מחקרים מלמדים: הפרת זכויות אדם מגבירה את הטרור

מאת: ד"ר יריב מוהר

תקציר:

  • מעל ל-15 מחקרים, מטא-אנליזות וסקירות מחקרים של גופי מחקר יוקרתיים העוסקים בחקר הטרור מצביעים על קשר בין שמירה על זכויות האדם וצמצום היקף הטרור
  • גם הנתונים של מחקרים המתייחסים ישירות לטרור מצד פלסטינים נגד ישראל מגיעים לאותה מסקנה – הפרת זכויות מעלה המוטיווציה לטרור
  • מחקרים שבאים מגופים המזוהים עם תפישות עולם מגוונות מתלכדים כולם לרעיון של קשר בין זכויות אדם לביטחון
  • כמה מן החוקרות והחוקרים המובילים בתחום חקר הטרור בעולם מזוהים גם הם עם המסקנה בדבר קשר בין זכויות אדם וביטחון
  • גם מחקרים מטעם גופים ביטחוניים, בישראל ובארה"ב, מצביעים על קשר בין זכויות אדם וביטחון
  • המחקרים בסקירה מתבססים על מסדי נתונים רחבי מימדים ועל שורה של מקרים מישראל ומהעולם
  • כמה מחקרים מוצאים גם כי מאבק בטרור הכולל הפרה נרחבת של זכויות האדם רק מביא לעלייה בטרור
  • למעשה, לא הצלחנו לאתר ולו מחקר רציני אחד שפוסל את הקשר שבין הפרת זכויות אדם לעלייה בשיעור הטרור
  • מחקרים רבים מוצאים גם קשר סיבתי – ולא רק מיתאם – בין הפרת זכויות אדם לעלייה בשיעור הטרור
  • המחקרים על טרור מפריכים את המיתוסים השונים הרווחים בקרב הציבור, הן בימין ובמרכז והן בשמאל

בסקירה זו נראה שהמחקרים בתחום הטרור והאלימות הפוליטית מלמדים ששמירה על זכויות אדם מפחיתה את שיעור הטרור; ואילו הפרת זכויות אדם מעלה את שיעורו. זה אולי מנוגד לתפישות הרווחות בציבור אבל תואם את העובדות ואת עמדת המומחים בתחום. יש לציין כי הסקירה אינה עוסקת בסיבות להיווצרות הטרור, אלא בגורמים המרחיבים או מצמצמים את היקפו. כלומר, טרור לא תמיד נוצר כתוצאה מהפרת זכויות אדם, אבל הוא לרוב פורח ומתרחב על הרקע הזה. 

חוקרים ממגוון זרמים ונטיות מחקריות שותפים לטענה שפגיעה בזכויות אדם מרחיבה את היקף הטרור והאלימות הפוליטית. המדובר בחוקרים שבאים ממוסדות שונים ומגוונים (כולל כאלו בעלי גוון שמרני), העושים שימוש בשיטות מחקר מגוונות. הטענה הזו מבוססת עד כדי כך, שלמעשה, לא הצלחנו לאתר ולו מחקר רציני אחד שפוסל את הקשר שבין הפרת זכויות אדם לעלייה בשיעור הטרור.

גורמים רבים ומגוונים אחראים להתרחבות טרור ואלימות פוליטית. עם זאת, המחקרים הקיימים מצביעים על כך שככל שמשטר נוטה יותר לפגוע בזכויות האדם, ובפרט בזכויות פוליטיות ואזרחיות, כך גדל הסיכוי ששיעור הטרור בקרבו יעלה. 

להלן סקירה קצרה של כמה מהמחקרים שעוסקים בנושא, ומצביעים על מגמה שמסמנת את הפרת זכויות האדם כדלק של הטרור. 

מחקר מקיף שנעשה עבור מערכת הביטחון האמריקאית, מוצא כי דיכוי מגביר טרור. למעשה מדובר בסקירה אינטגרטיבית של עשרות המחקרים הרציניים והרלוונטיים ביותר בתחום הטרור – מחקרים משיטות מחקר ואסכולות מגוונות – המבקשת לזהות הסכמות בין החוקרות.ים בתחום. הסקירה מוצאת הסכמה בדבר הקשר בין דיכוי להתגברות הטרור, והסכמה על היבטים שונים שקשורים להפרת זכויות אדם והתרומה של הפרות אלה לתדלוק הטרור. 

