בית המשפט המחוזי בירושלים דן היום בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בפני השופט משה סובל, בערעורו של ליית’ אבו זיאד, עובד אמנסטי אינטרנשיונל, אזרח פלסטיני תושב אל עזריה שבגדה המערבית הכבושה, אשר כבר שנתיים אינו יכול לצאת את הגדה המערבית בשל איסורי יציאה שהטילה עליו ישראל. השופט אמר כי בכוונתו להותיר את צווי איסור היציאה על כנם, ובכך להמשיך לשלול את חופש התנועה של ליית’ אבו זיאד, לרבות יציאה לחו”ל, חרף ייעודו לתפקיד במזכירות הבינלאומית של אמנסטי בלונדון. השופט סובל קיבל את עמדת הרשויות הישראליות לפיהן ליית’ מהווה סכנה ביטחונית לאזור, ובכך למעשה בית המשפט שימש חותמת גומי להחלטה השערורייתית של הרשויות הישראליות.
אנייס קלמר, המזכ”לית הנכנסת של אמנסטי אינטרנשיונל העולמית הגיבה להחלטה:
“בפעם השנייה תוך פחות משנה הרשויות בישראל, לרבות מערכת המשפט שלה, הראו התעלמות מופגנת ויזומה כלפי החוק הבינלאומי בנוגע לזכויות האדם, בכך שאותתו על כוונתן להותיר על כנם את איסורי היציאה הבלתי חוקיים שהוטלו על חברנו ועמיתנו לעבודה, ליית’ אבו זיאד. ליית’ חי תחת המגבלות השרירותיות הללו כבר יותר מ-500 יום והרשויות בישראל טרם סיפקו כל הסבר נאות, מעבר לטענה המצוצה מהאצבע שליית’ מהווה ‘סיכון ביטחוני’, שמעולם לא פורטה”.
“איסורי היציאה שהוטלו על ליית’ מהווים פעולת תגמול על עבודות כמגן זכויות אדם, פעולת תגמול שמנעה ממנו לבצע עבודה קריטית ברמה הבינלאומית ומנעה ממנו אף להגיע אל משרדי אמנסטי אינטרנשיונל בירושלים המזרחית. להחלטה להותיר את האיסורים על כנם יש השלכות מזעזעות לא רק עבור ליית’, אלא גם עבור כל מי שפועלים נגד הפרות זכויות האדם שישראל מבצעת”.
“המתקפה הזו על ליית’ אבו זיאד ועל אמנסטי אינטרנשיונל היא חלק מקמפיין הולך ומסלים של הרשויות בישראל נגד תנועת זכויות האדם. במשך שנים המשטר הדכאני של ישראל בשטחים הפלסטיניים הכבושים העניש את מי שהעזו לקרוא תיגר על המדיניות האומללה שלה לפגיעה בזכויות האדם או למתוח ביקורת על הכיבוש עצמו. מגיני זכויות אדם פלסטינים ופעילים בתחום זכו לחוות את הקצה הבוטה של הענישה הזו. המקרה של ליית’ גם מסמל את כשלונה של הקהילה הבינלאומית שלא הצליחה להשפיע באופן אפקטיבי ולקרוא תיגר על הפרות זכויות האדם שמבצעת ישראל. חוסר הפעולה של מדינות שלישיות הוביל לכך שישראל יכולה להוסיף להפר באופן שיטתי את זכויות האדם של הפלסטינים, כולל הסתערות על תנועת זכויות האדם – ולזכות לחסינות מעונש”.
רקע: גם כשאמו גססה מסרטן – נאסר על ליית’ ללוותה לבית החולים
במאי בשנה שעברה בית המשפט דחה את עתירת אמנסטי להסיר את איסורי התנועה האכזריים שהוטלו על ליית’, המשמש כקמפיינר באזור ישראל והשטחים הפלסטיניים הכבושים ובפברואר הוגש ערעור על ההחלטה. ליית’ מעולם לא נעצר על ידי הרשויות בישראל, מעולם לא נחקר על ידן ומעולם לא הוצגו בפני עורך דינו ראיות בדבר הטענות החסויות נגדו, ולפיכך הוא לא זכה עד כה להליך משפטי הוגן כדי להתגונן מפני ההחלטה הזו. גם בדיון היום, כל “הראיות הסודיות” נגד ליית’ הוצגו במעמד צד אחד בלבד, כשהוא, עורך דינו, כל עובדי אמנסטי ומשלחות דיפלומטיות רבות שהגיעו לדיון – נדרשו לצאת כולם בשעה שהרשויות הציגו את “החומר הסודי” לשופט.
ליית’ היה בעל אישור כניסה לישראל לצורכי עבודתו עד אוקטובר 2019, אז האישור פג ומאז הרשויות בישראל אוסרות עליו לצאת מהגדה בכלל, הן לישראל והן לירדן, בשל “נימוקים ביטחוניים” בלתי מוסברים. בין היתר נאסר על ליית’ ללוות את אמו שגססה מסרטן לטיפולים רפואיים בירושלים המזרחית או לשהות בסמוך למיטתה כשהלכה לעולמה, ואף נאסר עליו לצאת לירדן להלוויה של קרובי משפחה.
כל ניסיונות אמנסטי אינטרנשיונל להביא לביטול איסורי התנועה באמצעות הערוצים האדמיניסטרטיביים נדחו על ידי הגורמים השונים בישראל ולכן הוגשה העתירה לבית המשפט ולאחר מכן הערעור. במסגרת הדיונים טענו הרשויות על בסיס מידע חסוי שנחשף במעמד צד אחד בלבד, באופן מופרך לחלוטין, כי ליית’ אבו זיאד “מהווה סכנה ביטחונית לאזור” – טענה שאמנסטי וליית’ עצמו דוחים מכל וכל. איסורי התנועה והטענות הללו צצו בסמיכות לפרסומים ביקורתיים של אמנסטי אינטרנשיונל על הפרות זכויות האדם בהקשר של הכיבוש וההתנחלויות – פרסומים אשר ליית’ אבו זיאד היה חלק מהצוות שעבד בעניינם.
כעת, אף על פי שליית’ מיועד לתפקיד במזכירות הבינלאומית של אמנסטי אינטרנשיונל בלונדון, בתחום שאינו קשור כלל לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ישראל ממשיכה בסירובה האבסורדי להסיר את איסורי התנועה ולהתיר לליית’ להתיק את מושבו לבריטניה.