לפני קצת למעלה מ-20 שנה, באוקטובר 2001, התקבצה קבוצה קטנה של פעילי אמנסטי אינטרנשיונל בוורשה, פולין. הם תכננו ביחד פעילויות יצירתיות לקראת יום זכויות האדם ב-10 בדצמבר ולבסוף החליטו על רעיון אשר עתיד היה לעצב מחדש את פעילות קידום זכויות האדם מסביב לעולם. הם החלו במרתון של כתיבת מכתבים לממשלת פולין במטרה שזו תפסיק להפר זכויות אדם, ובתוך 24 שעות כתבו האקטיביסטים הפולנים הצעירים 2,326 מכתבים ומבלי שידעו באותו הרגע, הם יצרו את “Write for Rights”, קמפיין זכויות האדם הגדול ביותר בעולם נכון להיום.
שנה לאחר מכן אמנסטי אינטרנשיונל אימצה באופן מאורגן את הקמפיין, וזה הפך לגלובלי – 18 מדינות השתתפו בו כבר ב-2002. שלוש שנים לאחר מכן השתתפו בו קרוב ל-40 מדינות מכל העולם ובתוך יממה אחת נכתבו בקמפיין למעלה מ-80,000 מכתבים. כיום, הקמפיין פועל ב-170 מדינות וטריטוריות והוא אורך שבועיים, החל מיום זכויות האדם הבינלאומי. בשנת 2020 במסגרת הקמפיין נכתבו כ-4.5 מיליון מכתבים, מיילים, עצומות ופעילויות דיגיטליות אחרות למען אקטיביסטים מסביב לעולם אשר נמצאים בסיכון, או נגד כליאה של אסירי מצפון והפרות זכויות אדם חמורות אחרות.
צפו בהסבר קצר אודות הקמפיין:
לרגל 20 שנות פעילות לקמפיין Write for Rights אנחנו שמחים להציג שמונה סיפורים שנכנסו לנו ללב:
בירטוקן מידסקה – ממאסר עולם לשחרור מלא (אתיופיה, 2009)
בירטוקן מידסקה נעצרה לראשונה בנובמבר 2005, וזאת מכיוון שהייתה מנהיגת מפלגת האופוזיציה “אחדות למען דמוקרטיה וצדק” באתיופיה. לאחר מעצרה החלו הפגנות ברחבי המדינה שהפכו לאלימות, והביאו למותם של כמעט 200 בני אדם. מידסקה הואשמה בבגידה, הורשעה ונידונה למאסר עולם.
לאחר מחאות רבות ומשא ומתן מקומי החליטו השלטונות האתיופיים להעניק לה חנינה והיא שוחררה מהכלא ביוני 2007 לאחר 18 חודשים מאחורי הסורגים. כשנה לאחר מכן מידסקה טסה לשוודיה, שם ביקרה באופן פומבי את הכליאה שלה וכשחזרה לאתיופיה התבקשה ע”י הרשויות לחזור בה. כאשר סירבה היא נעצרה מחדש, משרד המשפטים ביטל את החנינה והחזיר את עונש מאסר העולם.
המקרה של בירטוקן מידסקה הוצג בקמפיין Write for Rights לשנת 2009 והוביל לשליחתם של אלפי מכתבים. כעבור פחות משנה, באוקטובר 2010, מידסקה שוחררה מבית הכלא והעבירה מסר מיוחד לאמנסטי אינטרנשיונל ולאקטיביסטים שעזרו לשחררה:
“תודה על עבודתכם הקשה והקמפיינים שעשיתם כדי להבטיח את שחרורי מהכלא… המכתבים, שיחות הטלפון והעצומות שלכם היו ההגנה שלי במהלך החודשים הארוכים שבהם ביליתי בבידוד. אתם הייתם הקול שלא היה לי.”
ג’אבר מג’רי – פוסט בפייסבוק הוביל לכליאתו (טוניסיה, 2013):
האביב הערבי שהחל בטוניסיה בשנת 2011 גרם לג’אבר מג’רי לחשוב שהמדינה שלו השתנתה ונפתחה לשמוע קולות שונים וביקורתיים יותר. במרץ 2012, ג’אבר שיתף בפרופיל הפייסבוק קריקטורה של הנביא מוחמד ועד מהרה הבין שטעה בגדול – הפוסטים שלו הועברו לרשויות המקומיות והוא נעצר בעוון פגיעה בערכי האסלאם ותקיפה של ערכים מקודשים. ג’אבר חויב בתשלום קנס גבוה ובית המשפט דן אותו ל-7.5 שנות מאסר בפועל.
