© AFP via Getty Images

דו”ח אמנסטי על שנת 2019 במזרח התיכון ובצפון אפריקה: גל המחאות המתחדש נתקל בברוטליות ובדיכוי במהלך “שנת ההתנגדות”

  • הדו”ח השנתי של תנועת אמנסטי אינטרנשיונל מתפרסם השנה בהדרגה על פי אזורים, ודו”ח זה סוקר את מצב זכויות האדם ב-19 מדינות וישויות מדיניות במזרח התיכון ובצפון אפריקה
  • גל המחאות באלג’יריה, בעיראק, באיראן ובלבנון מפגין את האמונה המתחדשת בכוח העממי של האזרחים
  • יותר מ-500 בני אדם נהרגו בעיראק ויותר מ-300 באיראן בפשיטות אלימות לדיכוי ההפגנות והמחאות
  • משטרים במדינות האזור פושטים ללא לאות על מבקרים שאינם מסיתים לאלימות ועל מגיני זכויות אדם
  • לפחות 136 אסירי מצפון מוחזקים ב-12 מדינות בגין פרסומים ברשת

ממשלות ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה הפגינו נחישות מצמררת לריסוק גלי ההפגנות באמצעות כוח חסר רחמים ולרמוס את זכויותיהם של מאות אלפי המפגינים שיצאו לרחובות בקריאה לצדק חברתי ולרפורמות פוליטיות במהלך שנת 2019. כך נקבע בדו”ח השנתי האזורי שמפרסמת אמנסטי אינטרנשיונל היום (ג’) לגבי אזור המזרח התיכון וצפון אפריקה. 
הדו”ח “זכויות האדם במזרח התיכון ובצפון אפריקה: סקירה של שנת 2019“, שמתפרסם כעת במסיבת עיתונאים בביירות שבלבנון, מתאר את האופן שבו ממשלות האזור, במקום להקשיב לתלונותיהם של המפגינים, פנו שוב לעבר דיכוי ללא לאות של המחאות, על מנת להשתיק את מבקריהן שאינם מסיתים לאלימות הן ברחובות והן באינטרנט. בעיראק ובאיראן לבדן, השימוש של הרשויות בכוח קטלני הוביל למותם של אלפים במחאות; בלבנון המשטרה השתמשה בכוח מופרז בלתי חוקי כדי לפזר את ההפגנות ובאלג’יריה הרשויות השתמשו במעצרים המוניים וברדיפה על מנת לדכא את ההפגנות. בכל רחבי האזור, ממשלות עצרו ורדפו פעילים ופעילות בגין פרסומים שונים באינטרנט, בשעה שאלו פנו אל הרשתות החברתיות כדי לבטא ביקורת. 


“במפגן מעורר השראה של התנגדות ונחישות, המוני אדם מאלג’יריה, מאיראן, מעיראק ומלבנון נהרו לרחובות – במקרים רבים תוך סכנה לחייהם – כדי לדרוש את זכויות האדם שלהם, את כבודם, צדק חברתי וסוף לשחיתות. המפגינים הללו הוכיחו שהם לא יושתקו באמצעי ההפחדה של ממשלותיהם”, אמרה היבא מוראייף, מנהלת אזור המזרח התיכון וצפון אפריקה באמנסטי אינטרנשיונל. “שנת 2019 הייתה שנה של התנגדות באזור. זו גם הייתה השנה שהוכיחה שהתקווה עדיין חיה – וכי למרות התוצאות העקובות מדם של ההתקוממויות בשנת 2011 בסוריה, בתימן ובלוב, ולמרות השקיעה הקטסטרופלית של זכויות האדם במצרים – האמונה של בני האדם בכוחם הקולקטיבי להניע שינוי ניצתה מחדש”. 
המחאות ברחבי אזור המזרח התיכון וצפון אפריקה היוו תמונת מראה של המפגינים שיצאו לרחובות מהונג קונג ועד צ’ילה. בסודן, המחאות ההמוניות נענו בפשיטות ברוטליות של כוחות הביטחון והסתיימו בהסכם פוליטי שהיה תוצר של משא ומתן בין הממשלה להתאגדויות שהובילו את המחאות. 

