- גז מדמיע אסור לשימוש בלוחמה צבאית, תחת האמנה האוסרת על שימוש בנשק כימי. עם זאת, באופן פרדוקסלי, הוא מותר לשימוש לצורכי שיטור נגד אזרחים ונחשב, בטעות, ל”אמצעי בטוח” יחסית ו”בלתי קטלני”
- באתר האינטראקטיבי מתועדים ומנותחים כ-80 מקרים ב-22 מדינות וטריטוריות בעולם של שימוש לרעה בגז מדמיע
- האתר הושק הלילה, בתקופה שבה משטרות משתמשות בגז מדמיע באופן מסיבי ביותר, באופן שניתן להגדיר כשימוש לרעה, בערים ברחבי ארצות הברית, בפריז ובהונג קונג
- ישראל מופיעה גם היא באתר, שבו מתועדים שני מקרים, האחד מרצועת עזה והשני מהגדה המערבית הכבושה
- אמנסטי מצטרפת לקביעת הדווח המיוחד של האו”ם לעינויים לפיה השימוש בגז מדמיע במקרים מסויימים עלול להיחשב לעינוי
הסחר העולמי בגז מדמיע חוסה בצל פיקוח נרפה וגרוע במיוחד, ומתדלק הפרות זכויות אדם של כוחות משטרה נגד מפגינים בלתי אלימים בקנה מידה עולמי. כך קובעת אמנסטי אינטרנשיונל, אשר השיקה הלילה אתר אינטראקטיבי (https://teargas.amnesty.org) המתעד ומנתח את השימוש לרעה של מה שמוגדר כאמצעי לפיזור הפגנות והשתלטות על מהומות בכל העולם.
האתר “גז מדמיע: חקירה” צולל לעומקו של הנושא, ויש בו הסברים על מה מרכיב את הגז המדמיע, כיצד כוחות משטרה משתמשים בו בעולם, ותיעוד וניתוח של עשרות מקרי שימוש לרעה ברחבי העולם שלרוב הסתיימו בפציעות חמורות או במוות.
האתר רלוונטי במיוחד בימים אלה. הוא הושק ביום השנה לתחילת המתקפה של משטרת הונג קונג שבמשך חודשים ארוכים מתקיפה בכמויות גדולות של גז מדמיע מפגינים בלתי אלימים, בשעה שכוחות המשטרה ברחבי ארצות הברית הפגיזו מפגינים בגז מדמיע.
“כוחות הביטחון גרמו לנו להאמין שגז מדמיע הוא ‘אמצעי בטוח’ לפיזור הפגנות אלימות, שמונע את הצורך להשתמש בנשק שגורם לנזק חמור יותר. אבל הניתוח שלנו מוכיח שכוחות המשטרה משתמשים לרעה בגז מדמיע בהיקף מסיבי ביותר”, אמר סאם דאברלי, ראש מעבדת בדיקת ראיות בתוכנית המענה למקרי חירום של אמנסטי אינטרנשיונל. “תיעדנו שוטרים משתמשים בגז מדמיע בדרכים שאסור היה שיתמשו בו, לרוב בכמויות גדולות נגד קהל שמורכב ברובו ממפגינים בלתי אלימים, או בירי בכינון ישיר של רימוני גז הישר לעבר מפגינים, מה שגורם לפציעות חמורות ואף למוות”.
מחקר על פי מקורות פומביים
מעבדת בדיקת ראיות בתוכנית המענה למקרי חירום של אמנסטי אינטרנשיונל בדקה לעומק בשנה החולפת את השימוש לרעה בגז מדמיע ברחבי העולם, בעיקר באמצעות סרטונים שפורסמו ברשתות החברתיות. תוך שימוש באמצעי מחקר של מקורות פומביים, אמנסטי אימתה קרוב ל-500 סרטונים, והעלתה לאתר כ-80 מקרים מביניהם, מ-22 מדינות וטריטוריות, שבהם נעשה שימוש לרעה בגז מדמיע. אמנסטי אימתה את המיקום, את התאריך ואת התוקף (האמינות) של התיעודים כולם. את המקרים ניתחה רשת האימות הדיגיטלית של אמנסטי – שהיא רשת של סטודנטים בשש אוניברסיטאות בארבע יבשות שעברו הכשרה מיוחדת לאיתור ואימות תכנים מרשתות חברתיות. לצד הראיונות עם חלק מהמפגינים עצמם, הניתוח חושף מגמה מטרידה ביותר של שימוש בלתי חוקי בגז מדמיע באופן נרחב ביותר.
