דו”ח אמנסטי: יש לחקור פשעי מלחמה במהלך הלוחמה באוגוסט בעזה

• אמנסטי פרסמה תדריך מחקר חדש ב-25.10.22 שמתעד שלושה מקרים של תקיפות בלתי חוקיות שבוצעו באוגוסט האחרון בעזה ומסביר מדוע מדובר בפשעי מלחמה
• מדובר בשתי תקיפות של הצבא הישראלי ואחת של הפלגים הפלסטינים החמושים
• אמנסטי תיעדה 17 תקיפות בזמן הלוחמה בעזה, אך רק בשלושת המקרים שבתדריך היא סברה שישנן מספיק עדויות וראיות בידה
• אמנסטי פנתה לרשויות הישראליות ולג’יהאד האסלאמי הפלסטיני ב-30 בספטמבר 2022 לתגובה – שלא נתקבלה

בית הדין הפלילי הבינלאומי חייב לחקור את התקיפות הבלתי חוקיות שבוצעו במהלך הלוחמה ברצועת עזה באוגוסט 2022 כפשעי מלחמה. כך קובעת תנועת אמנסטי אינטרנשיונל בתדריך מחקר חדש. 

תדריך המחקר “‘הם היו רק ילדים’: עדויות לפשעי מלחמה במהלך המתקפה של ישראל בעזה באוגוסט 2022”, מפרט מדוע שלוש מהתקפות אלו עלולות להגיע לכדי פשעי מלחמה. באמצעות צילומים של שברי תחמושת, ניתוח צילומי לוויין ועדויות מעשרות ראיונות, שיחזרה התנועה את הנסיבות של שלוש המתקפות הספציפיות, שתיים מהן בוצעו על ידי כוחות ישראליים ואחת ככל הנראה על ידי ארגונים חמושים פלסטיניים. אמנסטי אינטרנשיונל מצאה כי שתי התקיפות הישראליות הללו הרגו שישה אזרחים פלסטינים. חשוב לציין כי לאורך כל מתקפת אוגוסט התפארו הרשויות הישראליות בדייקנות פעולתן בעזה. עם זאת, אמנסטי אינטרנשיונל מצאה כי הקורבנות של התקפות “מדויקות” אלו כללו ילד בן ארבע, נער שביקר בקברה של אמו וסטודנטית בת 22 בבית משפחתה. ככל הנראה המתקפה השלישית שבתדריך המחקר, שבה נהרגו שבעה אזרחים פלסטינים מפגיעת רקטה לא מונחית, שוגרה על ידי ארגונים חמושים פלסטיניים.

“המתקפה האחרונה של ישראל על עזה נמשכה שלושה ימים בלבד, אבל זה היה מספיק זמן לגרום לטראומה ולהרס מחדש בקרב האוכלוסייה הנצורה. יש לחקור את שלוש ההפגזות הקטלניות כפשעי מלחמה וכל קורבנות ההתקפות הבלתי חוקיות ומשפחותיהם זכאים לצדק ולפיצויים”, אמרה אנייס קאלאמר, מזכ”לית אמנסטי אינטרנשיונל.

“הפרות זכויות האדם שמתועדות בוצעו בהקשר של המצור הבלתי חוקי המתמשך של ישראל על עזה, שהוא כלי מרכזי של משטר האפרטהייד שלה. הפלסטינים בעזה נשלטים, מדוכאים ומופרדים, לכודים בסיוט בן 15 שנים שבו התקפות בלתי חוקיות חוזרות ונשנות מחמירות משבר הומניטרי מחמיר. בנוסף לחקירת פשעי מלחמה שבוצעו בעזה, ה-ICC צריך לשקול את הפשע נגד האנושות של האפרטהייד במסגרת החקירה הנוכחית שלו בשטחים הפלסטיניים הכבושים”, הוסיפה.