לאור הסכנה להטייה ושיבוש של מחקרים בשל אינטרסים של הגוף הממן אותם, יש להדגיש שלמזמיני המחקר, מחלקת ההגנה האמריקאית וקהיליית המודיעין האמריקאית, יש כל אינטרס שתוצאות המחקר לא יציבו להם מגבלות לפעולות לוחמתיות או מודיעיניות שעלולות לפגוע בזכויות האדם. על אף נקודת מוצא זו המחקר האינטגרטיבי מצביע על דיכוי כאחד הגורמים המובהקים ביותר לטרור. זה אומר שלמרות שזה מנוגד לאינטרס של הגורם הממן והמפקח, כותבי הסקירה מצאו להבליט את הקשר בין הפרת זכויות להתגברות הטרור.

את סקירת המחקרים, שנערכה ב-2009, ביצע מכון המחקר ראנד (RAND). זהו מכון מחקר יוקרתי שמייעץ בענייני מאבק בטרור למחלקת ההגנה האמריקאית ולצבא ארה"ב, כמו גם למשרדי ביטחון של בנות ברית של ארה"ב ברחבי העולם. זו סקירה שאפתנית של הספרות הרצינית בתחום מחקרי הטרור, שנכתבה עבור מחלקת ההגנה האמריקאית וקהיליית המודיעין האמריקאית ובמימונן, ונועדה לייצר אינטגרציה מקיפה ככל הניתן של הממצאים והמסקנות בתחום חקר הטרור ובתחום חקר המדיניות נגד טרור. הראציונל לכך פשוט: כשמחקרים רבים מגיעים למסקנות דומות שם סביר שיש למסקנות תוקף חזק במיוחד. 

הסקירה מוצאת שיש הסכמה רחבה בין החוקרות.ים על מספר נושאים. לדוגמא, יש הסכמה שדיכוי מגביר את הטרור (אם כי כשזה נוגע לטרור בינלאומי הקשר מורכב יותר); נמצאה הסכמה לגבי ההשפעה של מידת החופש הפוליטי על שיעור הטרור, בסגנון עקומת פעמון. כלומר, מדינות שמעניקות חופש פוליטי מיטבי הכי פחות חשופות לטרור, מדינות הפוגעות בחופש הפוליטי באופן בינוני הכי מועדות לטרור, ומדינות שמדכאות את החופש הפוליטי באופן קיצוני שוב חשופות לשיעורי טרור נמוכים, אך סובלות מבעיות קשות אחרות; גם ההשפעה של מידת הלגיטימיות של המשטר בעיני תושביו על שיעור הטרור זוכה לקונצנזוס בקרב החוקרות.ים. עוד בקנצנזוס של חוקרות.י הטרור: פגיעה בחירויות האזרחיות מעלה את הסיכוי להתקיימות תופעת הטרור. הסקירה גם גורסת כי מחקרי טרור שונים מציגים כמה מקרי מבחן משכנעים שמראים שקבוצות אלימות לשעבר (למשל, ארגוני טרור) יכולות להיטמע בצורה טובה במערכת שהופכת ליותר דמוקרטית ומכילה, וכך למעשה, עוברות קבוצות אלו מערוץ פעילות אלים להשתתפות לגיטימית במגרש הפוליטי. אבל מעל לכל הסקירה מזהה דיכוי של קבוצות מיעוט כגורם נוכח ברוב המקרים של טרור – ועל כך מסכימים.ות רוב החוקרים.ות בתחום הטרור.  בחלק מהמקרים מדברת הסקירה בשפה של מיתאם בין ההיבטים השונים, אבל בחלק מהמקרים היא מבססת קשר סיבתי: נמצא כי הפרות שונות של זכויות האדם מגבירות טרור.

הדוח לשנת 2020 של מכון המחקר Institute for Economic and Peace על הטרור הגלובלי1, המתבסס על מסד נתונים מהגדולים ביותר בתחום, קובע בין היתר כי: אי-הקפדה על זכויות האדם מזוהה עם טרור במדינות בכל שלבי ההתפתחות (עמ' 68), וכי במדינות מולטי-אתניות אי-שוויון רוחבי, בשילוב עם אלימות מבנית הנובעת מעוני קיצוני, הם הסיבות היסודיות לטרור.

