מבוא
תושבי דרפור משוועים לביטחון. אלפי אזרחים נהרגו, עונו ונאנסו, ומאות אלפים גורשו בכוח מבתיהם מאז 2003. בעוד ממשלת סודן מתנגדת להצבת כח שלום בינ"ל בדרפור, היא פתחה במתקפה צבאית באזור. אזרחים נהרגים בהתקפות אוויריות ובתקיפות מהקרקע בידי כוחות ממשלה ומיליציית הג'נג'אוויד.
ממשלת סודן פתחה באחרונה במתקפה צבאית נרחבת, בסדר גודל שלא נראה בדרפור זה למעלה משנה. הסכם השלום בדרפור משנת 2006 אמור היה לבשר על עידן חדש של שלום. במקום זאת, ההסכם יצר עימות חדש המציב את הממשלה ותומכיה מול מתנגדי ההסכם. על ההסכם חתמו רק ממשלת סודן, זרוע אחת של צבא שחרור סודן האופוזיציוני (SLA) בהנהגת מיני מינאווי, וכמה מפקדים בודדים מזרוע אחרת, בעוד קבוצות אופוזיציה עיקריות מסרבות לחתום על ההסכם.
אזרחים בדרפור ניצבים כעת בפני סכנה של תקיפות נוספות. הסכנה העיקרית היא בצפון דרפור, אך התקפות הממשלה והג'נג'אוויד דווחו גם במערב ובדרום. באזורי הלחימה ניתן להבחין שוב בדפוסים המוכרים של העימות בדרפור: אזרחים נהרגים ונפצעים בהתקפות ממוקדות והפחד מהתקפות מביא לפליטים חדשים.
תוך הפרת כללי המשפט ההומניטארי הבינ"ל, התקפות הממשלה אינן מבחינות בין אזרחים ללוחמים. לעיתים קרובות אזרחים מותקפים באופן מכוון בשל קשריהם עם המתנגדים. קבוצות האופוזיציה החמושות אינן מבדילות עצמן לעיתים מהאוכלוסייה האזרחית. התקפות כדוגמת הפצצות אוויריות על אזרחים מהוות שימוש בלתי מידתי ובלתי מבחין בכוח ולעיתים אף מכוונות בכוונה תחילה לפגיעה באזרחים. הסכנה המוגברת הביאה לכך שכוחות סיוע נסוגו לחלוטין מאזורים מסוימים. אם הלחימה תתמשך, כל מבצע הסיוע לדרפור יוטל בסכנה.
כפר הרוס בדרפור- בין שנת 2003 לשנת 2004
לפחות 44% מהכפרים באזור דרפור נשרפו
הרקע לסכסוך
בעשורים האחרונים נצפתה בדרפור התקרבות בין שבטים ערביים מסויימים לממשלת סודן היושבת בחרטום. במקביל הובחנה התרחקות והתנגדות לשבטים האפריקאים הדומיננטיים בדרפור: פור, מאסאליט וזאגאווה. כאשר העימות בדרפור פרץ ב-2003, יצרה ממשלת סודן מיליציה מטעמה, הידועה כיום בשם ג'נג'אוויד, כפי שעשתה בעימותים קודמים בדרום סודן. מהלך זה חיזק את כוחה והרחיק אותה ממעורבות ישירה בחלק ממעשי האיבה שהיוו פשעי מלחמה ופשעים כנגד האנושות. האמונה הרווחת בקרב אנשי דרפור היא כי הממשלה הסכימה בסתר לדרישות השבטים הערביים שהיוו רוב בג'נג'אוויד בדבר זכויות על אדמה וגישה מוגברת למשאבים טבעיים כגון מים ושטחי מרעה. זכויות בקרקע חולקו בדרפור בהתאם לשיטה המסורתית אשר פגעה בחלק מהשבטים הערביים שלא החזיקו באדמה משלהם. שיטה זו אכן כללה אפשרות שיתוף פעולה בין הקהילה האפריקאית שרובה שכנה בישובי קבע לבין השבטים הערביים הנוודים. אולם, בעשורים האחרונים, מדבור מוגבר, הגירה של ערבים לדרפור ממזרח צ'אד, זרימה מוגברת של אמצעי לחימה לאזור, אידיאולוגיה ערבית מתנשאת ומדיניות ממשלתית הרסנית העמידו בסכנה את היציבות באזור.