באתר ישנו סרטון מפורט ביותר שנערך יחד עם מכון המחקר SITU שמנתח את המאפיינים של הגז עצמו, מסביר את המנגנונים הפנימיים של התחמושת שמשמשת להפצתו ומדגים כיצד שימוש לרעה בהם יכול לגרום לפציעות ולמוות.
סוגים של שימוש לרעה
בין המקרים המתועדים באתר – ירי של גז מדמיע מבעד לשמשת מכונית נוסעים, לתוך אוטובוס של תלמידי בית ספר, לעבר תהלוכת לווייה, בתוך בתי חולים, בתוך בנייני מגורים, תחנות רכבת תחתית, קניונים ואף – באופן מוזר – לעבר רחובות שנדמים כריקים.
כוחות שיטור אף ירו רימוני גז בכינון ישיר לעבר בני אדם, מה שהוביל למקרי מוות, לעיתים הגז נורה על ידי שוטרים שהיו במשאיות או בג’יפים – ובחלק מהמקרים אף על ידי רחפנים שחלפו מעל ראשי המפגינים במהירות גבוהה. הנפגעים מגוונים ביותר: מפגינים נגד שינוי האקלים, תלמידי תיכון, צוותים רפואיים, עיתונאים, מהגרים, מגיני זכויות אדם וחברי ארגוני זכויות אדם כגון פעילים למען ילדות ונערות שנחטפו על ידי בוקו חראם בניגריה.
באחד הסרטונים שבאתר ניתן לראות שוטרים בפילדלפיה, ב-1 ביוני 2020, יורים ללא הרף רימוני גז מדמיע לעבר עשרות מפגינים שלכודים על אי תנועה תלול בכביש מהיר, ללא מפלט בטוח. במקרה אחר, רופאים באומדורמן, שמחוץ לבירת סודן חרטום, העידו בפני אמנסטי שכוחות שיטור וחיילים פשטו על חדרי המיון בבית החולים בשנה שעברה, הציפו אותם בגז מזיק, והחמירו את מצבם של 10 חולים לפחות. רופא אחד אמר: “החיילים ירו גז מדמיע ותחמושת חיה בתוך בית החולים, ואז כמה מהם נכנסו לחדר המיון וירו ארבעה רימוני גז מדמיע. תודה לאל, רק אחד מהם התפוצץ”. אחד הרימונים נורה אל מתחת למיטתו של חולה לב בן 70, שמת כעבור 10 דקות.
בסרטון אחר מוונצואלה ניתן לראות רימון גז מדמיע שנורה בכינון ישיר פוער חור במגן עץ מאולתר שבו אחז מפגין שניסה להגן על עצמו מפני המשטרה בעיר קראקס. הסרטון ברור: הפגיעה היתה במרחק סנטימטרים בודדים מגרימת פציעה מסכנת חיים.
השיטות הנפוצות שאמנסטי תיעדה לשימוש לרעה בגז מדמיע:
- ירי לעבר מרחב סגורים או מתוחמים
- ירי בכינון ישיר לעבר אינדיבידואלים
- שימוש בכמויות מופרזות
- ירי לעבר מפגינים בלתי אלימים
- ירי לעבר קבוצות שאפשרויות ההימלטות שלהן מוגבלות, או שיותר פגיעות לנזקי גז מדמיע כגון ילדים, קשישים או אנשים בעלי מוגבלויות.