לאחר כשנה וחצי בהן ישב בכלא, המקרה של ג’באר מג’רי הוצג בקמפייןWrite for Rights לשנת 2013 שהוביל לשליחתם של אלפי מכתבים, יצר לחץ על מקבלי ההחלטות, ומודעות בקהילה הבינלאומית והמקומית. ב-2014 ג’אבר שוחרר ואמר:
“המצב שלי השתפר ככל שהייתה יותר תשומת לב למקרה שלי […] לתמיכה של אמנסטי אינטרנשיונל הייתה השפעה רבה, אני מאוד שמח שהעליתם את המודעות למקרה שלי, לא רק בקרב הפעילים שלכם בעולם אלא גם בקרב הציבור התוניסאי”.
ג’נט סולסטאד רמו – האישה שעשתה היסטוריה (2014, נורבגיה):
ג’נט סולסטאד רמו הצטרפה לאגודה הנורבגית לטרנסג’נדרים בשנות השמונים של המאה הקודמת ולאורך השנים סבלה מהיד הקשה של הרשויות המקומיות בהיותה אישה טרנסג’נדרית. באותו הזמן, בשביל ששינוי המין יוכר באופן חוקי, הרשויות הנורבגיות דרשו אבחנה פסיכיאטרית לפיה משנה המין סובל מהמפרעה נפשית, וכן ביצוע הליך כירורגי של עיקור בלתי-הפיך. ג’נט סירבה בתוקף לתנאים הללו ופתחה במחאה ארוכת שנים למען שוויון זכויות לקהילה הטרנסית במדינה הסקנדינבית.המקרה של ג’נט סולסטאד רמו הוצג בקמפיין Write for Rights לשנת 2014 והוביל לשליחתם של אלפי מכתבים אשר קראו לשינוי חוקתי והביעו תמיכה בג’נט. המאבק השתלם: באפריל 2015, ועדת המומחים של משרד הבריאות הנורבגי להכרה מגדרית הציגה את המלצותיה ואף קראה לתיקון המדיניות המפלה. ביוני 2016 הפרלמנט המקומי הצביע בעד תיקון החוק, אשר נכנס לתוקף חודש לאחר מכן. החוק החדש הסיר את כל הדרישות לאבחון פסיכיאטרי והתערבויות כירורגיות, והפך את התהליך נגיש לכל אדם מעל לגיל 16. הפעילות ארוכת השנים של ג’נט והעזרה הנרחבת של אמנסטי אינטרנשיונל הובילו לסיומה של המורשת המבישה בנורבגיה שהפרה זכויות אדם באופן חמור, ובכך נעשתה היסטוריה.
מוזס אקטוגבה- נידון למוות כנער ושוחרר לאחר שנשלחו עבורו כמעט מיליון מכתבים (2014, ניגריה):
בנובמבר 2005 מוזס אקטוגבה נעצר על ידי הצבא הניגרי והואשם בשוד מזויין במטרה לגנוב שלושה מכשירי טלפון. בתחנת המשטרה תחילה הוא הכחיש את המעשה, אך לאחר שעבר עינויים קשים, נאלץ “להודות” בפשע. לאחר שישב שמונה שנים בבית סוהר הוא נידון לגזר דין מוות.
המקרה של מוזס אקטוגבה הוצג במהלך קמפיין Write for Rights לשנת 2014 והוביל למספר אדיר של למעלה מ-800,000 מכתבים שנשלחו למושל מדינת הדלתא בניגריה בבקשה לשחררו. ביוני 2015 יצאה הודעה רשמית כי מוזס שוחרר וכי גזר הדין מבוטל. לאחר שחרורו, מוזס אמר: “אני מבטיח להיות פעיל זכויות אדם ולהילחם למען אחרים”, ואכן כך הוא עשה:
בשנת 2019 הוצג המקרה של מאגי מאטיופ נגונג בקמפיין Write for Rights, צעיר מדרום סודן שבדומה למוזס, גם הוא נידון למוות על פשע שלכאורה ביצע בעודו קטין. מוזס קיים את הבטחתו לסייע לאחרים וטס לבריסל בכדי לנאום בפרלמנט האירופי, שם הוא העלה מודעות למקרה של מאגי הצעיר ופעל רבות בקמפיין לשחרורו. למעלה מ-700,000 מכתבים נשלחו למען מאגי ובית המשפט בדרום סודאן שיחרר אותו לחופשי.