1 זהו פרויקט תיעוד המידע הפתוח השאפתני והמקיף ביותר על הטרור בעולם, שמעודכן כל שנה בשנים האחרונות, נערך על ידי מכון המחקר Institute for Economics and Peace (מכון מחקר אוסטרלי-אמריקאי) במסגרת פרויקט  Vision of Humanity.  

הדוח של המכון לשנת 2016 קובע כי [עמ' 70-69]:

  • ישנו קשר בין שיעור טרור גבוה להפרות של זכויות אדם וקווי מדיניות הפוגעים בקבוצות דתיות.
  • 93% ממקרי הטרור בעולם בין 1989 ל-2014 אירעו במדינות בהן היה אחוז גבוה של מה שהם מגדירים כ"טרור מצד המדינה": דהיינו הוצאות להורג ללא משפט, כליאה ללא משפט, עינויים וכו'. במקרים רבים הצעדים האלימים הללו לא באו רק כתגובה לטרור, הם גם קדמו לטרור, ולכן סביר שתרמו לו. כותבי הדוח 

מציעים שסביר כי מתקיים קשר של היזון-חוזר בין שתי התופעות, כלומר, הפרת הזכויות מגבירה את הטרור ובתגובה מתעצמת הפרת הזכויות וחוזר חלילה.

  • רק 0.5% מאירועי הטרור אירעו במדינות שאין בהן לא סכסוכים אלימים ולא טרור מצד המדינה על רקע פוליטי.
  • בקרב המדינות המפותחות (OECD) הטרור נוטה יותר להכות במדינות הסובלות מהיעדר אפשרויות כלכליות ואבטלה גבוהה של נוער וצעירים, אמון נמוך בדמוקרטיה הנציגותית ובתקשורת, וגישה רבה לנשק לצד שיעור פשיעה גבוה.
  • בכלל המדינות, שיעור הטרור הגבוה קשור למידת הקבלה של זכויות האחר ולטיב היחסים בין הקבוצות באוכלוסיה.

הטרור נבחן גם ברמת המוטיווציות של הפרט לפגע. ב-2008 נעשתה מטא-אנליזה חשובה על נשים טרוריסטיות (מטא-אנליזה היא מחקר שעושה אינטגרציה סטטיסטית של ממצאי מחקרים רבים ולכן זהו כלי מחקרי חזק)2. המטא-אנליזה התבססה על אינטגרציה של ממצאי 54 מחקרים בתחום, כולל מחקרים על טרוריסטיות פלסטיניות, ומצאה כי המוטיווציות של נשים לבצע פיגועי טרור קשורה בקשר ברור להפרת זכויות אדם: המוטיווציה הכי בולטת שנמצאה היא מוטיווציה שהם מגדירים כ"חברתית" דהיינו זו תחושה של היות נרמסת, מדוכאת או מושפלת בשל בעיות חברתיות כגון אי-שוויון, אפליה, דיכוי או אלימות מצד כוחות שיטור, צבא או מיליציות (גם אם אין אידיאולוגיה סדורה בדבר החלופה הרצויה, כפי שמתקיים במוטיווציה האידיאליסטית שתידון בהמשך). המוטיווציה השנייה הכי נפוצה היא מוטיווציה אישית (דיכאון, מצב נפשי מעורער, מצב כלכלי מתדרדר, ריבים משפחתיים וכו'). המחקר לא מדגיש זאת מפורשות אך גם למוטיווציות אלו עשוי לעיתים להיות קשר עקיף לדיכוי או הפרת זכויות אדם (כך למשל מצב נפשי מעורער יכול לנבוע מפוסט-טראומה הקשורה לאלימות שלטונית ומצב כלכלי מדורדר יכול לנבוע בהחלט מאפלייה או דיכוי). המוטיווציה השלישית הכי נפוצה, ועדיין משמעותית בהיקפה, היא מוטיווציה אידיאליסטית, הדומה לזו החברתית רק שבמקרה זה יש גם כיוון יותר ברור לגבי שינוי המצב ויכולת המשגה יותר גבוהה של העוול שנעשה כחוסר צדק חברתי ביחס לקהילה שלנו – זו מוטיווציה הקשורה לקהילה. מוטיווציות מסוג נוסף, פחות פופולריות אך לא זניחות, נוגעות לפגיעה או הרג של קרובים על ידי המשטר או שלוחיו. הכי פחות נפוצה ועדיין נוכחת היא הנקמה: דהיינו נקמה על אירוע ספציפי ולא פעולה כנגד דיכוי שיטתי ומתמשך.

