מדריך מדיניות מקוצר לשמירה על זכויות האדם בסגר השני לבלימת התפשטות מגיפת קורונה

מבוא: זכויות האדם שומרות על בריאות הציבור

אמנסטי אינטרנשיונל סבורה כי כל החלטת ממשלה באשר היא בעולם, בכל עת שהיא, חייבת תמיד להבטיח את השמירה על זכויות האדם ככל שניתן. יחד עם זאת, משבר קורונה והשפעותיו הוא מקרה חסר תקדים בעולם. אמנסטי מצאה כי לצד מאמצי המדינות לשמור על בריאות הציבור ולבלום את המגיפה, רבות ממדינות העולם צריכות להבין את החשיבות של זכויות האדם כחלק מהשמירה על בריאות הציבור וכחלק מאסטרטגיית היציאה מהמשבר. מעבר לכך, לצערנו הרב, ממשלות רבות מנצלות לרעה את משבר קורונה אף לפגיעה בזכויות האדם. בין אם באופן מכוון ובין אם לאו, ניתן להצביע על שבע דרכים עיקריות שבהן משבר קורונה גורם לפגיעה בזכויות האדם: 1. צנזורה חריפה; 2. פגיעה בזכות לבריאות; 3. הטרדה והפחדה של פעילים חברתיים ופעילי זכויות אדם; 4. ניצול לרעה של המאבק ב”חדשות כזב” (פייק-ניוז); 5. אפליה, הסתה ושנאת זרים;6. סגירה מוחלטת של גבולות;  7. הטלת סגרים ומגבלות לא מידתיים. 

עם פרוץ משבר קורונה, פרסמה אמנסטי אינטרנשיונל בכל העולם מסמך מדיניות ראשוני לשמירה על זכויות האדם בזמן מגיפה. המסמך  משמש מדריך עקרוני לשמירה על זכויות אדם כאמצעי המסייע לשמירה על בריאות הציבור, והוא הוביל לפרסום מסמך עקרונות בינלאומי בנושא. ב-10 בספטמבר פרסמה התנועה גם מסמך המלצות בינלאומי לכלכלות הגדולות בעולם ליציאה מהמשבר שכולל עקרונות דומים. 

ישראל: המשבר הכלכלי הוא משבר זכויות אדם

בעקבות הצעדים שננקטו למאבק במשבר הבריאותי, פרץ בישראל משבר כלכלי חריף, שהוא משבר זכויות אדם לכל דבר ועניין. משבר זה מצטרף לשורה ארוכה של נקודות חולשה והפרות מתמשכות של זכויות האדם על ידי מדינת ישראל, אותן משבר קורונה החריף והקצין. המדריך המקוצר שנציג להלן מבוסס על מסמך עקרונות האו”ם לשמירה על זכויות כלכליות וחברתיות במשבר קורונה, שפורסם ביולי,  ומרחיב מעט מעבר לו, בהתבסס על פרסומי אמנסטי הרבים במשבר ביחס לאופן שבו ממשלת ישראל צריכה ויכולה לשמור על זכויות האדם במהלך הסגר השני שיוטל, ביציאה האחראית ממנו, ולאחר מכן.

בעקבות החלטת ממשלת ישראל להטיל סגר כללי נוסף למען בריאות הציבור, במטרה לבלום את התפשטות מגיפת קורונה, תנועת אמנסטי אינטרנשיונל ישראל מדגישה כי הנהלים והתקנות שלפיהם יוטל הסגר חייבים לשמור ככל שניתן על זכויות האדם, כך שיתנו מענה משמעותי למכלול המצוקות של הציבור. אמנסטי מכירה בזכותן של ממשלות להחליט החלטה שכזו במצב חירום חריג למען בריאות הציבור, אך לנוכח החמרתו הצפויה של המשבר כתוצאה מהסגר (שכאמור, הוא גם משבר זכויות אדם), אנו מדגישים את חובתם של קובעי המדיניות בראש ובראשונה לתת מענה סביר והגיוני למשבר הכלכלי-חברתי בכל המגזרים, להוביל צעדים בוני אמון אל מול הציבור – ולהגדיר אופק ממשי ליציאה אחראית מהסגר.

