היום נערך בכנסת כנס “נבחרים אך מודרים” ביוזמת ח”כ עאידה תומא-סלימאן ואמנסטי אינטרנשיונל, בו הוצגו ממצאי דו”ח שהוכן על ידי אמנסטי המתאר את השיטתיות בה הרשויות בישראל פוגעות בעבודתם של חברי הכנסת הפלסטינים אזרחי ישראל, וביכולתם לייצג כראוי את ציבור בוחריהם. בכנס השתתפו חברי כנסת מהרשימה המשותפת, נציגי ארגוני חברה אזרחית, ודיפלומטים ממדינות רבות. עם זאת, לכנס לא הגיע אף לא חבר כנסת אחד מסיעות הבית האחרות. משתתפי הכנס הביעו תמיהה וחשש על כך. חברת הכנסת עאידה תומא-סלימאן אמרה בתום הכנס: “היה צפוי, לאחר הזעזוע העמוק שהובע אתמול מדברי ראש הממשלה, שחברי הכנסת יבינו שאסור להוסיף לשתף פעולה עם הדה לגיטימציה של הציבור הערבי ונבחרי הציבור הערבים. הגיע הזמן שהם יאזרו אומץ אל מול ההסתה. לצערי זה לא קרה”.
ח”כ תומא-סלימאן אמרה בפתח הכנס: “מטרת ההסתה הפרועה הזו היא המשך הדה-לגיטימציה של הח”כים הערבים, שנועדה לפגוע בעובדה שכוחנו הולך ומתגבר והיום אנחנו חלק אינטגרלי ומשפיע במפה הפוליטית. אנחנו יודעים שהלגיטימציה שלנו לא נובעת מהממשלה, אלא מהציבור הענק שבחר בנו – שכולל את הציבור הערבי וגם לא מעט יהודים ששואפים לדמוקרטיה אמיתית”.
מנכ”לית אמנסטי אינטרנשיונל ישראל, מולי מלקאר, התריעה כי “האיום על חופש הביטוי של אזרחי ישראל הוא עובדה מוגמרת”. מלקאר הסבירה כי הדו”ח מתאר “מה קורה בתוך המוסד המחוקק? הדו”ח בחן את המנגנונים הגלויים לדה לגיטימציה של חברי הכנסת, הנציגים הנבחרים הבכירים ביותר של הציבור הפלסטיני-ערבי בישראל: 1) שינוי ופסילה של הצעות חוק ממניעים פוליטיים 2) יישום תקנות הכנסת באופן מפלה 3) רטוריקת הסתה, כפי שראינו שלשום. ומה על המנגנונים הבלתי נראים? על כך יעידו כל מי שהיו בוועדות הכנסת, בישיבות של ועדות. יו”רים של ועדות שקוראים בשפה רפה לסדר, ח”כים עמיתים ששותקים בחוסר אונים או מסיטים מבטם, קריצות עין, וכן הלאה. במקום עבודה רגיל היו קוראים לכך ‘התעמרות'”. בסיום דבריה הדגישה מלקאר כי “זה לא מתפקידנו, ארגוני זכויות האדם, למצוא חן בעיני מדינות וממשלות. לרוב נהפוך הוא ואף מדינה אינה חסינה מביקורת”.
עורכת הדין שד’א עאמר, מאמנסטי אינטרנשיונל ישראל, הציגה את עיקרי הדו”ח והסבירה את הרקע להכנתו: “מדוע יצאנו בדו”ח כזה? צמצום מרחב הפעולה והאיום על חופש הביטוי של חברי הכנסת הפלסטינים הולך וגובר והם סיבה לדאגה כשלעצמם אך הם משקפים את המציאות הרחבה יותר בישראל, שבה המרחב לביטוי קולות ביקורתיים כלפי יחס הממשל הישראלי לפלסטינים הולך ומצטמצם, והאפליה נגד הפלסטינים אזרחי ישראל הולכת ומתקבעת. בחמש שנים האחרונות הרשות המחוקקת והרשות המבצעת הצרו את צעדי הגופים והארגונים המבקרים את מדיניות ממשלת ישראל כלפי הפלסטינים על ידי מספר הולך וגדל של מגבלות וחובות המוטלות עליהם, ניסיונות לקעקע ולחתור תחת התמיכה והמימון שמקבלים ארגונים אלו ממקורות מחוץ לישראל ומניעת כניסה של נתינים זרים התומכים או עובדים עבור אותם ארגונים”.
