© JACK GUEZ/AFP/Getty Images

רוב בציבור היהודי: דרוש פיקוח נוסף על תעשיית הסייבר ההתקפי; מכירה למשטרים מפירי זכויות אדם איננה מוסרית

הסקר, שנערך מטעם אמנסטי, מצא גם כי מבין המשיבים, אלו המזדהים כדתיים מערערים על המוסריות של מכירה לא מבוקרת של כלי סייבר אף יותר מחילונים, ומסורתיים תומכים יותר בפיקוח

רוב מובהק בקרב הציבור היהודי בישראל סבור שמכירת תוכנות סייבר ישראליות לכל לקוח שמעוניין לשלם, לרבות משטרים שמפירים זכויות אדם, היא בלתי מוסרית (63.8%). כך עולה מסקר שנערך עבור אמנסטי אינטרנשיונל ישראל בעקבות פרסום "פרויקט פגסוס", שבו הייתה מעורבת תנועת אמנסטי העולמית. הפרויקט, שפורסם בחודש שעבר, חשף באופן חסר תקדים את הניצול לרעה של רוגלת פגסוס, מתוצרת חברת NSO הישראלית. החשיפה עוררה ביקורת חריפה ביותר בכל העולם על משרד הביטחון הישראלי, שממלא באופן לקוי ביותר – אם בכלל – את תפקידו כמפקח על מכירות תעשיית הסייבר הישראלי בפרט, והייצוא הביטחוני הישראלי בכלל. 

תוצאות הסקר תואמות תוצאות סקר קודם שנערך עבור אמנסטי אינטרנשיונל ישראל בשנת 2019, אז שיעור דומה של ישראלים התנגדו למכירות נשק ישראלי (לאו דווקא סייבר התקפי) למשטרים שמפרים זכויות אדם, וברור כעת שהישראלים תופשים את הסייבר ההתקפי בדומה לכלי נשק קונבנציונליים, ורואים את המכירות הללו כבלתי מוסריות באופן עקבי. 

בסקר מ-2019 הביעו מרבית הנשאלים תמיכה בפיקוח מוגבר על מכירת נשק ישראלי לעולם; ברוח דומה גם בסקר הנוכחי ישנו רוב בציבור היהודי התומך בפיקוח מוגבר על מכירת סייבר התקפי בעולם (51.5% תומכים בהגברת הפיקוח לעומת 32.4% המתנגדים לכך). בנוסף, הובהר כי לדעת רוב הנשאלים פרסום העולמי של תעשיית הסייבר הישראלית שירת את האינטרסים והתדמית של ישראל בעולם (38.3% חשבו שהפרסומים סייעו לאינטרס הישראלי לעומת 31.9% שחשבו שהזיקו לו). על פי נתונים אלה, ניתן להסיק שהנשאלים מתעדפים את הפן המוסרי משום שהם תומכים בהגברת הפיקוח על המכירות, על פני האינטרסים הצרים וקצרי הטווח של ישראל כפי שהממסד הביטחוני מגדיר אותם. 

אחד הממצאים המעניינים בסקר, בפרט כשבוחנים את הנתונים בקרב בעלי הדעה (כלומר בניכוי מי שענו שאין להם דעה או ידע), הוא שבקרב המסורתיים שיעור התמיכה בפיקוח על מכירת סייבר התקפי היה גבוה לעומת שיעור זה בקרב הציבור החילוני (66.9% בקרב המסורתיים לעומת 62.9% בקרב החילונים); ואילו שיעור גבוה יותר מקרב הדתיים ראה במכירת סייבר התקפי ללא פיקוח מעשה לא מוסרי לעומת התפישה ביחס למכירות אלה בקרב הציבור החילוני (80.6% מהדתיים ראו בכך כשל מוסרי לעומת 66.7% מהחילונים). בקרב הציבור החרדי שיעור המשיבים שרואים במכירה לא מפוקחת כשל מוסרי הוא נמוך יותר, אך עדיין מהווה רוב מקרב המשיבים (64.3% מהחרדים חושבים שזה לא מוסרי לעומת 35.7% שלא רואים בכך בעייה). בקרב כלל המגזרים בציבור היהודי בישראל, ישנו רוב למי שרואים במכירת סייבר לא מפוקחת כשל מוסרי, ובהתאמה יש רוב דומה (למעט בקרב חרדים) לתמיכה בהגברת הפיקוח על מכירה מסוג זה.

