על רקע הדיווחים על דבריו של מנהל אגף התקציבים הפורש, שאול מרידור, לפיהם תקציבים נופחו לכאורה, כולל בהקשר של חבילת הסיוע לעניין משבר הקורונה, הוציאה היום (ג’, 1/9/20) אמנסטי אינטרנשיונל ישראל נייר עמדה המנתח לעומק את חבילת הסיוע ואת אופן הצגתה לציבור. נייר העמדה, שנשלח לשורה של מקבלי החלטות, מוצא הטעייה ביחס לתכלית חבילת הסיוע של ישראל, ניפוח מטעה של היקפה, וכן מרכיבים בה שייפגעו באזרח\ית.
את נייר העמדה חיבר עבור אמנסטי אינטרנשיונל ישראל החוקר עמיר שוורץ. קישור לנייר העמדה המלא תוכלו למצוא בתחתית הפוסט.
יריב מוהר, מנהל מחלקת התוכניות באמנסטי אינטרנשיונל ישראל אמר: “המשמעות של ‘ניפוח’ מטעה של חבילת הסיוע היא שהאדם מן השורה קיבל סיוע לקוי; זה אומר שרבים נקלעו למצוקה בעוד הממשלה מתהדרת בסיוע נרחב”. מוהר הוסיף: “תחקיר מדגמי שערכה אמנסטי ישראל מלמד כי ביחס לסוגים שונים של עצמאים ושכירים, אנשים בישראל זוכים לפחות סיוע ממקביליהם במדינות שכלכלתן דומה לשל ישראל או אף חלשה יותר; עד כדי כך שבישראל ישנו סיכון מוגבר כי אנשים ייקלעו למצוקה וזכויותיהם הכלכליות והחברתיות יופרו. כשאזרחים ותושבים נקלעים למצוקה למרות שבמדינות עם כלכלות בעייתיות יותר נותנים סיוע מספק יותר הדבר עשוי להיחשב כהפרת האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות עליה חתמה ישראל ואותה אשררה”.
עיקרי הממצאים ביחס לחבילת הסיוע:
- הוצגה באופן מטעה כמתמקדת בסיוע כלכלי-חברתי
- ההיקף שלה נופח באופן היוצר מצג מטעה ביחס לתקציב שהושקע בה
- ההשוואה שלה לעולם לא רלוונטית לעניין בחינת הסיוע הכלכלי-חברתי
- היא לא נבחנה לפי ההיבט החשוב של מידת הסיוע לאדם מן השורה
- כוללת מרכיב בעייתי ומסוכן של עידוד משיכת חסכונות
תקציר נייר העמדה:
בחבילת הסיוע של ישראל קיימות שורה של בעיות: באופן הצגת החבילה, בהשוואה שלה לנהוג בעולם המפותח ובמרכיבי המדיניות עצמם. להלן פירוט הבעיות בתמצית:
הצגה מטעה של תכלית החבילה:
חבילת הסיוע לא עוסקת במה שהיא מתיימרת לעסוק ומכאן שגם ההשוואה שלה לעולם לא מודדת את מה שנדמה שהיא מודדת: מה שמכונה כחבילת או תוכנית הסיוע בישראל לנוכח משבר הקורונה מוצג על ידי גופים ממשלתיים וחברים בכירים בממשלה באופן מטעה, כאילו החבילה ממוקדת בסיוע כלכלי-חברתי. בפועל כוללת החבילה גם תוכניות רבות אחרות, חלקן לא קשורות כלל לסיוע או אפילו למשבר. לפיכך, הן הצגת היקף חבילת הסיוע, והן השוואת התקציב שלה לתקציבים מקבילים בעולם, יוצרים הטעיה ולא מלמדים על טיב או היקף הסיוע החברתי-כלכלי בישראל. זה קורה משום שתחת הכותרת של חבילת סיוע הוכללו צעדי מדיניות שלא בהכרח מסייעים ישירות לאדם מן השורה ואף לא לעסקים במצוקה, בפרט לא בטווח הקצר. כך למשל ההשקעה במערכת הבריאות איננה בגדר סיוע כלכלי-חברתי; כך גם השקעה בתשתיות, שעשויה להתבצע בהסתמך על חברות מחוץ לישראל ובאמצעות כוח עבודה לא-ישראלי. התקציבים שהוקצו לסעיפים שאינם בגדר בסיוע ישיר עשויים שלא “לחלחל” מטה – כלומר, הם אינם מהווים מענה למצוקות הקונקרטיות עקב משבר הקורונה. התוצאה היא רושם מטעה ביחס להיקף הסיוע שניתן בפועל לאזרחי ותושבי ישראל וביחס לדירוגו בעולם.
