מצב חירום: זכויות נשים תחת שלטון הטליבאן

ב-15 באוגוסט 2021, תפס ארגון הטליבאן באופן רשמי את השלטון באפגניסטן והביא לשינויים קיצוניים בחייהם של כלל תושבי המדינה. עם זאת, ניתן אולי לומר כי נשים ונערות אפגניות הן אלו אשר מתמודדות עם ההשלכות באופן הקשה ביותר. אמנסטי אינטרנשיונל עוקבת באופן שוטף אחר משבר זכויות האדם באפגניסטן שהגיע בחודשים האחרונים לנקודת שיא ובא לידי ביטוי בין היתר בזרם פליטים, שינוי שלטוני אשר מאיים על חירותן וזכויותיהן של הנשים האפגניות והחרפה כללית של המצב הכלכלי, החברתי והפוליטי במדינה המרכז-אסייתית. 

מאז הפלישה האמריקאית בתחילת המילניום ניכר היה כי ישנו שיפור מסוים במצב זכויות האדם במדינה בתחומים שונים, אך לאחר נסיגת הכוחות המערביים לאחרונה, אמנסטי אינטרנשיונל דיווחה כי היציבות הפוליטית התערערה עד כדי כך שהמשבר הגיע לנקודת רתיחה: “מאז שקיבלו את השליטה באפגניסטן, הטליבאן הוכיחו בבירור כי אין להם כוונה רצינית להגן על זכויות אדם“, אמר דינושיקה דיסנאייקה, סגן מנהל אמנסטי אינטרנשיונל בדרום אסיה.

לאחר כיבוש אפגניסטן, בטליבאן ניסו למצב עצמם כלפי העולם המערבי כישות פוליטית מתונה, ודוברי הארגון אף התראיינו והודיעו כי הם מתכוונים לכבד את זכויותיהם של כלל האזרחים במדינה ולא לרדוף אחר מתנגדי משטר, קבוצות מיעוט או כאלו אשר שיתפו פעולה עם מדינות המערב. עם זאת, כבר בימים הראשונים של שלטון הטליבאן, העולם עצר נשימתו למראה אלפי אזרחים אפגנים נוהרים לשדה התעופה בעיר הבירה קאבול, בניסיון נואש להימלט מהמדינה לפני הכיבוש הסופי על-ידי הטליבאן. בדו”ח גורלם של אלפים תלוי על כף המאזניים“, אמנסטי אינטרנשיונל מצאה כי המציאות רחוקה מאוד ממה שהטליבאן מנסים להציג – כולל עדויות עכשוויות כי הארגון ממשיך לדכא באופן שיטתי זכויות נשים, לרדוף אחר מגיני זכויות אדם, לפגוע בחופש הביטוי, לא מאפשר לתושבים המקומיים לעזוב את המדינה, וכי מאז עלייתו לשלטון ישנה סכנה משמעותית לחייהם של חלק מאזרחי אפגניסטן.

זכויות נשים מאז עליית הטליבאן:

16 הימים של פעילות נגד אלימות מגדרית הוא קמפיין בינלאומי שנתי שהתחיל לפני כ-30 שנה על ידי המכון למנהיגות נשית עולמית. התאריכים של הקמפיין נבחרו כדי לקשר בין אלימות נגד נשים לזכויות אדם ולהדגיש כי אלימות על רקע מגדר היא הפרה של זכויות אדם: מאז 1991, קמפיין 16 הימים מתקיים בין ה-25 בנובמבר, היום הבינלאומי נגד אלימות מגדרית, ועד ה-10 בדצמבר, יום זכויות האדם הבינלאומי. אמנסטי אינטרנשיונל עוקבת אחר מצב זכויות הנשים האפגניות מאז עליית הטליבאן לשלטון ובמקביל לקמפיין 16 הימים, פרסמה דו”ח חדש שנקרא הן המהפכההמדגיש את ההישגים של 16 נשים אפגניות יוצאות דופן.

אמנסטי אינטרנשיונל מצאה כי מאז עליית הטליבאן לשלטון, חייהן של נשים באפגניסטן השתנו באופן קיצוני: פרט למספר מקרים בודדים, נאסר על נשים לחזור לעבודה ונאמר להן כי עליהן להישאר בבית עד “שהסדר יחזור”. מאז ה-20 בספטמבר ישנו איסור גורף על בנות 12 ומעלה ללכת לבית הספר, כאשר הטליבאן מתעקש כי נדרשת “סביבת לימודים בטוחה יותר” לפני שילדות יוחזרו לבתי הספר, ונכון לעכשיו רק בנים יכולים להגיע ללימודים. בנוסף, הטליבאן ערך רפורמות שהחריפו את ההפרדה המגדרית בתוך המוסדות להשכלה גבוהה, דבר אשר גרם למוסדות לימודיים רבים לאסור על נשים להגיע לאוניברסיטה מכיוון שאין ביכולתם לאפשר כיתות לימוד לנשים בלבד.

כמו כן, לאחר כיבוש אפגניסטן, הטליבאן סגר את המשרד הממשלתי לענייני נשים ופתח מחדש את “המשרד לקידום מידות טובות ומניעת פריצות” – מוסד שהיה אחראי להפרות זכויות אדם חמורות נגד נשים במהלך ממשלת הטליבאן הראשונה בשנות ה-90. בנוסף לאובדן הגישה שלהן לחינוך ולתעסוקה, נשים מתמודדות כעת עם איומים מוגברים של אלימות על רקע מגדר, הגבלות חמורות על זכותן לחופש ההתכנסות, חופש התנועה וחופש הביטוי, כולל כפייה על הלבוש שלהן.

נוסף על כך, אמנסטי מציינת כי הצמצום הפתאומי של סיוע כספי מהקהילה הבינלאומית – בעיקר מהבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית – הוסיפו להחרפת האסון ההומניטרי.