אלברט וודפוקס – הוחזק בבידוד במשך 43 שנה ושוחרר (2015, ארה”ב):
ב-1971 אלברט וודפוקס, פעיל לשעבר בתנועת “הפנתרים השחורים” בארה”ב, נכלא באשמת שוד מזויין. שנה לאחר מכן הוא הורשע ביחד עם הרמן וואלאס ברצח של סוהר והשניים נידונו למאסר עולם. וואלאס שוחרר בשנת 2013, לאחר עשרות שנים בכלא אך וודפוקס נשאר במאסר והוחזק במשך 43 שנה בבידוד – יותר מכל אסיר אחר בתולדות ארה”ב.
בשנות ה-70 וודפוקס, וואלאס ורוברט קינג, שלושתם מזוהים עם המאבק האפרו-אמריקאי, נכלאו באשמות רצח וקיבלו את הכינוי “שלישיית אנגולה”, על שם כלא אנגולה בלואיזיאנה. השלישייה הכחישה את הרציחות וטענה להפללה. וודפוקס נלחם על חפותו וטען כי התהליך המשפטי הפלה אותו על רקע פעילותו הפוליטית נגד משטר ההפרדה הגזעית בארה”ב. אמנסטי אינטרנשיונל ליוותה את המקרה ופעלה למען שחרורם, בעקבות מה שהתנועה תיארה כ”הליכים משפטיים לא-הוגנים וגזעניים”. ביחד, השלושה היו כלואים למעלה מ-100 שנים בבידוד בבית הכלא.
המקרה של אלברט וודפוקס הוצג בקמפיין Write for Rights בשנת 2015 והוביל לשליחתם של כרבע מיליון מכתבים מאת פעילי אמנסטי אינטרנשיונל. בפברואר 2016, בגיל 68 ולאחר ששהה כשני שליש מחייו בבידוד, אלברט וודפוקס שוחרר מבית הכלא ואמר:
“המסרים שלכם הגיעו מבעד לחומות בית הכלא והפכו למקור כוח עצום עבורי. אני רוצה להודות לכל חברי אמנסטי אינטרנשיונל על העבודה הנפלאה שהם עושים”.
גולזר דוישנובה – הובילה שינוי אדיר לבעלי מוגבלויות (קירגיזסטן, 2018):
בשנת 2002 עברה גולזר דוישנובה תאונה אשר הותירה אותה משותקת ברגליה. בקירגיזסטן של תחילת המאה ה-21, התניידות על כיסא גלגלים הקשתה מאוד על חייה של גולזר – מבנים ותחבורה ציבורית לא היו מותאמים עבור בעלי מוגבלויות, תשתיות פגומות לא אפשרו להגיע ליעדים שונים עם כיסא גלגלים ועוד. גולזר סיפרה לאמנסטי אינטרנשיונל כי היא מתמודדת עם אפליה על בסיס יומיומי מכיוון שבחברה הקירגיזית לא רגילים לנשים חזקות שמבטאות את דעתן, וכי במנטליות המקומית אנשים עם מוגבלות נתפסים כ”נכים”. גולזר נלחמה במשך שנים רבות למען בעלי מוגבלות והיכולת שלהם לחיות בכבוד.
המקרה של גולזר דוישנובה הוצג לראשונה בקמפיין Write for Rights לשנת 2018 והוביל לשליחתם של קרוב לרבע מיליון הודעות הדורשות מהממשלה המקומית לשנות את המדיניות ומחזקות את גולזר. ב-20 בדצמבר 2018, הפרלמנט של קירגיזסטן העביר בקריאה ראשונה את האמנה בדבר זכויות אנשים עם מוגבלות (CRPD) וכשלושה חודשים לאחר מכן, ב-14 במרץ 2019, חתם הנשיא על אשרור האמנה. בכך חייהם של מאות אלפי בני אדם עם מוגבלות בקירגיזסטן השתנו לנצח. גולזר אמרה:
“אני אסירת תודה על כל התמיכה והסולידריות מכל כך הרבה פעילים של אמנסטי אינטרנשיונל שאכפת להם מהזכויות שלנו למרות שהם ממדינה אחרת”.