עאמר הדגישה כי “מצאנו כי הדרה בחקיקה ובהצעות חקיקה, גזענות והסתה זאת השיטה”. עורכת הדין עאמר סקרה בנקודות את עיקרי הדוגמאות שבדו”ח לאותה השיטתיות וסיכמה: “הזכות לחופש הביטוי, על אף שאינה מוחלטת, אלא היא תקפה לגבי מידע ורעיונות הכוללים ביטויים שיכולים להטריד או לזעזע את הציבור, והיא מעוגנת באמנות שישראל חתומה עליהם. על המדינות חלה חובה לא רק לכבד את חופש הביטוי אלא להגן עליו. מוטלת על המדינה חובה להילחם בהתקפות שמטרתן השתקה של אלו המבקשים לבטא את עצמם, לחקור את ההתקפות הללו ולהציע לקורבנותיהן סעד הולם”.
ד”ר הני זובידה, מרצה בכיר במכללה האקדמית עמק יזרעאל ומגיש בערוץ הכנסת, חזר בכנס על העובדה שחברי הכנסת הפלסטינים אזרחי ישראל מייצגים נאמנה את ציבור בוחריהם, חרף השקר הנפוץ שחוזר שוב ושוב בתקשורת הישראלית וגורמים שלטוניים. “אני מוכן להזמין לעימות כל איש תקשורת וכל אדם במדינת ישראל שיוכיח לי כמותית, מספרית, שנבחרי הציבור הערבים לא מייצגים את הציבור שלהם. הוא מוזמן לערוץ הכנסת”. הוא הוסיף כי “יש בישראל הרבה תקשורת והיא פועלת מתוך הרבה בורות. צריך לבדוק את העובדות. כרגע הנתונים אומרים דבר אחד וברור – אני היחידי שאמר את זה? זה נראה לי מגוחך ואבסורדי. הגיע הזמן שגם בערוצים אחרים יתחילו להגיד את האמת”.
סאוסן זאהר, סמנכ”לית עדאלה, תיארה את המסגרת הפוליטית והחוקית המפלה שבה נאלצים חברי הכנסת הפלסטינים לפעול, ותהתה כיצד ניתן לפעול במסגרת שכזאת. לאחר מכן פנתה לדיפלומטים הרבים שהגיעו ושאלה: “מה עם הקהילה הבינלאומית? לדעתי יש להוסיף דרישות וקריאות לפעולות אקטיביות מצד הקהילה הבינלאומית. כי אם נוכל להוכיח שלחוק הלאום יש בעיני הקהילה הבינלאומית מאפיינים של אפרטהייד, שהוא פשע מלחמה, תהיה לכך השלכה משמעותית”.
יו”ר הרשימה המשותפת, ח”כ איימן עודה, אמר: “ההסתה נגדנו באה בעיקר מראש הממשלה, שחווה על בשרו בשנות ה-90 את כוחו הפוליטי של הציבור הערבי”. עודה הדגיש: “מה שאנחנו עושים פה בכנסת זה חשוב מאוד. מציאותית יש פה שני לאומים ובפועל זו רק מדינה יהודית. אנחנו פה היום כופים מציאות שוויונית. אני חושב שחייבים תמיד לאתגר את השיח הזה”.