פשיטה אלימה על המפגינים ברחובות

בכל רחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה הרשויות נקטו מגוון של שיטות על מנת לדכא את גל המחאות – ממעצרים שרירותיים של אלפי מפגינים בכל רחבי האזור ועד לשימוש בכוח מופרז, לעיתים קטלני. בעיראק ובאיראן לבדן אלפים נהרגו מאש חיה שכוחות הביטחון ירו לעבר המפגינים, ואלפי אחרים נפגעו ונפצעו. 
בעיראק נהרגו לפחות 500 בני אדם בהפגנות בשנת 2019, אבל המפגינים הציגו עמידות מופלאה, ופעלו בהתרסה אל מול אש חיה, כשמתקפות קטלניות של צלפים ורימוני גז מדמיעה שוגרו לעברם מטווח קצר וגרמו לפגיעות מחרידות. 
באיראן, דיווחים אמינים מצביעים על מותם של יותר מ-300 בני אדם על ידי כוחות הביטחון, שאף פצעו אלפים בתוך ארבעה ימים בלבד בין 15 ל-18 בנובמבר, במטרה להשתיק הפגנות מחאה על העלייה במחירי הדלק. אלפים נוספים נעצרו ורבים אחרים הועלמו בכפייה או סבלו מעינויים. 
בספטמבר החולף נשים פלסטינים בישראל ובשטחים הפלסטיניים הכבושים יצאו לרחובות במחאה על אלימות מבוססת מגדר ובמחאה נגד הכיבוש הצבאי של השטחים. בנוסף, הכוחות הישראליים הרגו ופגעו בעשרות פלסטינים במהלך הפגנות ברצועת עזה ובגדה המערבית הכבושה. 


“מניין ההרוגים המזעזע בקרב המפגינים בעיראק ובאיראן מדגים עד כמה רחוק הממשלות הללו מוכנות ללכת על מנת להשתיק את כל צורות המחאה”, אמר פיליפ לות’ר, מנהל תחום המחקר והמדיניות באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה באמנסטי אינטרנשיונל. “בתוך כך, בשטחים הפלסטיניים הכבושים, המדיניות הישראלית של שימוש בכוח מופרז, לרבות כוח קטלני, כלפי מפגינים, מתקיימת ללא הפוגה”. 

באלג’יריה, שם גל המחאות ההמוניות הוביל לנפילת הנשיא עבד אל עזיז בוטפליקה אחרי 20 שנה בשלטון, הרשויות ביקשו לרמוס את המפגינים באמצעות מעצרים שרירותיים המוניים ורדיפה של מפגינים בלתי אלימים. 
במקביל, המחאות ההמוניות בלבנון מאז חודש אוקטובר, שהובילו להתפטרותה של הממשלה, התנהלו בתחילה לרוב ללא אלימות, אך במספר מקרים ההפגנות נענו בשימוש בכוח מופרז ובלתי חוקי וכוחות הביטחון לא התערבו באופן יעיל כדי להגן על המפגינים הבלתי אלימים מפני קבוצות של יריבים פוליטיים.
במצרים, בהתפרצות נדירה של גל הפגנות בספטמבר שהפתיע את הרשויות, המשטר פנה למעצרים שרירותיים המוניים שבהם יותר מ-4,000 בני אדם עוכבו. 

“הממשלות באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה הפגינו התעלמות מוחלטת מזכויותיהם של האזרחים לחופש המחאה הבלתי אלימה ולחופש הביטוי”, אמרה היבא מוראייף. “במקום לפתוח במתקפות קטלניות ולהשתמש באמצעים כגון שימוש מופרז בכוח, עינויים או מעצרים שרירותיים המונים ורדיפה, על הרשויות להקשיב ולטפל בדרישות לצדק חברתי וכלכלי וכן בדרישות לזכויות פוליטיות”. 

מפגין עיראקי מחווה בסימן ה- V במהלך הפגנה נגד שחיתות המדינה, כישלונות בשירותים ציבוריים ואבטלה בכיכר טייארן בבגדאד ב -2 באוקטובר 2019. - נשיא עירק והאו"ם דחקו בכוחות הביטחון להפגין איפוק לאחר ששני מפגינים נהרגו ב עימותים במשטרה שאישים בכירים אחרים האשימו ב"מסתננים ".
.AFP via Getty Images ©

דיכוי מחאות באינטרנט

במקביל לתגובה האלימה נגד מפגינים בלתי אלימים ברחובות, במהלך שנת 2019 ממשלות האזור הוסיפו לפשוט על אזרחים שניצלו את חופש הביטוי שלהם באינטרנט. עיתונאים, בלוגרים ואקטיביסטים שפרסמו רשומות או סרטונים שנתפשו כביקורת על הרשויות ברשתות החברתיות נעצרו, נחקרו ונרדפו. 
לפי הנתונים שבידי אמנסטי אינטרנשיונל, אסירי מצפון נעצרו ב-12 מדינות באזור ו-136 בני אדם נעצרו אך ורק בגין התבטאויות ברשת שלא קראו לאלימות. הרשויות גם ניצלו לרעה את כוחן כדי למנוע מאזרחים לשתף מידע ברשת. במהלך המחאות באיראן, הרשויות סגרו באופן כמעט מוחלט את הגישה לאינטרנט, על מנת למנוע מאזרחים לשתף סרטונים ותמונות של כוחות הביטחון הורגים באופן בלתי חוקי או פוצעים מפגינים. במצרים, הרשויות שיבשו את תמסורת ההודעות ברשת ובאפליקציות כדי למנוע ולסכל מחאות נוספות. הרשויות במצרים וברשות הפלסטינית אף צנזרו אתרי אינטרנט כגון אתרי חדשות. באיראן, אפליקציות של רשתות חברתיות, לרבות פייסבוק, טלגרם, טוויטר ויוטיוב נותרו חסומות. 
כמה ממשלות השתמשו בטכניקות מתוחכמות יותר למעקב מקוון אחר מטרות שסומנו – בהן מגיני זכויות אדם. המחקר של אמנסטי אינטרנשיונל העלה כי שני פעילי זכויות אדם במרוקו סומנו באמצעות תוכנות ריגול שפיתחה החברה הישראלית NSO. ברוגלות של החברה נעשה  בעבר שימוש כדי לעקוב אחר אקטיביסטים שסומנו בערב הסעודית, באיחוד האמירויות ואף אדם מצוות אמנסטי אינטרנשיונל. 

