אמנסטי: חובה לעצור את תוכנית “הסיפוח” הבלתי חוקית, אשר מקדמת את “חוקי הג’ונגל”

הרשויות בישראל חייבות לוותר מיידית על תוכניותיהן להמשיך “לספח” טריטוריות בגדה המערבית הכבושה באופן שמפר את החוק הבינלאומי ומחריף עשורים של הפרות שיטתיות של זכויות האדם של הפלסטינים. כך הודיעה הלילה (ד’) אמנסטי אינטרנשיונל, לקראת הדיונים הצפויים של הקבינט בישראל לקידום הנושא. אמנסטי אינטרנשיונל אף קוראת לקהילה הבינלאומית לפעול באופן נחרץ נגד התוכניות המוצעות ל”סיפוח” והמשך מדיניות ההתנחלויות הבלתי חוקיות בשטחים הפלסטיניים הכבושים. 

“החוק הבינלאומי ברור כשמש בעניין זה – סיפוח הוא בלתי חוקי. הרדיפה המתמשכת של ישראל אחר מדיניות זו מבהירה עוד יותר את ההתעלמות הצינית שלה מהחוק הבינלאומי. מדיניות מסוג זה אינה משנה את המעמד החוקי של הטריטוריה תחת החוק הבינלאומי או את מעמדם של תושביה מחיים תחת כיבוש, ואף אינה מסירה את האחריות של ישראל ככוח הכובש בשטח – אלא מצביעה על ‘חוקי הג’ונגל’ שאין להם מקום בעולמנו כיום”, אמר סאלח חיג’אזי, סגן מנהל אזור המזרח התיכון וצפון אפריקה באמנסטי אינטרנשיונל. “הקהילה הבינלאומית חייבת לאכוף את החוק הבינלאומי ולהבהיר שוב כי ‘סיפוח’ של כל חלק מהגדה המערבית הכבושה הוא בטל ומבוטל. על הקהילה הבינלאומית לפעול בנוסף כדי לעצור מיידית את הבנייה ואת ההרחבה של ההתנחלויות הישראליות הבלתי חוקיות ושל התשתיות הקשורות אליהן בשטחים הפלסטיניים הכבושים, כצעד ראשון לקראת עזיבתם של האזרחים החיים בהתנחלויות הללו”.

“סיפוח” בטל ומבוטל

במסגרת המשא ומתן הקואליציוני בישראל באפריל האחרון, ראש הממשלה בנימין נתניהו ויריבו הפוליטי בני גנץ הסכימו שהקבינט והכנסת ידונו בהליך “הסיפוח” של חלקים מהגדה המערבית הכבושה, לרבות ההתנחלויות הישראליות ובקעת הירדן, מ-1 ביולי. 

סיפוח הוא התביעה להשתלט על שטח באמצעות כוח, והוא הפרה בוטה של החוק הבינלאומי. צעד שכזה על ידי ישראל ייחשב להפרה של אמנת האו”ם, של הנורמות הקוגנטיות של המשפט הבינלאומי ושל המחויבויות תחת החוק ההומניטרי הבינלאומי. האיסור להשתלט על שטחים באמצעות כוח מונצח, בין היתר, בעקרונות הבסיסיים של אמנת האו”ם, בסעיף 2(4). 

תחת החוק הישראלי עצמו, התקדמות לעבר המשך “סיפוח” של השטחים הפלסטיניים הכבושים, משמעו המשך התרחבות ההתנחלויות. כמו כן, הדבר ינציח מדיניות של אפליה ממוסדת והפרות זכויות אדם בקנה מידה המוני, שעימן הפלסטינים בשטחים הכבושים מתמודדים כתוצאה מהכיבוש. לפי הדיווחים השונים, התוכנית הישראלית המוצעת עשויה לכלול 33% מהשטח של הגדה המערבית. באחרונה עשרות מומחים של האו”ם הביעו דאגה שהתוכנית המוצעת ל”סיפוח” תיצור הלכה למעשה “אפרטהייד של המאה ה-21”. 

ההתנחלויות הבלתי חוקיות

המדיניות הישראלית ליישוב אזרחים בשטחים הפלסטיניים הכבושים ולעקירת אוכלוסיה פלסטינית מקומית ממשיכה להוות הפרה בסיסית של כללי החוק הבינלאומי ההומניטרי. סעיף 49 לאמנת ז’נבה הרביעית קובע: “כוח כובש לא יעביר או יעקור חלקים מהאוכלוסיה האזרחית שלו עצמו לתוך טריטוריה שכבש”. הסעיף אף אוסר על “טרנספר אינדיבידואלי או המוני בכוח, וכן גירוש או עקירה, של אוכלוסייה מוגנת מהשטח הכבוש”.  העברת אזרחים של הכוח הכובש לתוך השטח הכבוש מהווה פשע מלחמה. יתר על כן, ההתנחלויות והתשתיות הקשורות אליהן אינן זמניות, אינן משמשות את הפלסטינים ואינן משמשות את הצרכים הביטחוניים הלגיטימיים של הכוח הכובש. ההתנחלויות תלויות לחלוטין בניכוס בקנה מידה אדיר או של הריסה בקנה מידה אדיר של רכוש פרטי או ציבורי של פלסטינים ואינן הכרח צבאי. 

“ההתנחלויות נוצרו אך ורק במטרה ליישב באופן קבוע ישראלים יהודיים בשטח הכבוש; זהו פשע מלחמה תחת החוק הבינלאומי ול’סיפוח’ אין כל השפעה על ההגדרה החוקית הזו”, הוסיף חיג’אזי. 

רקע

ב- 20 באפריל, בעקבות הבחירות השלישיות בישראל בעשרה חודשים, הקימו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ויריבו הפוליטי בני גנץ ממשלת קואליציה במסגרת עסקת אחדות. העסקה כללה הסכם שיאפשר לממשלת ישראל להתחיל בתהליך המקומי של “סיפוח” חלקים בגדה המערבית הכבושה הכוללת את ההתנחלויות ישראליות ואת אזור בקעת הירדן. תוכניות “הסיפוח” של ישראל באו בעקבות ההכרזה של מה שמכונה “עסקת המאה” של נשיא ארה”ב דונלד טראמפ בינואר 2020, שבה הציע הממשל האמריקאי ששטחים בגדה המערבית הכבושה יסופחו על ידי ישראל.

אמנסטי אינטרנשיונל הבהירה כי התוכנית של ממשל טראמפ תשמש אך ורק להחמרת הפרות זכויות האדם, והיא תנציח את החסינות המתמשכת של ישראל שהובילה לעשרות שנים של פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות והפרות חמורות אחרות. על הקהילה הבינלאומית לדחות גם את מה שמכונה “עסקת המאה”, וכל הצעה אחרת המבקשת לערער את הזכויות של העם הפלסטיני שהן בלתי ניתנות להעברה, כולל זכות השיבה של פליטים פלסטינים. אמנסטי קוראת גם לממשלות להציע את מלוא התמיכה הפוליטית והמעשית שלהן לבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) כאשר הוא מחליט על סמכותו בתחום “המצב בשטחים הפלסטינים”.