תחקיר חדש חושף כיצד, ב-2 תקיפות כנגד נוכחות של לוחמי חמאס וג’יהאד איסלאמי במחנות עקורים צפופים, כשל הצבא בנקיטת אמצעי זהירות נדרשים למניעת פגיעה באזרחים
ב-26 במאי תקף הצבא מהאוויר מחנה מאולתר לעקורים פנימיים במערב רפיח, והרג לפחות 36 אנשים, ובכלל זאת 6 ילדים. ב-28 במאי, ירה הצבא 3 פגזי טנק אל ‘אזור הומניטרי’ ברפיח, והרג 23 אזרחים, כולל 12 ילדים ושבע נשים
אריקה גווארה-רוזס, מנהלת בכירה למחקר, סינגור, קמפיינים ומדיניות באמנסטי אינטרנשיונל:
“הצבא הישראלי היה מודע בבירור כי השימוש בפצצות אשר מפזרות רסיסים קטלניים בהיקף של מאות מטרים ובפגזי טנקים לא-מונחים יהרוג ויפצע כמות גדולה של אזרחים אשר ביקשו מקלט במחנות צפופים ללא כל הגנה. על הצבא היה לנקוט כל אמצעי זהירות להימנע, או לכל הפחות להקטין, נזק לאזרחים.
בנוסף, זו חובתם של חמאס וקבוצות חמושות אחרות להימנע ככל האפשר למקם מטרות צבאיות בתוך או בסמוך לאזורים אזרחיים צפופים”
תחקיר חדש שבוצע על ידי אמנסטי אינטרנשיונל חושף כי הכוחות הישראליים לא נקטו בכל אמצעי הזהירות הנדרשים לשם מניעת או מיזעור הנזק לאזרחים החוסים במחנות לעקורים פנימיים, במהלך שתי תקיפות במאי כנגד לוחמים ומפקדים בחמאס ובגי’האד האיסלאמי בדרום רצועת עזה הכבושה. תקיפות אלו נחשבות, קרוב לוודאי, כחסרות הבחנה, ואחת מהן כלא-מידתית. יש לחקור את שתי התקיפות כפשעי מלחמה.
ב-26 במאי, שתי תקיפות אוויריות על מחנה השלום הכוויתי, מחנה מאולתר לעקורים פנימיים בטאל אל-סולטן במערב רפיח, הרגו לפחות 36 אנשים – ובכלל זאת 6 ילדים – ופצעו יותר מ-100. לפחות 4 מההרוגים היו לוחמים. התקיפות האוויריות, אשר כוונו ל-2 מפקדי חמאס אשר שהו בקרבת האזרחים העקורים, בוצעו בעזרת שתי פצצות מונחות אמריקאיות מסוג GBU-39. השימוש באמצעי חימוש אלו, אשר מפזרים רסיסים קטלניים על שטח רחב, כלפי מטרות במחנה שבו שוהים אזרחים בצפיפות מהווה קרוב לוודאי תקיפה לא-מידתית וחסרת-הבחנה, ועליה להיחקר כפשע מלחמה.
ב-28 במאי, באירוע השני אשר נחקר על ידי אמנסטי אינטרנשיונל, ירה הצבא לפחות 3 פגזי טנק אל מיקום בתוך אזור אל-מאסאווי ברפיח, אשר הוגדר על ידי הצבא כ”אזור הומניטרי”. התקיפות הרגו 23 אזרחים, כולל 12 ילדים, שבע נשים וארבע גברים, ופצעו רבים אחרים. חקירת אמנסטי אינטרנשיונל מצאה כי המטרות ככל הנראה היו לוחם חמאס אחד ולוחם ג’יהאד איסלאמי אחד. התקיפה, אשר כשלה בלהבחין בין אזרחים ומטרות צבאיות על ידי שימוש באמצעי חימוש לא מונחים באזור מלא באזרחים השוהים באוהלים, היתה קרוב לוודאי חסרת-הבחנה ועליה להיחקר כפשע מלחמה.
לוחמי חמאס והג’יהאד האיסלאמי התמקמו בתוך מחנה העקורים, אזור אשר האנשים אשר נמלטו אליו האמינו כי מסומן כ”אזור הומניטרי”, וסיכנו באופן מודע את חיי האזרחים. הבחירה להתמקם בתוך מחנות עקורים בשני המקרים מפרה קרוב לוודאי את החובה להימנע ככל האפשר מלמקם לוחמים בתוך אזורים אזרחיים צפופים. לאמנסטי אינטרנשיונל אין מידע אודות הסיבות או המניעים לשהותם באזורים אלו, אך על כל הצדדים לקונפליקט לנקוט בכל אמצעי זהירות אפשרי לשמור על חייהם של אזרחים.
“בעוד שתקיפות אלו נערכו כנגד מפקדי ולוחמי חמאס והג’יהאד האיסלאמי, פעם נוספת אזרחים פלסטינים אשר חיפשו מקום מקלט שילמו על כך בחייהם”, אמרה אריקה גווארה-רוזס, מנהלת בכירה למחקר, סינגור, קמפיינים ומדיניות באמנסטי אינטרנשיונל.
“הצבא הישראלי היה מודע בבירור כי השימוש בפצצות אשר מפזרות רסיסים קטלניים בהיקף של מאות מטרים ובפגזי טנקים לא-מונחים יהרוג ויפצע כמות גדולה של אזרחים אשר ביקשו מקלט במחנות צפופים ללא כל הגנה. על הצבא היה לנקוט כל אמצעי זהירות להימנע, או לכל הפחות לצמצם, נזק לאזרחים. מקרי המוות והפציעות, אשר אותם היה ניתן למנוע, מהווים תזכורת טראגית לכך שנוכחותם של לוחמים בתוך אזורים אזרחיים אינם מתירים לישראל להתעלם מחובותיה לשמור על חייהם של אזרחים”. המשיכה ואמרה אריקה גווארה-רוזס.
“על כל הצדדים לקונפליקט לנקוט בכל אמצעי אפשרי להגן על אזרחים. זה כולל גם את חובתם של חמאס וקבוצות חמושות אחרות להימנע ככל האפשר למקם מטרות צבאיות בתוך או בסמוך לאזורים אזרחיים צפופים”.
כחלק מהחקירה ראיינה אמנסטי אינטרנשיונל 14 ניצולים ועדים לתקיפות, בדקה את מקומות התקיפות, ביקרה בבית חולים בחאן יונס בו טופלו הפצועים, ניתחה תמונת משאריות אמצעי החימוש ששימשו לתקיפות לצורכי זיהוי, ובחנה תמונות לווין של המיקומים. הארגון גם בדק התבטאויות רלוונטיות של הצבא הישראלי בנוגע לתקיפות.