סקר, ביוזמת אמנסטי אינטרנשיונל ישראל, מצביע גם על כך שבשני העמים הפחד מהדגל של הצד השני מעוות את הכוונות שבהנפתו, וגם זה לא באופן “מאוזן” – היהודים חוששים יותר. בנוסף, ישראלים יהודים מתנגדים לזכות להניף דגלי מיעוטים בעולם באופן כללי, כי “למדינה יש דגל אחד”. הנתונים משקפים “בעיה קשה בהתייחסות לזכויות מיעוטים גם מחוץ להקשר הפלסטיני”
משיבים יהודים ופלסטינים-ערבים חלוקים באופן דרמטי וקיצוני ביותר לגבי משמעות הנפת הדגל הפלסטיני בישראל, ומייחסים לדגל משמעויות שונות. כך עולה מסקר שערך הפסיכולוג הפוליטי ד”ר חגי אלקיים שלם עבור אמנסטי אינטרנשיונל ישראל בקרב 516 משיבים אזרחי ישראל. אנו באמנסטי אינטרנשיונל ישראל מפרשים את נתוני הסקר על רקע עיסוק היתר בשנה החולפת בדגל הפלסטיני בשיח הציבורי בישראל בהקשר שלילי בלבד
לפי פרשנותנו, הפער בין התפיסות הללו נעוץ באופן ברור במסע ההסתה המתמשך של גורמים פוליטיים בישראל נגד פלסטינים-ערבים, שהתמקד בשנה החולפת, בין היתר, בדגל הפלסטיני, ונועד ליצור דה-לגיטימציה גורפת של הלאומיות הפלסטינית, על רקע המתיחות והאלימות רבות השנים בין העמים.
“הסקר מבהיר שאנחנו כל כך מפחדים מהדגל של הצד השני, שאנחנו לא מוכנים לשאול בפשטות – אילו משמעויות מייחסים לדגל אלו שמניפים אותו ומזדהים איתו? מה הם מנסים לומר באמצעות הנפתו?”, אמר ד”ר יריב מוהר, ראש מחלקת התוכניות באמנסטי אינטרנשיונל ישראל, בהתייחסות לפערים בתשובות בין הלאומים. מהסקר, שנערך באמצעות מכון “אייפאנל”, עולה, בין היתר, כי כמחצית מהמשיבים מהחברה הפלסטינית-הערבית בישראל רואים בהנפת הדגל הפלסטיני בישראל ייצוג לתחושת שייכות לזהות הלאומית שלהם, וכן כי חלק ניכר מהם (כ-35%) רואים בהנפתו בגדר מחאה על האפליה נגדם. מנגד יותר ממחצית מהמשיבים היהודים (52%) מייחסים להנפת הדגל הפלסטיני משמעות של שלילת קיומה של מדינת ישראל, בניגוד גמור לכוונותיהם של האזרחים הפלסטינים-הערבים שהשיבו.
הסקר נערך במהלך חודש יוני 2022 באמצעות שאלון אינטרנטי על גבי פאנל משיבים. כאמור על הסקר השיבו 516 משיבים, כולם אזרחי ישראל. מתוכם 408 משיבים יהודים ו-108 משיבים מהחברה הפלסטינית-ערבית, שחלקם מגדירים עצמם פלסטינים וחלקם לא. לפיכך, ההתייחסות למשיבים הלא יהודים היא כאל פלסטינים-ערבים. דגימת השכבות היתה בפילוחים של דתיות, אזור מגורים, מגדר וגיל. טעות הדגימה המירבית: 4.85% ± במדגם היהודי ו-9.43% ± במדגם הפלסטיני-ערבי.
עיוורון הדדי לא “מאוזן”: היהודים מפחדים יותר
בעניין משמעות הנפת הדגל הפלסטיני, חשוב להבין שהפערים בין הצדדים הם משמעותיים ביותר ומדגישים את העיוורון ההדדי לגבי מניעי הנפת הדגל: לגבי הדגל הפלסטיני, 50% מהמשיבים הפלסטינים-הערבים רואים בו ביטוי לתחושת שייכות לזהות לאומית ו-34.3% רואים בו מחאה על אפליה. כלומר, יותר מ-80% מהמשיבים הפלסטינים-הערבים לא קושרים את הנפת דגלם לשלילת קיומה של ישראל או לתמיכה באלימות. לעומת זאת, רוב היהודים רואים בהנפת הדגל הפלסטיני ביטוי לשלילת זכות קיומה של מדינת ישראל (52%) ועוד 14.5% מהם רואים בכך ביטוי לתמיכה באלימות נגד ישראלים – יחד 66.5% מהיהודים מייחסים להנפת הדגל הפלסטיני משמעויות שליליות מאוד.
ניתן לראות דפוס קצת שונה לגבי דגל ישראל: 95.3% מהמשיבים היהודים רואים בהנפתו ביטוי לתחושת שייכות לזהות לאומית, אבל רק 55.6% מהמשיבים מהחברה הפלסטינית-הערבית חושבים כך (עם זאת, עדיין מדובר במרבית הציבור הפלסטיני-ערבי בישראל), ו-30.6% מהם רואים בו שלילת זכות קיומה של מדינה פלסטינית, 9.3% רואים בו ביטוי לעליונות יהודית ו-4.6% מייחסים לו תמיכה באלימות נגד פלסטינים – בסך הכל כ-45% מהפלסטינים-הערבים מייחסים להנפת דגל ישראל משמעויות שליליות.