בפברואר 2003, ה-SLA (צבא שחרור סודן) שכלל בעיקר אנשים משבטי פור, מסאליט וזאגאווה, החל לתקוף עמדות ממשלה. ה-SLA טענו שהם מוחים כנגד כשלון הממשלה בהגנה על הכפריים מפני הג'נג'אוויד וכנגד העדר הפיתוח באזור. תנועת הצדק והשוויון (JEM) צמחה לאחר מכן מסיבות דומות. בתגובה לאיום הממשי של ה-SLA (צבא שחרור סודן) יזמה הממשלה מערכה של אלימה של "אדמה חרוכה". אסטרטגיה זו בה נעשה שימוש בתחילת העימות, שירתה שתי מטרות. צבאית, היא פגעה בבסיס התמיכה של מורדי דרפור, בהפכה לפליטים את השבטים האפריקאיים שנחשבו תומכים בהתנגדות המזוינת ובהריסת הכלכלה המקומית. אולם, מדיניות זו גם פינתה את הקרקע להתיישבות עתידית של הג'נג'אוויד. שבטים קטנים אחרים, רבים מהם אפריקאיים אך אשר באופן דומה נפגעו משיטת חלוקת הקרקע המסורתית, הצטרפו עם הזמן לג'נג'אוויד.
למידע נוסף:
Sudan: Crying out for safety
Chad – Are we citizens of this country? Civilians in Chad unprotected from Janjawid attacks
לפחות 2.7 מיליון
הושפעו באופן ישיר על-ידי האלימות
תקיפות מכוונות וללא אבחנה על אזרחים
בעודה מתנגדת להחלטת מועצת הביטחון בדבר שליחת כוח שלום לדרפור, הציעה ממשלת סודן פתרון משלה. "תוכנית ממשלת סודן להשבת הביטחון וההגנה לאזרחים בדרפור" הציעה כי ממשלת סודן, ולא האו"ם או האיחוד האפריקאי, תציב כוח שלום. בו בזמן, נראה כי הממשלה הכינה פתרון נוסף לשמירת השלום בדרפור – פתרון צבאי.
ביוני 2006 שלוש קבוצות מורדים: תנועת הצדק והשוויון (JEM), תנועת שחרור סודן (SLM) והשותפות הדמוקרטית והפדרלית של סודן (SFDA), התאחדו ויצרו חזית משותפת - החזית לגאולה לאומית (NRF). הממשלה יזמה מתקפה מסיבית כנגד ה-NRF באוגוסט 2006. הכוחות הקרקעיים, כולל הג'נג'אוויד, מתואמים עם פלג המינאווי, אשר אף נטל חלק בתקיפות הקרקעיות. מרבית כוחות ה-NRF, במיוחד בצפון דרפור, הם כוחות SLA (צבא שחרור סודן). ה-NRF ממוקם לעיתים קרובות בסמוך לאוכלוסייה אזרחית, וחלק מהכוחות והתמיכה מגיעים מהאוכלוסייה האזרחית הנמצאת כעת תחת מתקפה. חלק מלוחמי ה-NRF מחזיקים במקביל גם בתפקידים אזרחיים. המתקפה הביאה לחידוש התקיפות האוויריות ותקיפות הג'נג'אוויד על אזרחים. חלק מהתקיפות מכוונות לעמדות ה-NRF אך אינן עושות כל אבחנה בין מטרות צבאיות ואזרחיות ו/או אינן נוקטות בצעדים הנדרשים להגנת אזרחים. תקיפות אחרות, בעיקר מהאוויר ועל ידי הג'נג'אוויד, מכוונות רק על אזרחים.
ציור ילדים של המתרחש בדרפור
אונס כאמצעי לחימה
אלימות נגד נשים היא חלק ממערך הפרת זכויות האדם השיטתית המתרחש בדרפור. ההפרות הבוטות של זכויות האדם והמשפט ההומניטארי המבוצעות ע"י הג'נג'אוויד וצבא סודן כנגד אזרחים כוונו כנגד גברים נשים וילדים ללא אבחנה. נשים נרצחו, הותקפו, נאנסו, עונו, נחטפו ונעקרו בכוח מבתיהם. נערות, כמו נשים, היו מטרה לאונס, חטיפה ועבדות מינית.