יאסמין אריאני – 16 שנות מאסר בשל הלבוש שלה (איראן, 2019):
באוגוסט 2018 יאסמין איראני נעצרה כאשר השתתפה בהפגנה ברחובות טהרן מכיוון שסייעה לאישה מבוגרת שנפלה על הרצפה. היא הואשמה ב”שיבוש הסדר הציבורי” ונידונה לשנת מאסר. יאסמין שוחררה מהכלא בפברואר 2019 והוציאה גינוי פומבי נגד הממשלה האיראנית, בטענה שהשחרור המוקדם שלה הוא הצגה של הממשלה המקומית במטרה לקדם תדמית חיובית בקרב הקהילה הבינלאומית. יאסמין המשיכה להביע ביקורת ולמחות נגד המשטר.
כחודשיים לאחר ששוחררה מבית הכלא, יאסמין נעצרה ונכלאה בשנית בגלל מחאה שערכה ברכבת טהרן – היא חילקה פרחים לעוברים ושבים, ללא חיג’אב. גזר הדין של יאסמין היה בלתי נתפש – 16 שנים מאחורי סורג ובריח. המקרה של יאסמין הוצג בקמפיין Write for Rights בשנת 2019 והוביל למספר אדיר של מכתבים כנגד כליאתה והודעות חיזוק לפמיניסטית הצעירה – למעלה מ-1.2 מיליון מכתבי תמיכה נשלחו למען שחרורה. בפברואר 2020, בין היתר הודות לפעילות הענפה של אמנסטי אינטרנשיונל, עונשה של יאסמין הופחת לתשע שנים ושבעה חודשים.
סלוגן הדו-קיום של יאסמין ממשיך להדהד אצלנו באמנסטי אינטרנשיונל:
“אני מקווה שנלך יום אחד זה לצד זה ברחוב, אני בלי החיג’אב ואת עם החיג’אב”.
ג’ני סילבה – נלחמת למען האמזונס וקיבלה תמיכה אדירה (קולומביה, 2020):
ג’ני סילבה נולדה בדרום-מערב קולומביה, במחוז פוטומאיו, ומילדות היא מקדישה את חייה להגנה על המערכת האקולוגית של האמזונס ומסרבת לקבל את אי הצדק של פגיעה בטבע. ג’ני הפכה לקולם של מאות איכרים מושתקים שמאוימים על בסיס יומי על-ידי הצבא הקולומביאני, קבוצות חמושות, סוחרי סמים ותאגידים בינלאומיים אשר מנסים לנצל את משאבי הטבע העשירים של האזור. לאורך השנים ביחד עם מנהיגים מקומיים נוספים, הקימה ג’ני אגודות לפיתוח בר קיימא של האמזונס ופעילות משפטית נגד אלו שרוצים לפגוע ביער הגשם הטרופי הגדול בעולם. הארגונים שלה מגנים על זכויותיהם של אלפי בני אדם ומשפחות באזור.
למאבק של ג’ני כנגד בעלי הממון והכוח היו השלכות – אמנסטי אינטרנשיונל מצאה כי מתנהלים נגדה מעקבים, היא חווה איומים על בסיס קבוע וחייה נמצאים בסכנה גבוהה וממשית. הוועדה הבין-אמריקאית לזכויות אדם הכירה בג’ני כאדם תחת סיכון גבוה וממשלת קולומביה הבטיחה לספק לה שני שומרי ראש, אפוד מגן ומכונית חסינה לכדורים. עם זאת, אמנסטי תיעדה שש תקריות שונות בתוך 14 חודשים בהן האבטחה על ג’ני הופסקה ללא הסבר והותירה אותה בסכנה. המקרה של ג’ני הוצג בקמפיין Write for Rights לשנת 2020 והביא לכ-460,000 הודעות תמיכה במאבקה וקריאה להסדר אבטחתה. היא העידה כי מאז שפעילי אמנסטי אינטרנשיונל קראו להגנתה היא מרגיש בטוחה יותר:
“אני כל כך אסירת תודה על המכתבים. מעומק ליבי, הקמפיין הזה החזיק אותי בחיים. זה מה שמנע מהם להרוג אותי כי הם יודעים שאתם שם בשבילי.”