קמפיין “מדברים תכלס” נועד להעלות מודעות לעוולות קונקרטיות בשטחים הכבושים ובנגב, ולהחזיר את העיסוק הציבורי אליהן. ההתמקדות בסוגיות שבכלל אין לגביהן סימני שאלה, כגון זכות קיומה של ישראל, נוחה לממשלת ישראל ולמעוניינים בהמשך העוולות. זו דרך לתקוף את השליח, במקום להתמודד עם המציאות הבלתי נסבלת בשטח
היום משיק הסניף הישראלי של אמנסטי קמפיין שמבקש להחזיר לשיח הציבורי את העיסוק בעוולות הקונקרטיות המתרחשות בשטחי הכיבוש, כשעל העוולות הממסדיות מתווספת אלימות הולכת וגוברת מצד מתנחלים וחיילים, ובמקביל הצבא והרשויות מעלימים לרוב עין, ובכך מכשירים את האלימות.
תנועת אמנסטי העולמית, שאנחנו חלק ממנה, השיקה באחרונה דו”ח (“האפרטהייד הישראלי נגד הפלסטינים: מערכת אכזרית של שליטה ופשע נגד האנושות”), אשר קובע שמתקיים פשע מסוג אפרטהייד מצד ישראל כלפי הפלסטינים. אנחנו, בסניף הישראלי, מודעים ומודעות לכך שכותרת שכזו היא מאיימת, קשה לקריאה ומעוררת סלידה ואי הסכמות רבות. יחד עם זה, אנחנו מאמינות ומאמינים שכעת חשוב לרדת מרמת התיוגים הכוללניים והכותרות הגדולות, ולעסוק בממצאים של הדו”ח, כלומר, לעסוק בעוולות שישראל מבצעת בשטחים הכבושים ובאפלייה המבנית הקיימת בתוך ישראל.
הקמפיין בא גם על רקע הנטייה לעיסוק יתר בתוך ישראל ובעולם היהודי בסוגיה שאין לגביה סימן שאלה כלשהו, והיא סוגיית הלגיטימציה של ישראל. העיסוק המובן בסוגייה, בהמשך לפרסום הדו”ח, הפך לחזות הכל, עד כדי שלעיתים הוא בא על חשבון פעולה ממשית למען זכויות האדם, באופן שנוח לאלו שמעוניינים להמשיך את העוולות בשטח.
בחרנו להתמקד בקמפיין בעוולות החמורות ביותר, שברובן המוחלט מתבצעות בשטחים שישראל כבשה ב-1967, וזאת בשל חילוקי הדעות הערים בתוך הסניף הישראלי ביחס לשאלה האם ישראל מבצעת פשע מסוג אפרטהייד גם נגד כלל הפלסטינים אזרחי ישראל. מכיוון שבחרנו להתמקד בעוולות החמורות ביותר, נעסוק במסגרת הקמפיין גם בהפרות של זכויות האדם המופנות נגד תושבי הכפרים הלא-מוכרים בנגב, בשל עוצמת האפלייה נגדם.
למרות, ואולי גם בגלל, התחושות הקשות שהעיסוק בסוגיית האפרטהייד מעורר, אנו בסניף הישראלי, סבורים וסבורות כי השיח צריך לעסוק במציאות בשטח ובקווי המדיניות ובפרקטיקות שמובילים למציאות זו. אסור לאפשר את המשך הסטת הדיון שנפתח בעקבות פרסום הדו”ח לסוגיות בלתי רלוונטיות, שאין עליהן עוררין בקרב הזרם המרכזי בארץ ובעולם ושאמנסטי אינה מטילה בהן ספק, והן כלל לא עומדות על הפרק. כשממשלת ישראל או גורמים בעלי עניין תוקפים את השליח, ואף מטעים את הציבור כאילו הדו”ח דן בעצם זכות קיומה של ישראל או על הלגיטימציה שלה, מתאפשר המשך העוולות בשטח. כך גם כשציבור שוחר זכויות אדם משתף פעולה עם הדיון הזה.
מולי מלקאר, מנכ”לית הסניף הישראלי של אמנסטי, מסבירה את הרציונל של הקמפיין:
“אנחנו, בסניף הישראלי, נעשה כל מאמץ, כאן ובזירה הבינלאומית, כדי להתריע על עוולות ארוכות שנים כלפי הפלסטינים בשטחי הכיבוש (מונח שכבר כשל לתאר את המציאות), ועל אפלייה ממוסדת במדינת ישראל.
הויכוח שנוצר סביב הדו”ח האחרון של אמנסטי, תיוגו כ’אנטישמי’ מצד אחד, והקריאות לדה-לגיטימציה של ישראל מצד שני, הם הסחות דעת מכוונות, ואינם תורמים לזכויות הבסיסיות של יהודים כפלסטינים, להכרה בזכות קיומם, לזכותם לביטחון, ולזכותם להגדרה עצמית. אנו אומרים בקול ברור: כתנועת זכויות אדם, הדיון על הגדרת ישראל כמדינה יהודית איננו מענייננו: הזרקור שלנו מופנה לאפלייה והפרות זכויות אדם של השלטון והקריאה לעמוד בסטנדרטים של אמנות אוניברסליות, שמדינת ישראל, החברה במשפחת העמים, בעצמה חתומה עליהם.”
עוד אמרה מלקאר:
"כחברי ארגון זכויות אדם, תפקידנו להצביע על הפרות זכויות אדם ולתת קול לקורבנות של דיכוי ונישול. אבל אנחנו לא מסתפקים רק בזה. הקריאה שלנו היא פתח לדיון, ליצירה של מציאות שבה יהודי תושב שדרות ופלסטינית ביפו יהיו מוגנים מאפלייה, מציאות שבה גם הפלסטינים בשטחי הכיבוש יהנו מחירות וכל בני האדם באזורים אלו יהיו מוגנים מפני טרור ומפני משטר של כיבוש.
אנחנו גם לא עיוורים לניסיונות לתקן אפלייה מובנית כלפי אזרחי ישראל הפלסטינים, שיש להודות, החלו כבר עם הקמת מדינת ישראל. ניסיונות אלה לתיקון הם תוצר של מאבקים עקשניים של ארגוני חברה אזרחית, אקטיביסטיים ומערכת המשפט. חובה עלינו גם להכיר ולהוקיר את השינוי".
“באופן אישי אומר כי הניסיון להגדיר במונח כוללני אחד את המצב בתוך ישראל, חוטא בעיניי למציאות וגם מחליש את הכוחות הדמוקרטיים הפועלים לתיקון האפלייה הממוסדת”.