לאור הדיון הציבורי המתמשך בהכרזת משרד הביטחון על שישה ארגוני זכויות פלסטינים כ”ארגוני טרור”, אמנסטי אינטרנשיונל ישראל מתריעה כי ההחלטה התקבלה ללא הליך ראוי ותקין. הליך כזה חייב לעמוד בסטנדרטים הבינלאומיים, לרבות ציבוריות הדיון, שלא כפי שנהוג על פי רוב בסוגיות ביטחוניות בישראל, שלרוב מופנות לבתי המשפט שמשמשים כחותמת גומי של משרד הביטחון ושרוב הדיונים בהן מתקיימים במעמד צד אחד בלבד.
באמנסטי אינטרנשיונל הבהירו כי על כל מדינה, כולל מדינת ישראל כמובן, חלה החובה להגן על מי שחיים בתחומה מטרור ומאלימות (המהווים הפרת זכויות אדם), אך אסור לה, במסגרת המאבק בטרור, לפגוע בפרטים או בארגוני חברה אזרחית ללא הליך משפטי תקין וראוי שכולל גם הצגת ראיות משכנעות לדבר עבירה, תוך מתן אפשרות לצד הנאשם להתגונן ולאתגר את ההאשמות נגדו. זה לא מה שקרה במקרה של ההכרזה של שישה ארגוני זכויות אדם פלסטינים ותיקים כארגוני טרור. ההכרזה ניתנה ללא כל הליך משפטי ובהתבסס על מידע סודי שאין לחשוף ולפיכך אין כל אפשרות לבקרו. בנוסף, לצד ההכרזה לא התקיימו הליכים תקינים וראויים של הצגת ראיות והבאה לדין של הפעילים בארגונים, מה שמעלה חשש נוסף לגבי חוסר התקינות וחוסר הצדק שבהחלטה.
הכרזה זו מהווה הסלמה מדאיגה בהצרת צעדיה של החברה האזרחית הפלסטינית, והיא גם תפגע קשות בששת הארגונים, ואולי אף תביא לסגירתם, ותהיה לה השפעה נרחבת ביותר על החברה הפלסטינית. האשמת ארגוני חברה אזרחית ביקורתיים בטרור, ללא הליך משפטי תקין, היא מהלך נפוץ בקרב משטרים דכאניים ולא דמוקרטיים, והיא מלווה בחשש מתמיד שמדובר בשימוש ציני בצידוק של מאבק בטרור, מאבק שהוא חיוני כשלעצמו. למעשה, אם הליך מסוג זה יתקבל בשלוות נפש ציבורית מה ימנע מהממשלה להכריז מחר על כל ארגון חברה אזרחית אחר – ישראלי או פלסטיני – כארגון המסייע לטרור על בסיס מידע סודי שאין לחשוף, וכך להביא לסגירתו?
בנוסף להכרזה זו יהיה “אפקט מצנן” על החברה האזרחית – הפלסטינית ואף הישראלית והיא תרתיע ארגונים שתפקידם לבקר את השלטונות ולהתריע על הפרות זכויות אדם מלממש את ייעודם. הארגונים שבסכנת סגירה הינם ארגונים חיוניים לשמירה על זכויות הפלסטינים בגדה וברצועת עזה, הן מפני הפרות זכויות אדם מצד שלטונות הרש”פ וחמאס והן ביחס לישראל, ועבודה זו נמצאת כעת בסיכון אמיתי.
בעשרים השנים האחרונות גורמים בחברה האזרחית הפלסטינית המתנגדים לכיבוש הואשמו בסיוע לטרור פעמים רבות, כולל בקשר לזרוע הצבאית של החזית העממית, והדברים הסתיימו בלא כלום או התבררו כרחוקים מלהיות מדוייקים. כך, לדוגמה, מוחמד אבו סחא, אמן קרקס פלסטיני, שהיה פעיל נגד הכיבוש, הוחזק במעצר ללא כתב אישום וללא משפט (“מעצר מנהלי”) במשך כמעט שנתיים ואז שוחרר וכל הטענות נגדו התפוגגו באוויר. כאמור, המקרה של אבו סחא הוא מקרה אחד מתוך רבים. בחלק ניכר מהמקרים הללו ייצג את הנאשמים הפלסטינים ארגון הזכויות אדאמיר, שהוא אחד מהארגונים שישראל מכריזה עליהם כעת כלא חוקיים. עובדות אלו רק מחזקות את החשד ביחס להכרזה.
הפגיעה בארגוני חברה אזרחית היא אחת מהמגבלות החמורות ביותר על הזכות להתאגדות. בהתחשב בחומרה של צעד כזה, יהיה לגיטימי להשתמש בו רק לנוכח איום ברור, מיידי, ומשמעותי על הביטחון הלאומי או על הסדר הציבורי וגם אז חייב צעד זה להיות הכרחי ומידתי ביחס למטרה הביטחונית הלגיטימית, ולהינקט רק כשצעדים מדודים יותר הוכחו כבלתי מספיקים לצורך כך, למשל פעילות ממוקדת מול גורמים ספציפיים מתחייבת בטרם פועלים לסגור ארגונים שלמים. בנוסף, החלטה על צעד חריף כזה צריכה להילקח רק אחרי הליך משפטי ראוי, שלם ותקין, ולא בהתבסס על התייעצות חסויה עם פקידים מתוך המערכת, ובהינתן אפשרות ערעור לערכאות שיפוטיות עצמאיות, ציבוריות, אזרחיות, ונטולות פניות.
מנהל מחלקת התוכניות באמנסטי ישראל, ד”ר יריב מוהר, אמר: “ההוצאה של ארגוני הזכויות הפלסטינים מחוץ לחוק נעשתה כיביכול לשם תכלית ביטחונית, אך היא פוגעת בזכויות האדם, בחברה האזרחית ואפילו לא משרתת את הביטחון. מחקרים רבים בתחום הטרור מלמדים שהצרת ערוצי השפעה פוליטיים, כולל במסגרת החברה האזרחית, רק מעודדת פנייה לערוצי השפעה לא-לגיטימיים, ובתוך כך אלימות וטרור. במקום לפעול באופן ממוקד נגד מי שיש ראיות נגדו לפעילות תומכת-טרור חסמה ישראל לפלסטינים עוד ערוץ השפעה בלתי-אלים על מציאות חייהם – מהמעט שעוד נותר להם תחת משטר צבאי. אם צעד כה דרקוני צפוי לסתור אפילו את התכלית הביטחונית העומדת בבסיסו באמת שקשה להבין מה ניסו להשיג כאן מלבד דיכוי והשתקה של קולות ביקורתיים”.