 2Jacques, Karen, and Paul J. Taylor. "Female terrorism: A review." Terrorism and Political Violence 21.3 (2009): 499-515

נעשו גם לא מעט מחקרים שעסקו ספציפית בטרור מצד פלסטינים. לדוגמא, קמחי ואבן, ממרכז יפה למחקרים אסטרטגיים (2004)3, עסקו במוטיבציות לטרור המתאבדים הפלסטינים. במחקרם הם ביצעו ניתוח שיחות עם פעילי טרור והראו שמוטיבציה משמעותית של מחבלים פלסטינים (כחמישית מהם) היא הרצון לנקמה על פגיעות מצד המדינה, לעיתים גם בהיעדר אידיאולוגיה סדורה של שנאה לישראל. 

עם זאת, מחקרי מוטיווציה לטרור סובלים לרוב ממגבלות מתודולוגיות והטיות הנובעות מהסתמכות על הצהרות של פעילי טרור שמנסים להפעיל את הנמען\ים בדרכים שונות, ומחקרים אלו גם לא מצליחים לחשוף את הקשר הסמוי והעקיף בין מוטיווציות אישיות ודיכוי ברמה החברתית ולכן חשוב אף יותר להסתכל על מחקרים כמותניים המבצעים ניתוח סטטיסטי על מדגם רחב.

3"מי הם מתאבדי הטרור הפלסטיני", שאול קמחי ושמואל אבן, מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים(2004).

מאבק בטרור הכולל הפרת זכויות אדם צפוי דווקא להגביר את הטרור 

באופן כללי הפרת זכויות אדם מעלה את שיעור הטרור, אך גם כשמדינות נאלצות להיאבק בטרור כדי להגן על אזרחיהן, אם מאבק זה כרוך בהפרת זכויות אדם משמעותית, הוא צפוי להגביר את הטרור. הסוציולוג הקנדי-ישראלי ערן שור, בחן את החקיקה נגד טרור במספר מדינות בין השנים 1981 ו-2009, ואת שיעור הטרור במדינות הנבחנות, ומצא שלרוב שימוש באמצעים או במדיניות פוגעניים מדיי במסגרת המאבק בטרור לא מורידים את שיעור הטרור ולעיתים אף מעלים את שיעורו4. כלומר, בעקבות מאבק בטרור שפגע גם בחפים מפשע שיעור הטרור לא ירד ולעיתים אף עלה. בדומה לכך, בסקירת ספרות שבוחנת את הפסיכולוגיה החברתית של טרור ההתאבדות, מציין החוקר 5de la Corte Ibanez שבמספר מקרים נצפה קשר בין תגובת יתר של המדינה לטרור ובין עלייה בפעילות הטרור. כמו כן, לפי שני חוקרים (Bloom 2005, Rocilfi, 2005) אחוזי התמיכה במתקפות מתאבדים היו גבוהים יותר במדינות או אזורים בהם תומכים פוטנציאליים של קבוצות טרור (הקהילות אותן הארגונים מתיימרים לייצג) סבלו מדיכוי על ידי כוחות ביטחון מקומיים או זרים. שטחי הרשות הפלסטינית ועזה, צ'צ'ניה וסרי לנקה סיפקו לחוקרים אלו נתונים אמפיריים קבועים לגבי מפגעים שאיבדו בני משפחה למה שנתפש כמדינה לא-צודקת ("unjust state") והחליטו להשתתף במשימות התאבדות כדי להביע את הזעם שלהם. בנוסף, לפי אותם חוקרים, קל יותר לארגוני טרור לנסות לגייס אנשים שאיבדו בני משפחה כתוצאה מהמלחמה בטרור. ב-2007 התפרסם במגזין היוקרתי American Journal of Political Science מאמר על בסיס מחקר אמפירי שגורס כי במקרים רבים ארגוני טרור פועלים על סמך תוכנית, שלעיתים קרובות מצליחה: לעורר את הממשלה לפעולה אגרסיבית, כוללנית ומוגזמת נגד הטרור, כזו שתפגע באוכלוסייה המדוכאת שבשמה ארגוני הטרור פועלים ולא רק בטרוריסטים עצמם. כך, יחסה של אותה אוכלוסיה הופך לשלילי יותר כלפי הממשלה, ובהתאמה היא עוברת רדיקליזציה ותומכת בשיעור גבוה יותר בגישה מליטנטית ואלימה ובארגוני הטרור6.