הצגה מטעה של היקף הסיוע:
פרסומי הממשלה השונים המציגים את חבילת הסיוע הישראלית לוקים במספר בעיות המביאות למצג מטעה של היקף התקציב שהושקע בסיוע:
- חבילת הסיוע של ישראל כוללת תוכניות שכבר אושרו בעבר והן אינן ייעודיות למשבר: מעצם מהותה, חבילת הסיוע הייעודית למשבר הקורונה אמורה לכלול רק הקצאת תקציבים עכשווית וייעודית שיזמה הממשלה לאור המשבר הנוכחי ובהתאם למאפייניו. למרות זאת, כפי שהדברים מוצגים בפרסומים רשמיים, עולה כי ככל הנראה הוכללו במסגרת חבילת הסיוע גם מרכיבי סיוע סוציאלי הניתנים בשגרה והמתוקצבים מהתקציב השוטף של הביטוח הלאומי ולא מתקציב המדינה. כמו כן, הוכללו, ככל הנראה, בחבילת הסיוע השקעות רב-שנתיות בתשתיות שאושרו בטרם פרץ המשבר. היבט זה דורש הבהרות שכן גם הוא עשוי להוות יצירת מצג מטעה ביחס להיקף הסיוע הייעודי והמיוחד לעניין משבר הקורונה.
- פער ניכר בין התוכניות המפורסמות ליישומן בפועל: שיעור הביצוע בפועל של התוכניות שפורסמו נמוך נכון לכתיבת שורות אלה, ויש מקום לסבור ששיעור ניכר ממנו לא יתממש גם עד סוף שנת התקציב הנוכחית. כלומר, מדובר במימוש חסר של סעיפי סיוע שונים וזאת בשעה שקיים צורך דחוף ואקוטי של אזרחים ותושבים רבים בכספי הסיוע. משמעות הדבר היא שככל הנראה מתוך סכום הכסף שמוצג בחבילת הסיוע בישראל חלק ניכר לא יצא לפועל.
- אי-אחידות בדיווחים ופירוט חסר ביחס לסעיפי הסיוע: קיים חוסר בהירות לגבי נתונים רלוונטיים למדיניות הסיוע – ישנם פערים משמעותיים בנתונים שמפרסמים גופים שונים על בסיס הגדרות שונות, ולעיתים לא ברורות, ביחס למרכיבי הסיוע השונים. יתרה מכך, פירוט המרכיבים השונים מעורפל לעיתים, כך שישנה אי-בהירות ביחס לחישוב חבילת הסיוע של ישראל, ביחס להצגת היקפה, כמו גם ביחס למרכיבים המדויקים שנכללו במסגרת זו.
בעיות בהשוואת חבילת הסיוע לנהוג בעולם:
- ההשוואה של חבילות הסיוע לא לוקחת בחשבון את עומק המשבר במדינות השונות: סכום שהוקצה לסיוע במדינה מסוימת ונחשב גבוה ביחס למדינות אחרות, עשוי להתגלות כסיוע נמוך ואף לא מספק משום שהצורך (היקף הבעיות הדורשות מענה) באותה מדינה נרחב במיוחד. השוואה ראויה חייבת לקחת בחשבון את היקף ועומק הבעיות החברתיות הדורשות מענה ייעודי.
- חסרה בהשוואה התייחסות להיקף שירותי הרווחה הקיימים במדינות שונות בשגרה: שירותי הרווחה הזמינים בכל מדינה ומדינה כדרך שגרה נושאים בחלק מרכזי של עול המענה למשבר ועל כן, יתכן שיצמצמו את הצורך בהקצאת משאבים נוספת, ייעודית למשבר. לפיכך, השוואה של היקף הסיוע הייעודי שלא לוקחת היבט זה בחשבון לוקה בחסר.
- חסרה פרספקטיבה ברמת הפרט: אין התייחסות לפער בין היקף חבילת הסיוע בכללותה (במאקרו) לסכום הסיוע שמקבל האדם מן השורה; סיוע שיש סיבות לחשוב כי בישראל הוא נמוך הן מהמקובל במדינות מפותחות אחרות, והן מהצרכים הבסיסיים של חלקים נרחבים בציבור. לאור כל הבעיות המתודולוגיות והאחרות שהוזכרו לעיל, עולה כי בחינה ברמת הפרט היא חשובה ביותר בעת שמבקשים לבחון את הסיוע החברתי-כלכלי הקונקרטי הנוגע למצוקות ולצרכים של האדם מן השורה. בדיקה מדגמית שערכה אמנסטי (אמנסטי אינטרנשיונל ישראל 2020) העלתה כי במקרים רבים סכום הסיוע לאדם מן השורה בישראל נופל משמעותית מסכום הסיוע במדינות בנות השוואה, עד כדי הבאת הנזקקים לסיוע בישראל לכדי מצוקה כלכלית.
בעיות במדיניות הסיוע עצמה
חלק מצעדי חבילת הסיוע עשויים להזיק לציבור: במסגרת חבילת הסיוע של ישראל הממשלה מעודדת פדיון חסכונות ששייכים לציבור (קרנות השתלמות, פקדונות לחיילים משוחררים). תמריץ להוציא כספי חיסכון פרטיים לצורכי הקיום היומיומי בשעת משבר ומיתון עשוי לפגוע בציבור בטווח הבינוני והארוך. השימוש בכלי מדיניות זה, כצעד להתמודדות עם המשבר, יוצא דופן בקרב המדינות המפותחות.