעגן את ההסכמה במקרי האונס שמקדמות מפלגות האופוזיציה, והנושא עלה כבר לדיון בפרלמנט השבוע.

“בעוד שינוי חוקי האונס ברחבי המדינות הנורדיות הם צעד חיוני לקראת שינוי העמדות והשגת הצדק, נדרש הרבה יותר כדי להשפיע על שינוי מוסדי וחברתי”, אמר קומי נאידו. “על השלטונות לתקוף את המיתוסים הנוגעים לאונס ואת הסטריאוטיפים המגדריים בכל חלקי החברה. אנשי מקצוע העובדים עם שורדות אונס חייבים לקבל הכשרה הולמת ומתמשכת וחינוך מיני רחב יותר, כמו כן דרושות תוכניות מגיל צעיר להעלאת המודעות לנושא”.

קריסטין הולסט, שורדת אונס מדנמרק שהפכה לאקטיביסטית לאחר שנאנסה על ידי חבר, ואשר סיפורה נכלל בדו”ח, אמרה לאמנסטי אינטרנשיונל: “אני מקווה שהמסע שהתחיל בליל האונס שלי, יגיע לשיאו בקרוב תוך כדי החלת חקיקה המבוססת על הסכמה בדנמרק. הניסיון הזה הראה לי שאם נשים נפגשות ואומרות באומץ  ‘שינוי’ – הוא לא רק אפשרי, אלא בלתי נמנע”.