Counterterrorist Legislation and Subsequent Terrorism: Does it Work? Shor, Eran, Social Forces (2016). 92 (2)
The Social Psychology of Suicide Terrorism, de la Corte Ibáñez, Luis, 2014

6 Bueno de Mesquita, Ethan, and Eric S. Dickson. "The propaganda of the deed: Terrorism, counterterrorism, and mobilization." American Journal of Political Science 51.2 (2007): 364-381. 

מאמר במגזין היוקרתי Foreign Affairs מ-2016, עליו חתומים אלברטו מורה, יועץ משפטי לשעבר של הצי האמריקאי, וחוקרים מבית ספר קנדי למדיניות ציבורית בהרווארד, פורש מספר מחקרים, מקרים ועדויות של אנשי צבא וחקירה המלמדים כי עינויים של חשודים בטרור מהווים שיטת חקירה המזיקה לביטחון יותר משהיא תורמת לו: בעקבות העינויים המעונים ומי שמזדהים איתם עוברים הקצנה ומתגבשת בקרבם מוטיבציה גבוהה יותר לפגע; הוידויים שעינויים מניבים הם לא פעם מוטעים ומבטאים מה שהחשוד השבור חושב שהחוקרים רוצים לשמוע ממנו (כך, לטענת המאמר, התבססה האמונה כי יש נשק ביולוגי וכימי בעיראק, מה שהוביל לפלישה האמריקאית הרת האסון למדינה); ולבסוף בעקבות התגובה הציבורית הקשה לעינויים מתערערת היכולת לבנות קואליציות של מאבק נגד טרור כמו גם היכולת לגייס בני ברית מקומיים מקרב האוכלוסייה בקרבה פועלים ארגוני טרור (למשל בעיראק ואפגניסטן), כך שהדבר מקשה מאוד על המאבק בטרור.

מה צריך לעשות? המלצות מדיניות של חוקרים ומומחים

הנתונים מעלה עומדים בקנה אחד עם המלצות המדיניות של חוקר הטרור פרופ' אסף מוגדם, שמחזק את הבסיס לטענה לפיה שיפור במצב זכויות האדם יכול לסייע בצמצום היקף הטרור והאלימות הפוליטית7. מוגדם הוא עמית במרכז ללוחמה בטרור, ווסט פוינט (האקדמיה הצבאית של ארה"ב); עמית במרכז לביטחון לאומי של ביה"ס למשפטים באוניברסיטת פורדהאם (CNS); ועמית מחקר בקונסורציום ללימודי טרור ולוחמה בטרור (START) באוניברסיטת מרילנד. כמו כן, פרופסור מוגדם הינו חוקר בכיר במכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי בהרצליה, ולימד באוניברסיטאות המובילות בעולם כגון הרווארד וקולומביה. הוא ממליץ להסיר או למתן את התמריצים המניעים חלק מהפלסטינים להתנדב למשימות התאבדות. בין התמריצים הללו הוא מונה נקמה על מוות או פציעה של קרובים, וכן תחושת השפלה ורצון "לתקן" אותה בפעולה שתשיב את הכבוד. בנוסף מייחס מוגדם חלק מהמוטיבציות לטרור לתחושות של השפלה ופגיעה בלאומיות הפלסטינית: הכיבוש, גזל אדמות, ותחושה שהנכבה עשויה לחזור בשנית. מוגדם גם מתייחס למחסומים ולפיצול הטריטוריאלי של האוטונומיה הפלסטינית למובלעות כגורמים מעוררי תסכול ומוטיבציה לטרור. לבסוף, הוא מתייחס גם לצורך של חלק מהפעילים לשמור על המורשת, הלכידות והגאווה של הלאומיות הפלסטינית שנפגעות תחת שלטון צבאי זר כגורם מעודד טרור. מוגדם לא מדגיש זאת, אך למעשה היבטים אלו קשורים עבותות להפרת זכויות אדם ואזרח, ואף להפרת הזכות הקולקטיבית להגדרה עצמית לאומית, שישראל מתכחשת לה בהקשר הפלסטיני. מוגדם גם מעלה טענות דומות בהקשר לטרור של הג'יהאד הסלפי בעיראק ואפגניסטן, שם הוא ממליץ לצבא ארה"ב לפתח יכולת אבחנה טובה יותר בין מוסלמים אדוקים ובין ג'יהדיסטים המקדמים אלימות בפועל, על מנת לא לפגוע בראשונים ולדחוף אותם אל המחנה הג'יהדיסטי8