באופן נרחב יותר, אמנסטי אינטרנשיונל תיעדה 367 מקרים של מגיני זכויות אדם שנעצרו (240 מהם נעצרו שרירותית באיראן לבדה) ו-118 מגיני זכויות אדם שסבלו מרדיפות בשנת 2019 – אבל המספרים האמיתיים ככל הנראה גבוהים יותר. 


“העובדה שממשלות באזור נוקטות גישה של אפס סובלנות לחופש הביטוי ברשת מראה את הפחד שלהן מפני כוחם של רעיונות שמאתגרים את הנרטיבים הרשמיים. הרשויות מוכרחות לשחרר את כל אסירי המצפון מיידית וללא תנאים, ולחדול מרדיפת מבקרים בלתי אלימים ופעילי זכויות אדם”, אמר פיליפ לות’ר. 

סימנים של תקווה

למרות החסינות הנרחבת המתמשכת שממנה נהנים מפירי זכויות אדם בכל רחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה, בשנת 2019 נעשו צעדים קטנים אך היסטוריים לקראת הנשיאה באחריות להפרות מתמשכות של זכויות אדם. ההודעה של בית הדין הבינלאומי הפלילי שפשעי מלחמה בוצעו בשטחים הפלסטיניים הכבושים וכי יש לפתוח בחקירה בעניינם לאחר שסמכות השיפוט הטריטוריאלית של בית הדין תאושר, מציעה הזדמנות קריטית לעצור עשרות שנים של חסינות. בית הדין הפלילי הבינלאומי אף הצביע על כך שהחקירה עשויה לכסות אף את הרג מפגינים בעזה על ידי כוחות ישראליים. באופן דומה, הוועדה לאמת ולכבוד בטוניסיה, פרסמה את הדו”ח הסופי שלה ו-78 משפטים נפתחו בבתי הדין הפליליים, שמציעים הזדמנות נדירה לגרום לכוחות הביטחון לשאת באחריות בגין הפרות זכויות אדם בעבר. 

ההתקדמויות המוגבלות בזכויותיהן של נשים, שבאו לאחר שנים ארוכות של קמפיינים שהובילו תנועות נשים מקומיות, לא יוצרות משקל נגד הדיכוי המתמשך של זכויות הנשים ושל מגינותיהן, במיוחד באיראן ובערב הסעודית, ואל מול הכישלון הנרחב לעצור את האפליה כלפי נשים. ערב הסעודית הציגה רפורמות שצריכות היו להיעשות לפני זמן רב, בכל הנוגע למערכת האפוטרופסות של הגברים, אבל הרפורמות הללו החווירו אל מול העובדה שחמש נשים, מגינות זכויות אדם, עדיין מוחזקות ללא כל הצדקה בכלא בגין הפעילות שלהן בשנת 2019. 
כמה ממדינות המפרץ הודיעו גם הן על רפורמות שנועדו לשפר את ההגנות על מהגרי עבודה, כולל הבטחות של קטאר לחסל את שיטת החסות (“כפאלה”) ולשפר את הגישה של מהגרים למערכות הצדק. בירדן ובאיחוד האמירויות היו גם סימנים לתוכניות לרפורמה בשיטת החסות הזו. עם זאת, מהגרי עבודה מוסיפים להתמודד עם ניצול נרחב ועם הפרות זכויותיהם ברחבי האזור כולו. 

“ממשלות ברחבי האזור חייבות להבין שדיכוי המחאות וכליאת מבקריהן לא ישתיקו את הדרישה העממית לזכויות הבסיסיות ביותר – הזכויות הכלכליות, חברתיות ופוליטיות. במקום להורות על הפרות חמורות של זכויות אדם ועל פשעים על מנת להישאר בשלטון, על הממשלות להבטיח את הזכויות הפוליטיות של האזרחים ואת הדרישות החברתיות-כלכליות שלהם, ואת האפשרות שיוכלו לדרוש ממשלותיהם לשאת באחריות למעשיהן”, אמרה מוראייף.