המדריך המקוצר למענה למצוקות הציבור

לקראת הכניסה הצפויה לסגר השני, אמנסטי קוראת לממשלה לקחת בחשבון את רשימת הצעדים והפעולות הבאה, על מנת לתת מענה למצוקות הציבור, לשקם את אמון הציבור בגורמים המנהלים את המשבר ולייצר אופק ממשי ליציאה מהסגר באופן אחראי:  

  1. חשיבה כוללנית למניעת אפליה: אפליה פוגעת בבריאות של כולם ומנוגדת לזכויות האדם. על הממשלה ועל כל הגורמים הציבוריים לפעול כמיטב יכולתם כדי להבטיח את שלומן של כל שכבות האוכלוסייה, בדגש על האוכלוסיות המודרות ששפתן העיקרית אינה עברית. בפרט, יש להבטיח שדוברי ערבית יזכו להסברים ברורים ופשוטים בשפתם לשמירה על בריאותם, כיצד ניתן לקבל מענה רפואי מלא כמו גם הסברים ברורים ופשוטים על ההתנהלות בסגר. על כל הגורמים הרפואיים, המקצועיים והפוליטיים חלה החובה להימנע מהתבטאויות שעשויות לבטא או לעודד אפלייה או גזענות. זוהי חובתם לפעול באופן מיידי לתרגום ההחלטה על הסגר וכל המשתמע ממנה, וכן חומרי ההסברה, לשפות הנפוצות בישראל: ערבית, אנגלית, רוסית, יידיש, אמהרית, טיגרניה וטגאלוג, ולשפות נוספות במידת הצורך.
  1. רווחה  ובריאות נפשית הן זכויות אדם: המדינה חייבת להיערך למענה מוגבר בסוגיות של רווחה ובריאות הנפש, בדגש על אוכלוסיות פגיעות. עמדת אמנסטי אינטרנשיונל באשר לזכות לבריאות הנפש, ועמדת האו”ם באשר לזכות לבריאות הנפש ולרווחה הן ברורות בעת שגרה, קל וחומר בעיתות חירום. בתוך כך, יש לוודא את זמינותן של תוכניות חירום לתקופת הסגר ולעת היציאה ממנו: תוכניות  למניעת אלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה, לרבות היבטים של טיפול וסיוע. בפרט אפשרויות של דיור חלופי לאמהות עם ילדיהן, נוער במצב פגיע ועוד; תוכניות למתן מענה ארוך טווח למצוקות נפשיות הנובעות מבדידות או מגורמים אחרים, לרבות מניעת נזק עצמי ונסיונות התאבדות; אפשרויות של דיור מוגן לאוכלוסיות פגיעות גם מעל גיל 18 – לרבות א.נשים בזנות ואחרים ואחרות בתעשיית המין, להט”ב, מתמודדי נפש, פליטים ומבקשי מקלט, דרי רחוב ואחרים – הן חובה. דאגה לבריאותה של אוכלוסיית הקשישים, ובתוך כך גם לבריאותם הנפשית ולצרכיהם הרגשיים והחברתיים היא חובה. בתוך כך, יש להבין כי מצוקות הציבור מחריפות משמעותית בהיעדר מדיניות ברורה שמניעיה שקופים וברורים. התוויית מדיניות שכזו לא רק שתגביר את אמון הציבור במקבלי ההחלטות, אלא גם תצמצם מצוקות נפשיות שהולכות וגוברות בשל תחושות שההחלטות מתקבלות מטעמים בלתי ענייניים ומשתנות השכם וערב. 
  1. הקפדה יתרה על זכויות האדם והימנעות משיטור יתר של אוכלוסיות פגיעות ורגישות: מדינת ישראל מפירה בעקביות במשך שנים רבות את זכויות האדם של אוכלוסיות רבות, ואף פועלת בחלק מהמקרים לפגיעה ישירה באותן קבוצות. כוחות אכיפת החוק בישראל אינם מוכשרים, על פי רוב, לתת מענה ראוי  לכלל האוכלוסיות שבאים עמן במגע. מצב זה חייב להסתיים בלי קשר למשבר קורונה. בזמן המשבר, ובמיוחד בתקופת הסגר, חייבת הממשלה לפעול ביתר שאת לשמירה על זכויות האדם של הקבוצות הפגיעות והרגישות, בין אם פעלה נגדן באופן ממוקד ובין אם “רק” לא פעלה למען זכויותיהן עד כה. יש להקפיד הקפדה יתרה על זכויות האדם של קבוצות כגון פליטים, מבקשי מקלט, מהגרי עבודה, קשישים במצוקה, אנשים במצב של עוני, א.נשים בתעשיית המין, מכורים לסמים, דרי רחוב ועוד. כמו כן, יש  להימנע משיטור יתר וממענה כוחני של רשויות אכיפת החוק (למעט במקרי קיצון של חוסר ברירה), בדגש על הפסקת רדיפה. בתוך כך יש לשים לב ליחס לקבוצות אוכלוסייה שסובלות במיוחד מאלימות משטרתית, כגון דוברי ערבית,  חרדים, יוצאי אתיופיה ועוד.    