לאמנסטי אינטרנשיונל הגיעו עדויות רבות על אונס ואלימות מינית שבוצעו בידי הג'נג'אוויד. הנשים הסודניות שרואיינו ע"י אמנסטי בצ'אד, אליה ברחו, חששו לדבר על אונס מפחד שינודו בידי קהילותיהן ומשפחותיהן. גברים העידו על מקרי אונס באופן כללי בלבד מבלי למסור פרטים ספציפיים בדבר התכיפות של השימוש באונס כלפי נשים. נראה כי אלימות כלפי נשים – ובעיקר אונס – מתבצעת בעיקר עי הג'נג'אוויד. אולם צבא הממשלה הסודנית נוכח במקום ברבים מהמקרים. הג'נג'אוויד פעלו בחסינות מלאה מעונש ובידיעה ברורה, או לפחות בהסכמה שבשתיקה, מצד צבא הממשלה.
בדרפור קיימת חסינות מעונש לא רק במקרים של הפרות זכויות אדם וכללי המשפט ההומניטארי, אלא גם במקרים של הפרות חוקים לאומיים של סודן עצמה. על פי סעיף 149 לחוק הפלילי הסודני, אונס, המוגדר כיחסי מין עם אחר ללא הסכמתו, הינו מעשה פלילי שהעונש הנקוב בצידו הינו מאה מלקות ועד עשר שנות מאסר. אם קורבן האונס נשוי או מדובר במעשה סדום, העונש הקיים בחוק הסודני הינו מוות. כמו כן ישנן הוראות בחוק הפלילי האוסרות חטיפה ועבדות.
למרות זאת, אף לא חבר ג'נג'אוויד אחד הואשם באונס או חטיפה. במספר עדויות בפני אמנסטי אינטרנשיונל הביעו הפליטים את הפתעתם ואכזבתם מתגובת השלטונות לתלונותיהם. במספר מקרים המשטרה הועברה מהמקום בידי השלטונות לפני התקיפות, בטענה כי כוחות המשטרה נתונים בסכנה.
למידע נוסף:
Sudan–Darfur: Rape as a weapon of war: sexual violence and its consequences
המשבר זולג לצ'אד
בתים בוערים, כפריים נטבחים, נשים ונערות נאנסות. הניצולים נמלטים בבהלה. אזרחים במזרח צ'אד שותפים לגורל שכניהם בדרפור, בני ערובה לניסיונה האכזר של סודן לפתור את בעיית המורדים באזור. מיליציית הג'נג'אוויד אשר בשנים האחרונות החריבה שטחים נרחבים במערב סודן, מרכיבה את עמוד השדרה של הקבוצות החמושות אשר רוצחות, מענות והופכות לפליטים קבוצות אתניות ממוקדות כגון הדאג'ו והמאסאליט במזרח צ'אד. מטרת התקיפות היא ככל הנראה לפנות אזורים נרחבים מאוכלוסיות המזוהות ע"י הג'נג'אוויד כ"אפריקאיות" ולא "ערביות", ולגרשם הרחק מגבול סודן.
בדרפור, מאז 2003, ממשלת סודן ממשיכה להשתמש במיליציה מטעמה, הג'נג'אוויד, כדי להשליט טרור, להרוג ולגרש אזרחים הנתפסים כבסיס התמיכה לתנועת ההתנגדות. הממשלה מחמשת ומממנת את הג'נג'אוויד הידועים לשמצה באכזריותם ונחישותם. הג'נג'אוויד, בתאום עם הצבא וחיל האוויר הסודני, מכוונים בצורה ממוקדת ומכוונת לקבוצות אתניות מסוימות וגורמים לגירושם מבתיהם. תקיפות אלה נמשכות למרות נוכחות כוחות שלום מטעם האיחוד האפריקאי. כתוצאה מכך יש יותר משני מליון עקורים בדרפור ו-218,000 דרפורים החיים בתנאים מחפירים כפליטים במחנות במזרח צ'אד.