יו”ר סיעת הרשימה המשותפת, ח”כ אחמד טיבי, אמר: “האיום על חברי הכנסת הוא כבר פיזי. בעקבות ההשתלחות חסרת התקדים של ראש הממשלה, לא רק הנאום האחרון שלו, אלא סדרת הסרטונים שלו מדי יום שבהם הוא מכנה אותנו איום קיומי. מה מבינים הפרחחים ברחוב? שאת האיום הקיומי צריך לסלק. זה לא רק פרחחים מבינים. הוא יודע מה יכולות להיות תוצאות ההסתה שלו. הוא כבר היה שם פעם והצליח לו עם ראש הממשלה רבין. זה איום קיומי על כסאו שלו, על שלטון הימין. אבל זה המצע שלנו, זו ההבטחה שלנו לבוחרים. ועל המצע הזה אנחנו משלמים מחיר של הסתה”.
חברת הכנסת היבא יזבק אמרה: “העשייה הפוליטית שלנו היא למען צדק ומטבע הדברים זה מאיים על תפישה גזענית שיש בה הרבה מהמשותף עם הפשיזם, ועם המסע המתמשך של הדה-לגיטימציה של החברה הערבית. הדו”ח הזה חשוב, כי הוא לא רק מתאר ומייצג את המציאות שבה עובדים חברי הכנסת, אלא הדיכוי המתמשך, היומיומי שאיתו מתמודדת החברה הפלסטינית”.
ח”כ ואליד טהא אמר בכנס: “ההדרה הפסיכולוגית היא פן נוסף להדרה המעשית. תמיד מייחסים לאזרחים הערבים תכונות של חשודים. באמצע נאומים של חבר כנסת ערבי תמיד יתפרצו בהערות על תמיכה בחמאס, בחיזבאללה וכן הלאה, ועל כך שמקומנו אמור להיות בעזה, ברמאללה או בסוריה. ההדרה של חברי הכנסת היא דוגמה מצויינת להדרה של כל החברה הערבית בישראל. בקלנסוואה יש כרגע 25 משפחות שנלחמות על בתיהן. הוציאו להן צווי הריסה. בערים טירה, כפר קאסם, ג’לג’וליה וכפר ברא, מאות אזרחים קיבלו קנסות על מאות אלפי שקלים, סכומים לא נורמליים, בגלל ‘חוק קמיניץ’ שמכוון רק נגד ערבים. גם יהודים קיבלו התרעות, אבל איילת שקד אמרה בלי בושה שמדובר בטעות, שהם לא התכוונו שזה יפגע ביהודים, אלא רק בערבים. אנחנו מדברים על הדרה? הדרה זו גזענות של ממש”.
סגן מנהל אזור המזרח התיכון וצפון אפריקה באמנסטי אינטרנשיונל, סאלח חיג’אזי, היה אחרון הדוברים, ובחר לדבר בערבית: “אני מתנצל על כך שאני מדבר בערבית. אני לא יודע מה הכללים בכנסת, אבל ככל שאני יודע, ערבית הייתה שפה רשמית עד חוק הלאום, וכיום, אני לא יודע כיצד זה מתנהל”.
חיג’אזי הוסיף כי “הדו”ח מתייחס להצרת צעדיהם ולהפרות קשות של זכויות הח”כים הערבים בכנסת, אבל אני חייב להדגיש שאותן הפרות ואותה הצרה של המרחב נעשו גם נגד ארגוני זכויות אדם. אנחנו מדברים על ‘מרחב הפעולה המצטמצם’ – אני לא יודע כמה נשאר מהמרחב הזה. עומאר שאקיר מ-HRW מסיים את עבודתו ביום שני הבא כי בג”ץ אישר את החלטת משרד הפנים של ישראל לשלול את ויזת העבודה שלו. עובד שלנו של אמנסטי אינטרנשיונל, ליית’ אבו זיאד, עמית שלנו, קמפיינר המשרד האזורי, מנוע נסיעה מחוץ לגדה המערבית. אחד מגורש החוצה ואחר נכלא בפנים. אנחנו כבר לא ידועים מה המרחב שאנחנו פועלים בו. המצב הזה מעביר את ארגוני זכויות האדם למצב שהם בחוד החנית במאבק נגד הפופוליזם ההולך וגובר”.