אמנסטי אינטרנשיונל ראיינה את 16 הנשים האפגניות המשפיעות ביותר בנושא זכויות אדם בכדי להעלות על הכתב את החששות, התקוות והמטרות שלהן עבור אפגניסטן במצבה החדש. רושאן סיראן, אחת מאותן הנשים, היא פעילה ותיקה לזכויות נשים ומנהלת את הארגון המקומי “הדרכה לזכויות אדם לנשים אפגניות”. סיראן הייתה חברה בפרלמנט האפגני בשנות ה-80 ופעלה בין היתר למען השתתפות פעילה יותר של נשים בזירה הפרלמנטרית – הן כמצביעות והן כמועמדות. היא פעלה להגנה על זכויות נשים במהלך שיחות השלום בין הממשלה האפגנית לארגון הטליבאן, לפני הכיבוש באוגוסט האחרון ולקחה חלק פעיל בכתיבת חוקת אפגניסטן של שנת 2004. אקטיביסטיות כמו סיראן – במיוחד אלו אשר עובדות בתחום זכויות הנשים – מתמודדות עם סביבה עוינת ונמצאות ברמת פגיעות גבוהה מאז תפס הטליבאן את השלטון בפעם השנייה. סיראן סיפרה לאמנסטי אינטרנשיונל:

“מאז שעלו הטליבאן לשלטון באוגוסט 2021, מצב הנשים החמיר בהרבה ואין להשוות אותו לממשלה הקודמת. הטליבאן אוסר על נשים לעבוד, בין אם הן מורות, רופאות, שופטות או שוטרות. זה ישפיע לטווח ארוך על החברה שלנו. בוטלה ההרשאה של הארגון שלי לפעול מכיוון שרובו מורכב מנשים […] הטליבאן מעמיד בספק את המושג צדק חברתי. הסיוע הבינלאומי חייב להיות כפוף להבטחת זכויות נשים, הגנה על כל העם האפגני וסיום האפליה כלפי מיעוטים אתניים”.

שוקריה ברקזאי היא דוגמא נוספת לפעילת זכויות אדם אפגנית עליה אמנסטי אינטרנשיונל שם את הזרקור בדו”ח. היא הייתה חברת פרלמנט באפגניסטן בין השנים 2010-2005 ושגרירת המדינה בנורבגיה. בעידן הטליבאן הראשון היא הקימה בית ספר מחתרתי בביתה, ובשנת 2002 ייסדה מגזין נשים רב השפעה בשם Mirror (מראה). לאחר שנבחרה פעמיים כחברת פרלמנט, היא הייתה קורבן לפיגוע התאבדות וחייה היו תחת סכנה, הממשלה אמרה לה כי אין יכולת להבטיח את שלומה באפגניסטן והיא הוצבה כדיפלומטית בנורבגיה. ברקזאי שיתפה עם אמנסטי את רגשותיה:

“לפני השתלטות הטליבאן ב-2021 חשבתי שהשגנו הרבה, אבל למען האמת לאחר קריסת הממשלה חשבתי מחדש. מה קרה? מה השגנו? בימים הראשונים כולם היו בהלם. אבל מאוחר יותר, כשראיתי נשים אמיצות עומדות, מפגינות, מרימות את קולן ואומרות, ‘אנחנו לא הנשים משנות התשעים, אנחנו דור אחר’ התמלאתי תקווה גדולה והבנתי שהעבודה שעשינו ב-20 השנים האחרונות השתלמה. הנשים האלה פתחו את ליבן ואמרו, ‘אתם יכולים לירות בי, אבל אתם לא יכולים לחסל אותי’. וזה היה המסר הגדול שלהן לטליבאן – יש לנו ציפיות לשוויון, צדק, הזדמנויות עבודה, להיות אזרחיות שוות. זה הישג גדול. ההישג הקולקטיבי שלנו. זה הדור החדש. הן הקשיבו. הן המהפכה.”

צפו בסרטון קצר מאת אמנסטי אינטרנשיונל אודות כיבוש הטליבאן את אפגניסטן:

מאז נפילת משטר הטאליבן הראשון בשנת 2001 ועד הקיץ האחרון, היינו עדים לשיפור משמעותי במצבן של נשים באפגניסטן: היו 3.3 מיליון תלמידות במערכת החינוך ונשים השתתפו באופן פעיל בחיים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים של המדינה. למרות הסכסוך המתמשך, נשים אפגניות הפכו לעורכות דין, רופאות, שופטות, מורות, מהנדסות ועוד. 

עם חזרתו של הטליבאן לשלטון, זכויותיהן של נשים אפגניות נלקחו מהן כמעט בן לילה, 16 הסיפורים מעוררי ההשראה שאמנסטי תיעדה אודות נשים אפגניות, משמשים כתזכורת להישגים הרבים שהצליחו להשיג נשים באפגניסטן, למרות חוסר היציבות הפוליטית, הקונפליקט והסיכונים הגדולים שהן חוו במשך עשרות השנים האחרונות. כמו כן, הסיפורים הללו ממחישים עד כמה נשים יכולות לתרום לקהילות שלהן, לחברה ולמדינה כאשר יש להן גישה שווה ואפשרות להשתתף באופן מלא בחיים הציבוריים.

אפגניסטן ניצבת בפני משבר הומניטרי בקנה מידה עצום. אנו באמנסטי אינטרנשיונל עוקבים בדאגה אחר הפרות זכויות אדם על-ידי הטליבאן ופועלים על מנת לסייע בקידום ובשמירה על זכויות אדם במדינה, במטרה להבטיח כי כל אזרח או אזרחית אפגנית יהיו בעלי זכויות אדם שוות.