אמנסטי אינטרנשיונל ראיין 42 אנשים, כולל ניצולי הפצצות, קרובי משפחה של הרוגים או פצועים, עדי ראייה וחובשים. הרשויות הישראליות מונעות מאמנסטי אינטרנשיונל גישה לרצועת עזה מאז 2012, ולכן הארגון עבד עם עובד שטח שביקר ב-17 אתרי תקיפה ואסף ראיות כמו צילומים של שרידי נשק. מומחי הנשק ומעבדת הראיות של אמנסטי אינטרנשיונל ניתחו ראיות שנאספו בשטח, כמו גם תמונות לוויין וחומרי קוד פתוח אחרים הקשורים להתקפות.

אמנסטי אינטרנשיונל סבורה שיש בידיה מספיק ראיות כדי להעריך את חוקיותן של שלוש מתוך 17 התקיפות שתיעד, ואלו הן מוקד התדריך.

אמנסטי אינטרנשיונל פנתה לרשויות הישראליות ולג’יהאד האיסלאמי הפלסטיני ב-30 בספטמבר 2022, סיפקה סיכום של ממצאי תדריך המחקר העיקריים וביקשה תגובה. לא נתקבלה תגובה מאף אחד מהם עד מועד הפרסום. 

עשרות אזרחים נהרגו

ב-5 באוגוסט 2022, ישראל פתחה במה שהיא תיארה כמתקפה “מנע” צבאית על רצועת עזה, המכוונת לג’יהאד האיסלאמי הפלסטיני והזרוע החמושה שלו גדודי אל-קודס. הרשויות הישראליות אמרו שהמתקפה הייתה תגובה לאיומי תקיפה.

לפי האו”ם, 49 פלסטינים נהרגו כתוצאה מהלחימה. הערכת אמנסטי אינטרנשיונל היא כי 33 פלסטינים, בהם 17 אזרחים, נהרגו על ידי כוחות ישראליים. מתוך 16 הפלסטינים הנותרים שנהרגו, אמנסטי אינטרנשיונל הגיע למסקנה ש-14 הם אזרחים. אמנסטי אספה ראיות מספיקות כדי להגיע למסקנה ששבעה מהם נהרגו מרקטה ששוגרה על ידי קבוצות חמושים פלסטיניים; היא לא הצליחה להסיק מי מהצדדים אחראי לשבעת מקרי המוות הנותרים של האזרחים. שבעה אזרחים אלו נהרגו בארבע התקפות, ולאחר מכן הוסרו שרידי נשק באופן מיידי, מה שמנע מחוקרי אמנסטי אינטרנשיונל להשיג ראיות מהותיות. כפי שצוין להלן, הסרה זו תואמת דפוס שזוהה במקרים קודמים שבהם רקטות פלסטיניות נפלו בשטח הפלסטיני.

הריגת דוניאנה אל-עמור 

דוניאנה אל-עמור, סטודנטית לאמנויות בת 22, שהתגוררה עם משפחתה בכפר ליד חאן יונס בדרום רצועת עזה, נהרגה במה שלהערכת אמנסטי אינטרנשיונל הייתה המתקפה הישראלית הראשונה של סוף השבוע. בסביבות השעה 15:55 ב-5 באוגוסט, טיל שנורה על ידי טנק ישראלי פגע בבית אל-עמור, הרג את דוניאנה ופצע את אמה, פארחה, וכן פצע את אחותה עריג’ בת ה-25. אביה של דוניאנה, עדנאן אל-עמור, שהשקה עצי זית בשדה שלו כששמע את הפגיעה, אמר שאשתו וילדיו שתו באותה עת תה בתוך הבית, כמנהגם בכל יום שישי. 

בית משפחת אל-עמור ממוקם במרחק של קילומטר אחד בלבד מגדר הגבול של עזה עם ישראל. הוא גם נמצא במרחק של כ-750 מטרים ממגדל שמירה שהקימו גדודי אל-קודס, ו-360 מטרים ממגדל שמירה השייך לגדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע החמושה של חמאס. כ-20 דקות לאחר ההפגזה על בית אל-עמור, הופגז מגדל גדודי אל-קודס על ידי כוחות ישראליים.

