כוחות הביטחון בלבנון הפרו באופן מחריד את זכויות האדם של פליטים מסוריה שנעצרו, במקרים רבים באופן שרירותי, באישומים הקשורים לטרור, תוך שימוש בשיטות שלעיתים היו זהות לטכניקות העינויים המשמשות בבתי הסוהר הגרועים ביותר בסוריה. כך קובעת אמנסטי אינטרנשיונל בדו”ח חדש המתפרסם הלילה (ג’).
דו”ח אמנסטי “‘הלוואי שאמות’: מעצרים שרירותיים ועינויים של פליטים סורים בלבנון”, מתעד מערך של הפרות זכויות אדם שבוצעו בעיקר על ידי המודיעין הצבאי הלבנוני נגד 26 עצירים, כולל הפרות של הזכות להליך הוגן ועינויים – הכאה במקלות מתכת, בכבלים חשמליים ובצינורות פלסטיק. בנוסף, עצירים תיארו כיצד נתלו במהופך או נכבלו בתנוחות לחץ כואבות לפרקי זמן ממושכים.
“דו”ח זה מספק תמונה של היחס האכזרי והמפלה של הרשויות הלבנוניות כלפי פליטים סורים שנעצרו בחשד לאישומים הקשורים לטרור. במקרים רבים, פליטים שנמלטו ממלחמה, מדיכוי אכזרי ומעינויים בהיקף נרחב נעצרים באופן שרירותי ומוחזקים בבידוד בלבנון, והם נאלצים לחוות רבים מאותם מעשי הזוועה המבוצעים בבתי הכלא הסוריים,” אמרה מארי פורסטייה (Marie Forestier), חוקרת בנושאי זכויות פליטים ומהגרים באמנסטי אינטרנשיונל.
“אין ספק שחברים בקבוצות חמושות האחראים להפרת זכויות אדם חייבים לשאת באחריות למעשיהם, אך האופן הבוטה שבו מפירות הרשויות הלבנוניות את זכותם של פליטים סורים להליך הוגן שמה את הצדק ללעג. בכל שלב, החל מהמעצר, החקירה, השהייה במתקן המעצר ועד לסיום המשפט הבלתי הוגן, הרשויות הלבנוניות מתעלמות לחלוטין מחוקי זכויות האדם הבינלאומיים”.
הדו”ח מתעד את קורותיהם של 26 פליטים סורים, כולל ארבעה ילדים, שנעצרו בלבנון באישומי טרור בין השנים 2014-2021. הוא מבוסס על ראיונות עם עצירים, עצירים לשעבר, עורכי דין, וכן בחינה של המסמכים המשפטיים.
החל משנת 2011, מאות פליטים סורים נעצרו בלבנון, לעתים קרובות באופן שרירותי באישומי טרור מפוברקים, או בגין היותם חברים בקבוצות חמושות.
שימוש נרחב בעינויים וצורות אחרות של יחס בלתי-הולם
ב-25 מתוך 26 המקרים שתועדו על ידי אמנסטי אינטרנשיונל, דווח על עינוי פליטים במהלך החקירה או המעצר. על פי רוב, העינויים התרחשו במרכז המודיעין הצבאי באבלה, במשרד הביטחון הכללי בביירות או במשרד ההגנה.
שניים משורדי העינויים היו רק בני 15 ו-16 באותו הזמן. לפחות ארבעה גברים אמרו שהם הוכו עד אובדן הכרה, ושיניהם של שניים נשברו בעינויים.
עצירים סיפרו על שימוש בשיטות עינוי ששימשו באופן שגרתי בבתי כלא סוריים כגון “השטיח המעופף” (קשירה על לוח מתקפל), “שאבֶּה” (תליית אדם מפרקי ידיו והכאתו), או “בָּלָנְגוֹ”, עינוי הכולל תלייה במשך שעות, כאשר פרקי הידיים קשורים מאחורי הגב.
באסל, עציר סורי לשעבר, סיפר לאמנסטי אינטרנשיונל שלאחר העברתו לכלא ריחאנייה, הוא הוכה קשות מדי יום במשך שלושה שבועות, עד שפצעיו החלו להזדהם ולהעלות מוגלה. “הם הכו אותנו בגב עם צינורות פלסטיק מהשירותים. הגב שלי כוסה בפצעים פתוחים, שמצבם החמיר בהדרגה. בסופו של דבר החלו להופיע תולעים בתוך הפצעים”, סיפר באסל.
אחמד, שתיאר את חוויותיו המחרידות בהיותו עצור במרכז המודיעין הצבאי אבלה, אמר שהוא הוכה באיברי מינו עד אובדן הכרה.
פליט אחר שהיה עצור סיפר שסוכן שירותי הביטחון הכה אותו באיבר מינו וגם לו לפציעה כה קשה, עד שהשתן שלו הכיל דם רב במשך כמה ימים. בזמן שהכה אותו, אמר הסוכן: ‘אני מכה אותך שם כדי שלא תוכל להביא עוד ילדים לעולם הזה, כדי שהם לא יזהמו את הקהילה הזו.”
מספר עצורים סיפרו שכוחות הביטחון הלבנונים התייחסו להתנגדותם לנשיא בשאר אל-אסד בזמן שהכו אותם, דבר שעשוי להצביע על מניע פוליטי לתקיפות.