את הסקר ערך הפסיכולוג הפוליטי ד"ר חגי אלקיים שלם, באמצעות סקר אומניבוס של מכון ipanel, והשתתפו בו 501 נשאלים המהווים מדגם מייצג של הציבורי היהודי הבוגר בישראל. תוצאות הסקר המלאות מצורפים להודעה. ד"ר חגי אלקיים שלם הוא שערך גם את הסקר בשנת 2019. 

מורן אביטל, קמפיינרית באמנסטי אינטרנשיונל ישראל, אמרה: "הנתונים מעידים חד משמעית שרוב הישראלים מבינים כבר שנים את מה שמשרד הביטחון מסרב להבין: הפיקוח על הייצוא הביטחוני הישראלי לקוי ביותר, בלשון המעטה, ומהווה כתם מוסרי. הבעיה איננה רק הסייבר הישראלי, ולא ניתן להסתפק בוועדת בדיקה שתטאטא את הבעיה מתחת לשטיח או שתטיל את האחריות אך ורק על חברה כזו או אחרת, בזמן שמדובר בבעייה רוחבית ועקרונית. דרוש תיקון של החוק לפיקוח על הייצוא הביטחוני הישראלי; דרוש תיקון מקיף של כל המערכת שאמורה ליישם את הפיקוח הזה; ודרושה שקיפות – ככל שניתן מטעמים ביטחוניים – לפיקוח ציבורי יעיל ומשמעותי על מה שנעשה בחדרים הסגורים". 

* הבהרה חשובה: גילינו כי הסקר הנוכחי התבסס על מדגם בקרב הציבור היהודי בלבד לאחר שהגיעו תוצאותיו (לא מדובר בסקר שעיצבו עבורינו במיוחד אלא ב-3 שאלות בנושא הסייבר ההתקפי שניתנה לנו האפשרות לצרף לסקר אומניבוס רחב, של גופים נוספים). משהתקבלו התוצאות, סברנו שבכל זאת יש טעם ענייני להתמקד בעמדות הציבור היהודי והבהרנו מלכתחילה ובריש גלי את אופי המדגם. טעינו בכך שלא סיפקנו את הרציונל העומד מאחורי בחירה זו. 
אם כן, הרציונל הוא כזה: ככלל, הציבור היהודי בישראל נוטה לתת אמון כמעט עיוור במערכת הביטחון, ולכן חשוב לבחון האם במקרה זה הוא דווקא מגלה ביקורתיות כלפיה, ונכון ציבורית לתת במה לממצא כזה. מנגד, הציבור הפלסטיני בישראל מראש נוטה, מסיבות מובנות, לעמדה חשדנית וביקורתית ביחס למערכת הביטחון, ולכן אין ממצא מפתיע בעמדות ביקורתיות שלו. הדבר דומה לסקר שבוחן עמדות של גברים בלבד ביחס להטרדה ותקיפה מינית – זו לא הדרת נשים מהטעם הענייני שייזום הטרדות מיניות ותרבות האונס באים לידי ביטוי באופן מסויים ובולט יותר בקרב גברים, ואת התפישות הללו רוצה הסקר לבחון ולאתגר. התמקדות מסוג זה היא עניין נהוג ורווח במדע סקרי העמדות. 
עם זאת, לאור האקלים הגזעני בציבוריות הישראלית והמגמה של סקרי "אפרטהייד" שאכן מדירים ערבים כ"לא שייכים לציבוריות הישראלית" (ולעיתים אף מעבר לכך: מציגים את ממצאי הסקרים כעמדות כלל הציבור), אנו מסכימים ושותפים לעמדה שיש לגלות זהירות יתרה בסקרים מעין אלה, על מנת לא לתת לגיטימציה לפרקטיקה הזו.