צילומים של שרידי אמצעי הלחימה אפשרו למומחי הנשק של אמנסטי אינטרנשיונל לזהות את הפגז שהרג את דוניאנה ככדור טנק 120 מ”מ M339, המיוצר כיום על ידי חברת תעש מערכות הישראלית, בבעלות אלביט מערכות. הפגז, שאף קבוצה חמושה פלסטינית לא מחזיקה בו, משווק כבעל “סבירות גבוהה לפגיעה ולקטלניות עם נזק נלווה נמוך”. מתמונות הנזק לבית משפחת אל-עמור עולה כי הפגז חורר חור בקיר אחד בלבד.

ניתוח של דיוק הפגז אפשר לאמנסטי אינטרנשיונל לזהות את היעד המיועד לו. לרוב תותחי ה-120 מ”מ יש סבירות שגיאה מעגלית של ארבעה מטרים בלבד – כלומר חצי מכל הפגזים שהם יורים צפויים לפגוע במעגל בקוטר של ארבעה מטרים, אם מכוונים את הירי נכון. לכן אין זה סביר שהטנק כיוון לאף אחד ממגדלי השמירה כאשר פגע בבית, כי היה צריך להחטיא במאות מטרים.

לפיכך, אמנסטי אינטרנשיונל הגיעה למסקנה שנראה כי הכוחות הישראליים תקפו במכוון את ביתה של משפחת אל-עמור. אמנסטי לא מצאה ראיות לכך שניתן להאמין באופן סביר שמישהו מבני משפחת אל-עמור מעורב בלחימה מזויינת.

עדנאן אל-עמור אמר: “אנחנו על הגבול ו[החיילים הישראלים] יודעים עלינו הכל ויודעים שאין לנו שום קשר לפוליטיקה, שאנחנו פשוט חקלאים פשוטים. המל”טים שלהם עוקבים אחר כל תנועה שלנו”.

הצבא הישראלי לא התייחס להפגזת ביתה של משפחת אל-עמור, ולא נתן כל אינדיקציה שבכוונתו לחקור את הריגתה של דוניאנה אל-עמור.

תקיפה על בית הקברות אל-פלוג’ה

בסביבות השעה 19:00 ב-7 באוגוסט, פגע טיל בבית הקברות אל-פלוג’ה בג’בליה שבצפון רצועת עזה. בהפצצה נהרגו חמישה ילדים: נדמי אבו קארש, בן 15; ובני הדודים ג’מיל נג’מידין נג’ם, בן ארבע, ג’מיל איהאב נג’ם, בן 14, חאמד היידר נג’ם, בן 16 ומוחמד סלאח נג’ם, בן 16. אמיר אבו אל-מיזה, בן שמונה, נפצע קשה ורסיס פגע בו ליד חוט השדרה ונתקע שם. הילדים חיו כולם במחנה הפליטים ג’בליה הצפוף מאוד. היידר נג’ם, אביו של חאמד נג’ם, אמר שהילדים שיחקו לעתים קרובות בבית הקברות, שבו יש יותר מקום. 

נדמי אבו קארש בן ה-15 ביקר בקברה של אמו כשההפצצה אירע. אביו פאיז אמר: “פתאום שמענו קול של טיל מתפוצץ קרוב מאוד אלינו. מיהרתי לבית הקברות כמו כמעט כולם בשכונה. אנשים התחילו לאסוף חלקי גופות, נושאים רסיסים. הורים לא יכלו לזהות את גופות ילדיהם. הורים לא ידעו אם חלקי הגופות שהם החזיקו שייכים לבניהם”.