  1. קיום בסיסי בכבוד הוא זכות אדם: על פי האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, שעליה ישראל חתומה עוד מאז 1991, המדינות החתומות על האמנה חייבות לממש מגוון זכויות, ביניהן הזכות לעבודה, הזכות לבריאות, הזכות לחינוך והזכות לתנאי מחייה הולמים. סעיף 2 בחלק השני של האמנה קובע כי “מדינה שהיא צד באמנה מתחייבת לפעול הן במאמציה היא, הן בסיוע ובשיתוף פעולה בינלאומיים, במיוחד בתחומי הכלכלה והטכניקה, עד כדי מירב המקורות העומדים לרשותה, למען הבטח, בשלבים, את השימוש המלא בזכויות שהוכרו באמנה זו בכל האמצעים המתאימים, ובמיוחד אימוצם של אמצעי תחיקה”. על סמך האמנה, תנועת אמנסטי העולמית ניסחה גם היא קריטריונים המגדירים מה נחשב להפרה של זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות; כך למשל, כאשר מדינה טוענת שאין בידה מספיק תקציב, משאבים טכניים או משאבי אנוש על מנת להתמודד עם בעיה – יש לבחון האם היא העניקה עדיפות מספקת לזכויות חברתיות וכלכליות. לכן, מקרה שבו מדינה מסויימת קידמה זכויות חברתיות-כלכליות במידה פחותה לעומת מדינות שמצבן הכלכלי קשה משלה, מהווה בסיס חזק לטענה כי מדינה זו הפרה את מחוייבותה לדאוג לזכויות חברתיות-כלכליות. על פי הנתונים שאספה אמנסטי ישראל, עולה חשש להפרה של זכויות כלכליות וחברתיות בישראל נכון לעת כתיבת שורות אלו.
  1. שמירה על זכויות אדם מחייבת את כל מדינות העולם, ללא קשר לאידיאולוגיה כלכלית: דרישה שמדינות יעמדו בשורה של צעדים שנותנים מענה כלכלי-חברתי למשבר הכלכלי בעקבות קורונה, מופיעה מפורשות במסמך שפורסם ביולי 2020 על ידי האו”ם ומכלול סוכנויותיו: Checklist for a Human Rights-Based Approach to Socio-Economic Country Responses to COVID-19. בעמוד 6 מופיעה רשימת סעיפים קצרה וברורה למתן מענה ראוי למשבר הכלכלי. בראש ובראשונה יש לנטר ולמפות את האוכלוסיות שנותרו מאחור, ולהעניק להן פיצוי מיוחד. כמו כן, יש להימנע מקווי מדיניות שעלולים לפגוע בציבור, כגון עידוד משיכת חסכונות. 
  1. שקיפות היא הכרחית: במסמך האו”ם מיולי 2020 מובהר העיקרון שאמנסטי וגורמים רבים אחרים דרשו לקיים מלכתחילה: על הממשלה להקים מנגנונים שקופים לדיווח על הצעדים הננקטים לשמירה על בריאות הציבור ולמתן מידע רפואי. בתוך כך, על הממשלה לדווח על הפעולות שהיא נוקטת לטובת  הקבוצות המוחלשות ביותר. כמו כן, ממשלות חייבות להטיל על עצמן מגבלות, ולא ליטול לידיהן עוצמה בלתי מוגבלת
  1. הוצאת הגורמים הביטחוניים ממעורבות במנגנונים האזרחיים: במקרה של ישראל מעורבות המערכת הביטחונית במערכות האזרחיות חייבת להיפסק, הן מטעמי הבטחת זכויות אדם והן מטעמי אמון הציבור, והדבר כולל הימנעות מדיונים חסויים בפורומים שונים לאישור שימוש בפלטפורמות מעקבים ביטחוניות לצרכים אזרחיים. כל שימוש בפלטפורמות שכאלו יכול להיות מוצדק אך ורק אם הוא מכוון לשמירה על זכויות האדם.  