כרים, עיתונאי שנעצר למשך שמונה ימים במשרד הביטחון הכללי בביירות, אמר שהחוקרים שלו שאלו האם הוא תומך בנשיא סוריה, וכשהשיב בשלילה, הגבירו את מכותיהם.
עצירים תיארו גם כן את התנאים הקשים שבהם הוחזקו. “נותרתי עומד במסדרון במשך שלושה ימים ולילות ברציפות, באזיקים ועם כיסוי עיניים… התחננו ללכת לשירותים ולשתות מים. נתנו לנו אוכל פעם ביום. היו סוהרים ששמרו עלינו כדי שלא נתיישב או נירדם. אם מישהו היה מנסה, הם היו מכריחים אותו לעמוד שוב”, אמר אדם אחד.
עד כה לא נפתחה כל חקירה בנוגע להאשמות שתיעדה אמנסטי אינטרנשיונל ביחס לעינויים, אף במקרים שבהם העצירים או עורכי דינם אמרו לשופט שהם עונו. במקרים מסוימים, סוכני שירותי הביטחון ביקשו דחייה של ישיבות בית משפט שהובילו לאובדן הצלקות שנוצרו בהכאות או בעינויים אחרים.
אמנסטי אינטרנשיונל תיעדה פגיעה בשתי נשים שחוו הטרדה מינית ותקיפה מילולית במעצר. אחת מהן אולצה לצפות בסוכני שירותי הביטחון כשהם מענים את בנה, ואישה אחרת הוכרחה לצפות בהכאת בעלה.
לבנון העבירה חוק נגד עינויים ב-2017, אך נכשלה בעקביות באכיפתו, ותלונות בנושא עינויים מגיעות לבית המשפט לעתים נדירות בלבד.
“הרשויות הלבנוניות מוכרחות לאכוף באופן מיידי את חוקי איסור העינויים שלהן ולכבד את התחייבויותיהן על פי חוקי זכויות האדם הבינלאומיים. על הרשויות להבטיח כי טענות העינויים ייחקרו באופן הולם וכי האחראים להתעללות האיומה הזו יישאו באחריות לכך”, אמרה מארי פורסטיה.
הפרת הזכות להליך הוגן
מכל 26 העצירים שמקריהם תועדו על ידי אמנסטי אינטרנשיונל נמנעה הגישה לעורך דין במהלך החקירה הראשונית, תוך הפרה של חוקי מדינת לבנון, כמו גם החוק והסטנדרטים הבינלאומיים. הדבר פגע ביכולתם של העצירים להגן על עצמם או לערער על מעצרם. במקרים רבים דיווחו פליטים כי לאחר המעצר נאלצו להמתין מספר שבועות לפני שהופיעו בפני שופט חוקר, ובתשעה מקרים ההופעה בפני שופט נדחתה במשך שנתיים, בניגוד לחוק הבינלאומי.
במקרים רבים, שופטים הסתמכו במידה רבה על הודאות שחולצו בעינויים או ראיות ממודיעים משטרתיים לא אמינים, וההרשעות התבססו על האשמות טרור מעורפלות, עם שימוש בפרשנות רחבה במידה שאינה סבירה. לפחות 14 עצורים סיפרו לאמנסטי שהם ‘הודו’ בפשעים שלא ביצעו לאחר שספגו עינויים או איומים.
ב-23 מהמקרים המתועדים, העצירים – שניים מהם ילדים – נשפטו בבתי משפט צבאיים, תוך הפרת הסטנדרטים הבינלאומיים נגד שפיטת אזרחים בבתי משפט צבאיים.
בשלושה מקרים לפחות ניתנו צווי גירוש ובמקרה אחד גורשו עצירים לסוריה, דבר שעומד בניגוד לעקרון האי-החזרה הקבוע בחוק הבינלאומי, שאוסר על מדינות לשלוח אדם בחזרה למקום שבו קיים סיכון ממשי להפרות חמורות של זכויות האדם שלו.
אמנסטי אינטרנשיונל קוראת לרשויות הלבנוניות להבטיח שכל העצורים הסורים יזכו למשפט הוגן בהתאם לסטנדרטים הבינלאומיים. עליהן גם לסיים בדחיפות את העמדתם לדין של אזרחים בבתי דין צבאיים.
ב-14 מהמקרים המתועדים, אמנסטי אינטרנשיונל מצאה כי האשמות הקשורות לטרור שהופנו כלפי פליטים סורים נבעו מאפליה, כולל אפליה על בסיס השתייכות פוליטית. ב-9 מקרים, הבעת התנגדות פוליטית לממשלת סוריה נחשבה לראיה המצדיקה הרשעה באישומי “טרור”.
מספר סורים המתגוררים בצפון לבנון נעצרו על בסיס מעורבותם, בפועל או למראית עין, בקרב ארסל ב-2014 – כאשר חברי ג’בהת א-נוסרה וארגון המדינה האיסלמית (דאעש) תקפו את הצבא הלבנוני וחטפו 16 מאנשי כוחות הביטחון. קרב ארסל הסתיים בהסכמה על הפסקת אש שאפשרה לאלפי לוחמי ג’בהת א-נוסרה ובני משפחותיהם לשוב לאידליב שבסוריה.
המקרים שנבדקו כללו גם מספר נשים סוריות שנעצרו בהקשר לפעילותם לכאורה של גברים במשפחותיהן, או כדי ללחוץ על גברים במשפחותיהן להתוודות או להסגיר את עצמם.