7 Moghadam, Assaf. "Palestinian suicide terrorism in the second intifada: Motivations and organizational aspects." Studies in conflict and terrorism 26.2 (2003): 65-92 http://www.aldeilis.net/terror/1188.pdf
8 Motives for Martyrdom Al-Qaida, Salafi Jihad, and the Spread of Suicide Attacks, Assaf Moghadam – International Security 33.3 (2009): 46-78

החוקרת מיה בלום9 טוענת באופן יותר ספציפי שיש לחזק את הגורמים המתונים בתוך הקהילות מהן יוצא טרור המתאבדים, וכי "מכות מנע" על קהילות המאופיינות בתמיכה בטרור צפויות להוביל לתוצאה הפוכה, כלומר, לגיוס נרחב יותר לשורות ארגוני הטרור. במקום זאת, מציעה בלום כי יש להתמודד עם המצוקות ועם תחושת ההשפלה של קבוצות מיעוט כמדיניות חלופית למלחמה בטרור, בפרט בהקשר של סכסוכים דתיים\לאומיים מתמשכים.

9 Dying to Kill: The Allure of Suicide Terror, Mia Bloom, 2005, Columbia University Press.

מה מביא לדעיכת הטרור בפועל?

המחקר עוסק גם בגורמים המביאים לדעיכת הטרור בפועלם. סקירת מחקרים מסוג זה10 נערכה במכון RAND המייעץ לצבא האמריקאי (במסגרת National Defense Research Institute). הסקירה, הכוללת מחקרים הנוגעים למקרים רבים של דעיכת הטרור ברחבי העולם, מצביעה על הקושי לזהות את הסיבה העיקרית לדעיכה אך מציעה, בין היתר, תהליך שנצפה במקרים רבים: כשצצה חלופה לדרך הטרור – למשל, בדמות יכולת של הקבוצה שארגוני הטרור מתיימרים לייצג להגיע להישגים בדרכים פוליטיות לא-אלימות – הרי שחלופה זו תערער פעמים רבות את ארגוני טרור. לדוגמא, כשקבוצה נטולת זכויות פוליטיות מורשית לפתע לקחת חלק בתהליך הפוליטי ולהשפיע על חייה בדרכים לגיטימיות, או כשניתנת חנינה לפעילי טרור שמוכנים להשתלב בסדר האזרחי. תהליכים כאלו לרוב לא מחסלים לחלוטין את ארגוני הטרור, אך הם מפצלים בין הפלגים הפרגמטיים והרדיקליים בהם, וכך מבודדים את האחרונים, ועשויים  לערער את התשתית הארגונית של אותם ארגונים.

10  Gvineria, Gaga. "How does terrorism end?." Social Science for Counterterrorism: Putting the Pieces Together 257, RAND corporation (2009).‏

מהן סוגי הזכויות שפגיעה בהן משפיעה במיוחד על שיעור הטרור

ככלל, הקשר בין הפרת זכויות אדם לבין התרחבות שיעור הטרור במדינה בה מתקיימות ההפרות נחקר לעומק ובכמה כיווני מחקר כבר לפני כשני עשורים. ב- 2004 פורסם מאמר שמראה שבארצות עניות אין נטייה מוגברת לטרור, אלא מידת החופש הפוליטי היא זו שמסבירה את ההתרחבות או הצמצום של הטרור11, אם כי גם זאת לא באופן רציף. מדינות שבהן יש חופש פוליטי רב, סובלות במידה פחותה מטרור; מדינות בהן יש חופש פוליטי אפסי סובלות בממוצע רק מעט יותר מטרור, אבל רמות הטרור שם עדיין נמוכות יחסית. דווקא המדינות שנוטות לפגוע בחופש הפוליטי, אך לא באופן קיצוני, סובלות מטרור בצורה החריפה ביותר – ככל הנראה כי הן מספיק מדכאות כדי לעורר זעם אך לא מדכאות מספיק כדי להרתיע. המחקר מבוסס על מסד נתונים נרחב בשם World Market Research Center’s Global Terrorism Index. מאמר אחר מ- 2001 מאשש את הקביעה לפיה משטרי ביניים הם המשטרים שהכי נוטים לסבול מאלימות פוליטית12. מכאן שמדינה שמבקשת להיות (ולהראות) כדמוקרטיה על כל המגבלות הכרוכות בכך, אך לא מכבדת זכויות אדם לפחות בחלק משטחה, ולכן היא מהווה משטר ביניים, תהיה חשופה בצורה הקשה ביותר לסכנת הטרור.