הצבא הישראלי האשים בתחילה את הג’יהאד האיסלאמי הפלסטיני בתקיפה. אבל ב-16 באוגוסט, מקורות אלמוניים מהצבא אמרו לעיתון “הארץ” כי חקירה ראשונית של התקיפה מצאה כי לא הג’יהאד האיסלאמי הפלסטיני ולא גדודי אל-קודס ירו רקטות בזמן התקיפה. עם זאת, ישראל, על פי הדיווחים, תקפה “מטרות” סמוך לאזור. מאז פרסום הכתבה, הצבא הישראלי לא אישר ולא הכחיש את הדיווחים הללו.

מומחי הנשק של אמנסטי אינטרנשיונל קבעו כי חלקי מתכת מעובדים היטב, שצולמו על ידי עובד השטח במקום עולים בקנה אחד עם שברים של טיל ישראלי מונחה. תושבים מקומיים דיווחו ששמעו את קולו של מזל”ט שעף מעליהם זמן קצר לפני התקיפה.

אמנסטי אינטרנשיונל לא הצליחה למצוא ראיות לפעילות צבאית של קבוצות חמושות ליד בית הקברות בזמן התקיפה. צילומי לוויין מ-10 ימים קודם לכן לא הראו שום מטרה צבאית נראית לעין בסביבה, והתושבים אמרו שהמצב לא השתנה ב-7 באוגוסט. היעדר מטרות צבאיות לכאורה מעיד כי ייתכן שהתקיפה הייתה התקפה ישירה מכוונת על אזרחים או מטרות אזרחיות, ולכן עלולה להוות פשע מלחמה.

גם אם כוחות ישראליים היו מכוונים ללוחמים פלסטינים או לציוד צבאי כשהם פגעו בבית הקברות, התוצאה המחרידה מחייבת חקירה דחופה, לבחון אם ננקטו כל אמצעי הזהירות האפשריים כדי להגן על אזרחים.

התקיפה על מחנה הפליטים ג’בליה

בשעה 21:02 ב-6 באוגוסט, טיל פגע בכביש במחנה הפליטים ג’בליה, והרג שבעה אזרחים פלסטינים: מומן אל-נייראב, בן שש, ואחיו אחמד אל-נייראב, בן 12; חאזם סאלם, שמונה; אחמד פארם, בן 16; חליל אבו חמאדה, בן 18; מוחמד זקוט, בן 19; ונפת אל-חטיב, בת 50.

מוחמד אל-נייראב, שילדיו אחמד ומומן נהרגו בהפצצה, אמר: “זה היה ערב קיץ חם והייתה לנו הפסקת החשמל הרגילה, כך שהילדים לא יכלו להישאר בבית, שהוא קטן מאוד וחנוק במיוחד כשאין חשמל […] בשעה 21:02 נפגע הרחוב. הוא היה מלא בפצועים, בדם, ברסיסים. הבן הקטן שלי מומן מת בזרועותיי ואחמד מת רק מטר אחד ממני. אנחנו פשוט מתנחמים בעובדה שגופות ילדינו לא נקרעו לגזרים”.

מוחמד אל-נייראב היה אחד מני רבים שהתייחסו באופן מרומז בראיונות למצוקות שנגרמו בעקבות המצור הבלתי חוקי של ישראל, כמו הפסקות חשמל, דוחק, מחנק וצפיפות. הלחימה באוגוסט אילצה את תחנת הכוח היחידה של עזה להיסגר למשך יומיים, והחריפה את המשבר ההומניטרי שנגרם בעקבות המצור. יותר מ-1,700 יחידות דיור ניזוקו במהלך הלחימה, והובילו לעקירה פנימית של כ-450 פלסטינים.