  1. מתן ביטוי למגוון קולות רב ככל שניתן: מעורבות נרחבת ככל שניתן של ארגוני החברה האזרחית במנגנוני קבלת ההחלטות תבטיח דיון ציבורי נרחב, יעיל ופעיל שיסייע למדינה לפעול באופן המיטבי ביותר למען הציבור. אמנסטי אינטרנשיונל ישראל פנתה בנושא הזה ליועץ המשפטי כבר במרץ האחרון עם המלצה להשתמש במנגון “שולחנות עגולים” לשם מעורבות של מיעוטים וארגוני החברה האזרחית בדיונים על המאבק במגפה. 
  1. מענה למשבר ברשות הפלסטינית ובעזה: בתחילת יולי דרשה מועצת הביטחון של האו”ם הפסקת אש גלובלית מכל הצדדים המעורבים בסכסוכים כלשהם, על מנת להתגבר על מגיפת קורונה והשפעותיה. מדינת ישראל צריכה לעשות כל שבאפשרותה כדי לסייע מכל בחינה אפשרית לאוכלוסיה הפלסטינית בשטחים הפלסטיניים הכבושים לרבות רצועת עזה, בה הפכו החיים לכמעט בלתי אפשריים עוד טרם המגיפה, בשל 13 שנות מצור ישראלי. על ישראל לאפשר לפלסטינים  בגדה  ובעזה כניסות ויציאות לטיפולים רפואיים, משלוחי ציוד רפואי, והכשרות של צוותים רפואיים ככל שניתן. על ישראל לשקם מיידית את תשתיות החשמל ברצועת עזה. כמו כן, כפי שיתואר בהמשך, ישראל מוכרחה לשחרר מיידית את כל האסירים הפוליטיים ואסירי המצפון שהיא מחזיקה בהם. 
  1. מענה למשבר איכות הסביבה: במסגרת היציאה מהמשבר הרפואי והכלכלי, מדינת ישראל חייבת למנוע יציאה מהמשבר באמצעים שיפגעו באיכות הסביבה ו/או שיחמירו את משבר האקלים. כמו כן, ישראל חייבת לנצל את ההזדמנות כדי לשפר את תשתיות המיחזור שלה ואת החינוך להגנה על הסביבה, ולהשתתף בפורומים הבינלאומיים הרלוונטיים מתוך הבנה שחלקים נרחבים מישראל יהיו הראשונים לחוש את השפעות משבר האקלים. 
  1. דאגה מיוחדת למערכת הבריאות: הזכות לבריאות ולחיים היא אחת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר, אם לא הבסיסית שבהן. ממשלות העולם ובהן ממשלת ישראל חייבות להבטיח לא רק שסביבת העבודה של עובדי הרפואה  תהיה ראויה ותואמת למשבר, ושהן.ם זוכים למיגון ראוי, אלא גם שתנאי ההעסקה שלהם  יותאמו למשבר ולא ייפגעו לאחר מכן. כמו כן, עליהן לבחון מחדש מכלולי מדיניות שהחלישו את מערכות הבריאות  מזווית כלכלית ומזווית מערכתית פנימית, רצוי ומוטב שהמגפה תהווה קטליזטור לתמורות במערכות הבריאות ובפרט במאפייניהן שהוכיחו עצמן ככושלים בזמן המשבר.
  1. דאגה מיוחדת לאסירים: אמנסטי אינטרנשיונל קוראת תמיד לשחרורם של אסירי מצפון ואסירים פוליטיים, ומצאה כי ממשלות רבות מנצלות את המשבר הרפואי לפגיעה בזכויותיהם ולסיכון בריאותם. מדינת ישראל חייבת לשחרר מיידית את כל אסירי המצפון והאסירים הפוליטיים, ולהבטיח שהאסירים שנותרים בבתי הכלא זוכים ליחס ראוי בתנאים הולמים, שבריאותם מובטחת ושהסוהרים זוכים לסביבת העסקה  ולתנאי העסקה ראויים. 
  1. דאגה מיוחדת לחופש הביטוי והעיתונות: אמנסטי מצאה כי ברחבי העולם כלי התקשורת מצויים תחת מתקפה, לרוב על ידי ממשלות, וכי הדבר פוגע במאבק במגיפה. ממשלת ישראל חייבת להבטיח את חופש הביטוי והעיתונות לא רק ברמה הפורמלית והחוקית, אלא גם באמצעות ריסון  המתקפות הבוטות על כל מי שמותח עליה ביקורת, חרף המתח הפוליטי ארוך השנים בישראל. אסור לאפשר למגיפה להפוך למגיפה של השתקת ביקורת והממשלה חייבת להיות הראשונה להוביל את המהלך לשמירה על חופש הביטוי והעיתונות.  מהלך זה צפוי גם  לסייע בבניית אמון ציבורי בצעדים למאבק במגיפה וליציאה אחראית מהסגר.