העיוות העיקרי: עבור חלק ניכר הסיוע בלתי מספיק כדי לשרוד, בשעה שעבור אחרים הסיוע עולה על הכנסתם טרום משבר קורונה; “חבילות הסיוע לענפים הנפגעים במיוחד נבנו טלאי על טלאי ובאופן שנתן מענה בעיקר לעסקים הגדולים”
מנכ”לית אמנסטי אינטרנשיונל ישראל, מולי מלקאר, פנתה אתמול (א’) במכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו, לשר האוצר ישראל כץ, לשר הכלכלה עמיר פרץ ולשר הרווחה איציק שמולי, בקריאה להקמת מנגנון סיוע פרטני לעצמאים שניזוקו במיוחד בעקבות משבר קורונה, בשל העיוות הקיים במנגנון הסיוע הנוכחי.
בפנייתה לראש הממשלה ולשרים כתבה מלקאר כי “כפי שפורט על ידכם בהזדמנויות שונות, מנגנון הסיוע הנוכחי לעצמאים מאופיין בקריטריונים ‘שטוחים’ לצורך זירוז העברת הכספים לבעלי עסקים שקרסו. לפיכך גובה הסיוע נקבע לפי ההכנסה הממוצעת של העצמאים בטרם פרצה מגפת הקורונה, ולא בהתייחס לשיעור הירידה בהכנסות כעת. אבל כתוצאה מכך, מי שחווה ירידה של 40% בהכנסות ומי שחווה ירידה של 95% בהכנסות קיבלו את אותו סכום פיצוי אם הם הרוויחו בממוצע אותו סכום לפני המשבר. אפיון זה הביא לכך שחלק מהעצמאים קיבלו סיוע שלא מספיק להם בשביל לשרוד, על אף שהמדינה אחראית במידה רבה לפגיעה בפרנסתם. מנגד, ישנם עצמאים שקיבלו סיוע שבצירוף הכנסתם הנוכחית מביא אותם להכנסה מצרפית שעולה על הכנסתם בטרם החלה תקופת הקורונה”.
“למרות הקלות היחסית לאתר את מי שהכנסתם נשחקה בצורה קיצונית ולהגיש להם סיוע נוסף, הדבר לא נעשה באופן מקיף ושיטתי”, הדגישה מלקאר, “לפי פרסומים שונים מסתמן כי חבילות הסיוע לענפים הנפגעים במיוחד נבנו טלאי על טלאי ובאופן שנתן מענה בעיקר לעסקים הגדולים כך שבמקרים רבים העסקים הקטנים והעצמאים נותרו ללא סיוע מיוחד. כך למשל בתחום התיירות אישרה הממשלה מתווה סיוע לענף התיירות והמלונאות אך לפי פרסומים בתקשורת לא ברור כיצד יחולק הכסף ומסתמן כי הוא יופנה בעיקר לבתי מלון בצורה של סיוע בארנונה, מה שיותיר עצמאים ועסקים זעירים בתחום התיירות ללא מענה”.
“בנוסף”, מוסיפה מנכ”לית אמנסטי אינטרנשיונל ישראל, “עצמאים בענפים שקרסו עשויים להיות זכאים בתנאים מסויימים לדמי אבטלה (למרות שאינם שכירים), באם הם מורי דרך, אמנים או מרצים, מדריכים ומורים העובדים כעצמאים, אבל גם זאת תחת תנאים מוגבלים בלבד. למעשה, הגדרות אלו לא חלות על כלל העצמאים שנפגעו קשה במיוחד ולכן עצמאים רבים בענפים שנפגעו אינם זכאים לדמי אבטלה (שהם בעצמם לא פעם נמוכים מדי) אלא זכאים רק למענק כעצמאים שאמור להתווסף להכנסתם הנוכחית. ואולם מי שהכנסתם נשחקה לחלוטין או כמעט לחלוטין, בשל העובדה שהענף בו הם עוסקים מושבת, יאלצו, למעשה, להסתמך על סכום הסיוע כמקור פרנסה בלעדי ובמצבים רבים הדבר יוביל אותם למצוקה, כי הסכום פשוט בלתי מספיק”.
יתרה מכך, סקירה השוואתית שערכה אמנסטי מלמדת כי סכום הסיוע לעצמאים בישראל נופל לא פעם מהסיוע לו זכאים עצמאים במדינות עם פרופיל כלכלי דומה לישראל ואף במדינות עם פרופיל כלכלי רעוע יותר מישראל, כך שכאן, בניגוד למדינות מפותחות אחרות שנסקרו, עצמאים רבים מועדים להיקלע למצוקה ועוני.
מלקאר הדגישה כי “כשל זה עלול להוות הפרה של זכויותיהם הכלכליות והחברתיות של אותם עצמאים; זכויות שהמחוייבות להן נמדדת ביתר שאת בעת משבר חריף, ומעוגנת באמנה בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות שעליה ישראל חתומה עוד מ-1991. יש לציין כי סקירה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מלמדת כי מדינות כמו שוודיה ושוויץ דווקא העניקו סיוע פרטני נוסף לענפים שנפגעו מהמשבר באופן מיוחד. לאור זאת, אנו קוראים לממשלה לפעול בהקדם ליצירת ‘קומה שנייה’ של מדיניות, ולהקים בהקדם מנגנון סיוע ייעודי נוסף – ודחוף – למי שנפגעו מהמשבר באופן קשה במיוחד”.