אמנסטי אינטרנשיונל סבורה שיש מספיק ראיות כדי להצביע על כך שההתקפה על מחנה הפליטים ג’בליה הייתה תוצאה של רקטה ששוגרה על ידי קבוצות חמושות פלסטיניות, שככל הנראה כוונה לעבר שטח ישראל ונפלה באופן שגוי בשטח הפלסטיני. החוקרים זיהו כמה קווים משותפים בין התקיפה במחנה ג’בליה לבין תקיפות קודמות שיוחסו לקבוצות חמושות פלסטיניות. לדוגמה, שרידי נשק הוסרו – הדבר בולט מכיוון שרשויות פלסטיניות וקבוצות חמושים בעזה משמרות ומציגות בדרך כלל שרידים של נשק ותחמושת ישראלית.

תושבים מקומיים שרואיינו לאמנסטי אינטרנשיונל אמרו כי לא ראו או שמעו מטוס קרב ישראלי או מל”ט לפני התקיפה; תושבים אחרים, שביקשו להישאר בעילום שם, אמרו כי הם מאמינים כי “רקטה מקומית” אחראית להפצצה. שתי דקות לפני התקיפה החלו גדודי אל-קודס לשתף ברשתות החברתיות סרטון חי של מה שתיארו כמטח רקטות שנורה לעבר ישראל.

כמו מקרים אחרים שבהם נטען כי רקטות פלסטיניות דומות גרמו למוות ופציעות של אזרחים, יש לחקור את ההפצצה במחנה ג’בליה כפשע מלחמה אפשרי. מאז 2008, ארגונים חמושים פלסטיניים ירו אלפי רקטות חסרות הבחנה לעבר עיירות וערים ישראליות, תוך הפרה של החוק הבינלאומי, ועשרות אזרחים ישראלים נפגעו ואף נהרגו כתוצאה מכך. הרקטות הבלתי מונחות שבשימוש על ידי קבוצות חמושות פלסטיניות בעזה, כולל גדודי אל-קודס, אינן מדויקות מטבען. השימוש בהם באזורים אזרחיים מפר את המשפט ההומניטארי הבינלאומי ועלול להגיע לכדי פשע מלחמה.

אמנסטי אינטרנשיונל כתבה לתובע הכללי של עזה והעלתה חששות לגבי הסרת שרידי נשק מאתרי תקיפה. היא גם ביקשה מידע על כל חקירה של ההפצצה במחנה ג’בליה, ועל ארבע ההפצצות שבהם לא יכלה לבסס אחריות למותם של אזרחים. התובע הכללי מסר בתגובה כי הרשויות בעזה חוקרות את כל מקרי ההפרות שהתרחשו במהלך הסכסוך, אך לא הזכיר את ההפצצה במחנה ג’בליה באופן ספציפי, ולא מסר פרטים על התקדמות החקירה.

כדי לבסס אחריות למותם ולפציעות האזרחים בהפצצה במחנה ג’בליה, על הרשויות הפלסטיניות לשתף פעולה עם חוקרים עצמאיים, כולל אלה מה-ICC. יש לאפשר לעדי ראייה ולניצולים מההפצצה לדבר ללא חשש מפעולות תגמול.

כמעט כל העדים, הניצולים וקרוביהם של הקורבנות שרואיינו על ידי אמנסטי אינטרנשיונל דרשו שהגורמים הרלוונטיים יישאו באחריות. כפי שניסח זאת ויסאם נג’ם, שאיבד ארבעה בני דודים בהתקפה הישראלית על בית הקברות: “שום דבר לא יכול להחזיר את ילדינו המתים, אבל האמת והצדק יוכלו לפחות לתת קצת שקט למשפחות”.

רקע כללי 

אמנסטי אינטרנשיונל תיעדה שוב ושוב הרג בלתי חוקי ופשעי מלחמה פוטנציאליים בעזה. התנועה מפרטת בפרק 6 של הדו”ח מפברואר 2022, האפרטהייד של ישראל נגד פלסטינים: מערכת אכזרית של שליטה ופשע נגד האנושות, כיצד מעשים כאלה מהווים חלק מהפשע נגד האנושות של האפרטהייד.