תנועת אמנסטי אינטרנשיונל ישראל מביעה דאגה רבה מהתהליכים שהובילו לאלימות המסוכנת בהפגנה הלילה בתל אביב ומתריעה שאין להטיל את האחריות על קומץ בריונים, אלא שהדבר נובע מהמדיניות השערורייתית, ארוכת השנים, של דיכוי מחאות לגיטימיות על ידי הרשויות הישראליות בתוך ישראל ובשטחים הפלסטיניים הכבושים, ושל העלמת עין עקבית של גורמי אכיפת החוק בכל הנוגע לאלימות מצד קבוצות המזוהות פוליטית עם הממשלה או עם קבוצות לחץ שמשפיעות עליה. בפועל המדיניות הזו הופכת את גורמי אכיפת החוק לכלי שמשרת את השלטון, ואחת ההשפעות של מדיניות זו היא יצירת אפקט מצנן שמעורר חשש בקרב אזרחים ותושבים – שעלול למנוע מהם לממש את זכות המחאה שלהם.
דובר אמנסטי אינטרנשיונל ישראל, גיל נוה, אמר: “התמונות מליל אמש בתל אביב ומהשבועות האחרונים בכיכר פריז, מזכירות באופן כואב שעובר קו ישר וברור בין האלימות הממסדית רבת השנים של ממשלות ישראל וזרועותיה – המשטרה והצבא בראשן – בשטחים הכבושים ובישראל. לצד הזעזוע מהאלימות המחרידה של קבוצת בריונים מוסתים בלב תל אביב, אנחנו מודאגים, אך לא מתפלאים, מאוזלת ידה של המשטרה, שנוהגת בעצמה לא פעם באלימות או מאפשרת בפועל את ליבוי האלימות בארץ. במשך שנים אנו מתריעים מפני האופן שבו הרשויות הישראליות מרסקות ומוחצות באמצעות נשק מסוכן מחאות של פלסטינים ותומכיהם בשטחים, דורסות בסוסים מחאות של חרדים, שוברות את העצמות לתושבים ביפו או ליוצאי אתיופיה, לוכדות מפגינים בין מכת”זיות בירושלים – וכעת הדם נשפך גם בלב תל אביב”.
נוה הוסיף: “זה לא מקרי, זה מערכתי: כבר שנים שגורמי אכיפת החוק אינם ממלאים את תפקידם, וכושלים בהגנה על זכות המחאה; בפועל הם משמשים ככלי שרת בידי בעלי הכוח והשררה. לאחרונה היינו עדים לשורת התבטאויות קשות ביותר של הממונים על אותן מערכות – ראש הממשלה נתניהו והשר אוחנה הבולטים שבהם. אלה הם ניסיונות לעשות דה לגיטימציה למפגינים ולחתור תחת זכות ההפגנה. אינספור סרטונים מליל אמש מציגים את התוצאה של אותה מדיניות שכעת מכוונת כלפי המפגינים: התוקפים מתחמקים מעונש בחסות השוטרים, שלא רק שאינם מגינים על המותקפים, אלא אף עוצרים אחד מהם”.
אמנסטי אינטרנשיונל ישראל קוראת לרשויות בישראל:
1) למצוא את האחראים לתקיפה אמש ולהעמידם לדין – את התוקפים ואת האחראים למחדל המשטרתי כאחד, ולהיות ערוכה למנוע באופן יעיל תקיפות כאלו בעתיד .
2) לחדד לגורמי אכיפת החוק בשטח ובצמרת קבלת ההחלטות את המשמעות של תפקידם במניעת אלימות ואת האחריות המוטלת עליהם לשלומם של המפגינים ולשמירה על זכות המחאה.
3) לחדול מיידית מהמדיניות רבת השנים לדיכוי אלים של מחאות בישראל ובשטחים הפלסטינים הכבושים.
4) על שרי הממשלה וראשי המשטרה להבהיר באופן חד משמעי כי הם תומכים ללא סייג בזכות ההפגנה ומתנגדים לאלימות הספציפית של הימים האחרונים נגד מפגינים ולחדול מתשלום מס שפתיים ריק בדמות “גינוי לאלימות משני הצדדים ומכל הסוגים” בשעה שהם פועלים לדה לגיטימציה של ההפגנות והמפגינים.