הנתונים מבטאים עיוורון הדדי אך לא “מאוזן”, ורתיעה של ממש בקרב יהודים מהנפת הדגל של “הצד השני”. רוב מכריע מבין המשיבים היהודים (72.3%) מאמינים שהדגל הפלסטיני אמור לאיים על יהודים ישראלים, כאשר אצל המשיבים הפלסטינים-ערבים אנו רואים תמונה הפוכה לחלוטין – כאשר רק 18.5% מתוכם חושבים שהדגל הפסלטיני אמור לאיים על יהודים ישראלים, ו-67.6% מהם חושבים שיהודים ישראלים לא צריכים להירתע מהדגל.
לעומת זאת, כאשר אנו בוחנים עמדות כלפי דגל ישראל, אנו רואים פערים מצומצמים יותר: 81.4% מהיהודים חושבים שפלסטינים-ערבים בישראל לא צריכים להירתע מהנפת הדגל הישראלי, ובעוד שרוב זה מצומצם יותר אצל המשיבים הפלסטינים-ערבים (55.6%), עדיין רק מיעוט מהמשיבים הפלסטינים-ערבים (32.4%) חושבים שפלסטינים-ערבים בישראל צריכים להירתע מהנפת דגל ישראל.
יותר יהודים סבורים שניתן “למחוק זהות של עם”
כמו כן, הסקר משקף עמדות מורכבות כלפי הנפת דגל של מיעוט לאומי בכלל, מחוץ להקשר של הסכסוך הלאומי המקומי. רוב המשיבים היהודים מסכימים עם האמירה כי “למדינה יש דגל אחד, הנפת דגלי מיעוטים צריכה להיות אסורה בכל העולם”. עם זאת עמדתם בעניין זה רוויית סתירות לכאורה, שכן הם מסכימים, בממוצע, גם עם האמירה שדגלי מיעוטים הם לגיטימיים, אבל הדגל הפלסטיני הוא חריג כי הוא מבטא עמדה אלימה. “ניתן אולי להסביר סתירה זו באמצעים שונים”, אמר ד”ר יריב מוהר, “אבל עצם הנכונות לתמוך באופן ראשוני באמירה כי דגלי מיעוטים אינם לגיטימיים באופן כללי מעלה דאגה לגבי היחס הבעייתי של יהודים ישראלים לזכויות מיעוטים לאומיים גם מחוץ להקשר הפלסטיני-ישראלי. באופן אבסורדי עמדה כזו מערערת על הלגיטימיות של הנפת דגל ישראל בבתי כנסת בארצות הברית, לדוגמה”.
סתירה פנימית נוספת בתפיסות המשיבים היהודים היא שהם נוטים לא להסכים עם הטענה לפיה הניסיון למחוק זהות של עם מעולם לא הצליח. כלומר, על אף המורשת ההיסטורית והלאומית של היהודים, הם סבורים שניתן למחוק זהות של עם. משיבים שמזוהים עם המרכז הפוליטי הביעו עמדה נייטרלית בעניין, משיבים שמזוהים עם עמדות שמאל ביטאו הסכמה עם הטענה ומשיבים שמזוהים עם עמדות ימין לא הסכימו עם הטענה. במקביל, המשיבים מקרב החברה הפלסטינית-ערבית בישראל הסכימו מאוד עם הטענה לפיה הניסיון למחוק זהות של עם מעולם לא הצליח, ונטו לאי הסכמה עם הטענות המתנגדות להנפת דגל של מיעוט לאומי.
“אנחנו סבורים שהממצאים שבסקר מאששים באופן מדאיג ביותר את תחושת הבטן שלנו – שלא מדובר ‘רק’ במתח לאומי וקיטוב על רקע סכסוך מדמם ארוך שנים, אלא בתהום של ממש”, סיכם ד”ר יריב מוהר מאמנסטי אינטרנשיונל ישראל. “אנחנו סבורים שאחרי הלחימה בשנה שעברה, ההתמקדות בשנה החולפת בדגל הפלסטיני במסגרת ההסתה נגד הלאומיות הפלסטינית עבדה. ניתן אולי להבין רגשות שליליים כלפי הדגל של הצד השני בסכסוך לאומי – אך בסקר הדבר בא לידי ביטוי ברתיעה ובאימה של ממש. היחס לדגל הוא סימפטום משמעותי לכך שמבחינת רוב מוחלט של הישראלים ‘ערבי טוב’ הוא ערבי ללא שאיפות לאומיות, ואין כל הבנה שהזכות להגדרה עצמית ולאומית היא תקפה ולגיטימית לכל, ורווחת בקרב מיעוטים ברחבי העולם. זכות זו איננה שמורה רק לנו היהודים, וכך גם הזכות לחופש הביטוי”.