ראוי לציין שישנם גם מחקרים שמייחסים ריבוי טרור דווקא לדמוקרטיות, אבל בחינה מעמיקה יותר של הנתונים מוסיפה עוד נדבך, לפיו מדובר בעיקר במשטרי מעבר, כלומר, מדינות שעברו למשטר דמוקרטי לפני זמן קצר. נראה שטרור ואלימות פוליטיות מאופיינים כבעיות של דמוקרטיות במעבר, ופחות כבעיות של דמוקרטיות ותיקות13.

בטווח הקצר, גם תהליכי שלום עשויים להעלות את שיעור הטרור משום שגורמים קיצוניים מבקשים לחבל במה שהם רואים כנתיב לפשרות לא מקובלות, או כנתיב להסדר שיהפוך אותם ללא רלוונטים. בישראל חווינו זאת סביב הסכמי אוסלו. מצב זה מקל על מתנגדי הפיוס להציג תהליכי שלום כסיבה לטרור, להבדיל מתגובת נגד, ייתכן שזמנית14. ככלל, הסכמים מדיניים על רקע סכסוך אלים אינם מעידים בהכרח על שיפור במצב זכויות האדם של הצד החלש, למרות שרבים נוהגים להניח זאת. להבדיל, הם עשויים לבטא כניעה של המנהיגות הפוליטית של הצד החלש לתנאים פוגעניים הנכפים על ידי הצד החזק. לפיכך, יש לחדד כי שיפור במצב זכויות האדם, ולא הסכם מדיני כשלעצמו, הוא המרכיב שיכול לסייע בצמצום היקף הטרור והאלימות. לעומת זאת, הסכמים מדיניים כשלעצמם עשויים אף לתרום להגברת הטרור בטווח הקצר. 

מעבר לעיסוק בזכויות פוליטיות, גוף המחקר שעוסק בקשר בין זכויות אדם וטרור או ביטחון, בחן גם את הקשר לזכויות כלכליות וחברתיות. בניגוד למיתוס הרווח בחלק מהדיון הציבורי ואף בקרב קהילת זכויות האדם, וכפי שכבר הוזכר מעלה, שני מחקרים מ-2003 – זה של Krueger and Jitka וזה של Berrebi – מראים שעוני ובערות לא מעלים את שיעורי הטרור15. טרוריסטים נוטים להיות משכילים (אם כי גם לתוכן ההשכלה יש משמעות), בני המעמד הבינוני ומעלה, כמו רוב הפעילים הפוליטיים בכלל. עם זאת, למרות שהמאמרים לא מציינים זאת מפורשות, יש להבחין בין טרור המזוהה עם "פעולות איכות", הדורשות תכנון ותחכום, לבין מהומות אלימות, כולל ידויי אבנים ובקבוקי תבערה, שניתן לראות כפריקת זעם. האחרונים רווחים ככל הנראה יותר באזורים עניים, למשל, במחנות הפליטים בגדה. הטרור ("האיכותי") נתפש לפי מסגרת מחקרית זו כתגובה פוליטית מתוחכמת ואסטרטגית יותר למה שנחווה כהשפלה מתמשכת במישור הפוליטי, הצומחת במדינות ואזורים בהם קיימות הפרות של זכויות האדם, בפרט במישור הפוליטי (לפחות לטענת המאמר הראשון). לפיכך, שיפור כלכלי כשלעצמו לא בהכרח ישפיע על שיעור הטרור. עם זאת, המאמר השני, שחקר ספציפית את המקרה הפלסטיני, גורס שייתכן שהרעת תנאים כלכליים לאנשים מבוססים עשויה לדחוף אותם לטרור. מחקר נוסף של Muller מ1985 מראה16 שאי-שוויון כלכלי, להבדיל מעוני, וכן מידת הייצוגיות של קבוצות בהליך הפוליטי משפיעים על אלימות על רקע אידיאולוגי, כולל טרור. כלומר, אם קבוצה מסויימת באוכלוסייה סובלת, בכללותה, מנחיתות כלכלית ומהדרה מהמוסדות הפוליטיים בהם מתקבלות החלטות, היא עשויה להיות בעלת נטייה מוגברת לטרור, הגם שמבצעי האלימות הספציפיים אינם בהכרח עניים. עוד בהקשר הישראלי, מחקר מ-2019 מצא ששיפור המצב הכלכלי ברצועת עזה מביא לירידה בשיגור הרקטות מרצועת עזה לעבר מדינת ישראל17.