באתר ישנם ראיונות וידיאו עם מבחר מומחים חיצוניים, ממומחי רפואה דחופה ועד למומחים בשיטות שיטור וכן מומחי עסקים וזכויות אדם – שמסבירים מדוע השימוש לרעה בגז מדמיע הוא עד כדי כך מזיק.
אמנסטי אינטרנשיונל מצטרפת לקריאת הדווח המיוחד של האו”ם לתחום העינויים, שקבע כי השימוש בגז מדמיע במקרים מסויימים עשוי להיחשב לעינוי או ליחס בלתי הולם על פי החוק הבינלאומי.
סחר תחת פיקוח נרפה במיוחד
למרות השימוש הנרחב לרעה בגז מדמיע ברחבי העולם, אין תקנות בינלאומיות מוסכמות לפיקוח על הסחר בגז מדמיע ובאמצעים אחרים לפיזור הפגנות. מדינות מעטות מספקות מידע לציבור לגבי הכמויות והיעדים של ייצוא הגז המדמיע שהן מייצרות – מה שפוגע ביכולת הפיקוח העצמאי על הסחר.
אמנסטי אינטרנשיונל וקרן המחקר הבריטית אומגה פועלות כבר יותר מ-20 שנה להגברת הפיקוח על הייצור, השימוש והסחר בגז מדמיע ובנשקים אחרים הנחשבים לפחות קטלניים. כתוצאה מכך, האו”ם וגופים מקומיים כמו האיחוד האירופי ומועצת אירופה הכירו בצורך לפקח על ייצוא נשקים שכאלה. בעקבות מאמצים דיפלומטיים רמי דרג של יותר מ-60 מדינות החברות בברית הסחר ללא עינויים, ובתמיכת אמנסטי וקרן אומגה, האו”ם בודק כעת את פיתוח כלי הרגולציה הבינלאומיים בתחום כלי הנשק הנחשבים לפחות קטלניים, ומוצרים אחרים, כדי למנוע את שימושם לעינויים, ליחס בלתי הולם ולעונש מוות. אמנסטי אינטרנשיונל וקרן אומגה פועלות שהרגולציה הזו תכלול גם גז מדמיע ואמצעים אחרים לפיזור הפגנות.
“חלק מהבעיה עם גז מדמיע היא שישנם כוחות משטרה רבים שפשוט לא מבינים מתי ואיך הם יוכלו להשתמש בו באופן חוקי, בעוד כוחות שיטור אחרים בוחרים להתעלם באופן בוטה מהנחיות שכאלה, וחלקן אף באופן מובהק הפכו אותו לנשק”, אמר פטריק וילקן, חוקר בתחום הפיקוח על הנשק, ביטחון וזכויות אדם באמנסטי אינטרנשיונל. “אבל חלק מהפתרון הוא פיקוח הדוק יותר על הסחר העולמי בגז מדמיע ובאמצעים לפיזור הפגנות, שהוא נרפה ביותר כעת”.
המדינות והטריטוריות שאמנסטי סוקרת באתר: בוליביה, צ’ילה, קולומביה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אקוודור, צרפת, גיניאה, הונג קונג, הונדורס, האיטי, הודו (חבל קשמיר שבשליטת הודו), עיראק, איראן, קניה, לבנון, ניגריה, ישראל והרשות הפלסטינית, סודן, טורקיה, ארצות הברית לרבות הגבול עם מקסיקו, ונצואלה, זימבבואה.
אמנסטי פנתה לשבע יצרניות הגז המדמיע, הרימונים וכלי השיגור שנקשרו למקרים. רק שתיים מהן הגיבו עד כה. אלו שמות החברות:
Cavim; Condor Non-Lethal Technologies; DJI*; Falken; PepperBall; The Safariland Group; and Tippmann Sports LLC.
*חברה סינית שמייצרת, בין היתר, רחפנים באופן מסחרי, ונעשה בהם שימוש לפיזור גז מדמיע ברצועת עזה.