המחקרים שהוצגו מצביעים על חופש פוליטי כגורם העיקרי שמוביל להגברת שיעור הטרור. המצב הסוציו-אקונומי מציע קשר מורכב יותר. מצב כלכלי-חברתי של קבוצה בכללותה עשוי לקדם טרור כשהוא רעוע, וברמת הפרט, באופן הפוך, מצב כלכלי-חברתי טוב עשוי לקדם טרור.

11 Poverty political freedom, and the roots of terrorism.  Alberto, Abadie. NBER Working Paper No. 10859. National Bureau of Economic Research, 2004
12 Toward a democratic civil peace? Democracy, political change, and civil war, 1816–1992." Hegre, Håvard et al. 2001. American Political Science Association. Vol. 95. No. 01
13 Terrorism and democracy: What recent events disclose. Leonard B. Weinberg & William L. Eubank. Terrorism and Political Violence 10(1) 1998
14 Spoiler Problems in Peace Processes.  Stephen John Stedman. International Security, Vol. 22, No. 2 (1997)
15 Krueger, Alan B., and Jitka Malečková. "Education, poverty and terrorism: Is there a causal connection?." .The Journal of Economic Perspectives 17.4 (2003): 119­144 
Berrebi, Claude. "Evidence about the link between education, poverty and terrorism among Palestinians." .(Princeton University Industrial Relations Section Working Paper 477 (2003) 
16 Income Inequality, Regime Repressiveness, and Political Violence, Edward N. Muller, American Sociological Review Vol. 50, No. 1 (1985), pp. 47-61

17 https://www.idc.ac.il/he/schools/economics/documents/ron-zuria-gal-oat.pdf

לסיכום

משטרי ביניים, שאינם מבצעים דיכוי טוטאלי אבל גם אינם שומרים כראוי על זכויות האדם, הם המשטרים שהכי מועדים לטרור ואלימות פוליטית לפי הספרות המחקרית. גם המצב במשטרי דיכוי טוטאלי איננו מיטבי מבחינת שיעור האלימות הפוליטית ובכל מקרה אלו משטרים רעים למרבית האזרחים שחיים בהם ונוטים לסבול מסנקציות בינלאומיות, בריחת מוחות וכלכלה מדשדשת, כך שהם רחוקים מלמצות את פוטנציאל השגשוג שלהם. מכאן יוצא שגם מנקודת מבט אנוכית, של אינטרס עצמי, כדאי לאומה לנקוט במדיניות של הימנעות מהפרת זכויות אדם בעת שהיא נאבקת בטרור. 

מבחינת זגו הזכויות הרלוונטיות להשפעה על שיעור הטרור: הפרה של זכויות פוליטיות משפיעה במיוחד על התרחבות או צמצום שיעור הטרור, ובמידה מסוימת גם הרעת תנאים כלכליים ואי שוויון כלכלי של קבוצה בכללותה, כמו כן מדיניות המביאה לפגיעה, הרג ו\או השפלה היא גורם המחזק מוטיווציות לטרור לפי מחקרים העוסקים בפרט ובמוטיווציות שלה\ו. בהקשר המקומי, האינטרס הישראלי הוא ששיקולי ביטחון אסטרטגיים לטווח הארוך יכללו התייחסות לקשר ולהשפעה שיש לשמירה על זכויות אדם על שיעור האלימות הפוליטית בכלל והטרור בפרט. 

—-

כותב הסקירה, ד"ר יריב מוהר, הוא סוציולוג העוסק בפעולה קולקטיווית בהקשר של מחאות, מהומות וארגוני טרור, והוא משמש גם כראש היוזמה לביטחון וזכויות האדם ומנהל מחלקת התוכניות של אמנסטי אינטרנשיונל ישראל.