כעת, גם במזרח צ'אד, מתרחש תהליך דומה. אנשי ג'נג'אוויד סודניים ושותפיהם מצ'אד בוזזים ורוצחים ללא ענישה. יש למעלה מ-90,000 עקורים במחנות במזרח צ'אד ולפחות 15,000 שנמלטו מצ'אד לביטחון השברירי של המחנות בדרפור. אמנסטי אינטרנשיונל מצאה בשני ביקורים באזור דאר סילה (Dar Silah) במאי ונובמבר 2006 כי קבוצות אתניות מסוימות נעקרו והתפזרו בשל התקפות חוזרות ונשנות מעבר לגבול מאז 2005. התקפות על אזרחים מצ'אד הוחרפו במקביל להידרדרות היחסים בין צ'אד לסודן, ובשל הגברת הפעילות של קבוצות אופוזיציה חמושות מצ'אד וכן בשל הגברת הנוכחות של קבוצות אופוזיציה חמושות מדרפור בצ'אד. ממשלות סודן וצ'אד גם יחד מנצלות עימותים בין קהילות אתניות שונות בצ'אד בנוגע לאדמה, מים, מקנה ומשאבים אחרים בכך שהן מחמשות אותן ומשמשות בהן על מנת לתקוף אזרחים. אולם, ככלל, קבוצות הנתפסות כ"אפריקאיות" סובלות מאלימות באופן בלתי פרופורציונלי.
יש כרגע לפחות 130,000 פליטים סודניים החיים בגבול צ'אד. רובם במחנות פליטים אך כ-40,000 מפוזרים לאורך 600 ק"מ של אזור הגבול. מזרח צ'אד הינו אזור מרוחק ללא תשתיות. פליטים רבים נמצאים שם יותר משנה, מגורשים בידי מיליציית הג'נג'אוויד והכוחות הסודניים על פי מדיניות הנראית כעקירה בכוח.
פליטים רבים הגיעו לצ'אד בטראומה מהמקרים שראו. בנוסף לאובדן של קרובים ושכנים בידי הג'נג'אוויד, הם גם איבדו את כפריהם, רכושם ומשלח ופרנסתם. נשים רבות נאנסו בידי אנשי הג'נג'אוויד וסובלות מתוצאות המעשים, כגון מחלות מין, הריון, טראומה נפשית ונידוי חברתי. הם חיים כעת בתנאים קשים. המחסים שביכולתם להקים מבד או מקלות הינם הגנה קלושה מפני תנאי האקלים הקיצוניים באזור שבו חם מאד ביום וקר מאד בלילה. זאת, בנוסף לתת תזונה, עלול להוביל לשיעור תמותה גבוה, בייחוד בקרב אוכלוסיות סיכון כגון ילדים וזקנים.
למידע נוסף:
Chad – Are we citizens of this country? Civilians in Chad unprotected from Janjawid attacks
Sudan: 130,000 refugees on the Chad border
חסינות מענישה והעדר פעולה מצד הרשויות
על הרשויות הסודניות מוטלת האחריות הראשית למניעת הפרות של זכויות אדם ולהבאת המפרים לדין. למרות זאת, הממשלה לא עשתה דבר להפסקת התקפות הג'נג'אוויד על האוכלוסיות בדרפור ובצ'אד,, ולעיתים קרובות היא עצמה היוזמת של ההתקפות.
משטרת סודן, כזרוע של הממשלה, אינה יכולה או אינה רוצה לנקוט בפעולה במענה לדיווחים על פשעי הג'נג'אוויד בתוך ובסביבת מחנות העקורים (פליטים פנימיים – Internal Displaced People). גם כאשר זוהו תוקפים אינדיבידואליים ננקטו רק צעדים שטחיים של פתיחת תיק אך לא נפתחה חקירה אפקטיבית ולא ננקטו צעדים מעשיים להבאת האחראים לדין. קציני משטרה התלוננו שאין להם כוח מספיק כדי להתמודד עם הג'נג'אוויד, וכי הוראות מלמעלה מונעות מהם נקיטת צעדים משמעותיים. אולם, פליטים ועקורים פנימיים דיווחו לאמנסטי אינטרנשיונל כי אנשי ג'נג'אוויד הוחדרו לשורות המשטרה וכי במקרים מסוימים קציני משטרה היו מעורבים בפשעי הג'נג'אוויד.
העדר הגנה על אזרחים בצ'אד גובר. אין כל סימן המראה על נקיטת צעדים פרו אקטיביים מצד שלטונות צ'אד להגברת הביטחון סביב הכפרים שהותקפו. חיילים מוצבים רק בערים הראשיות באזור, ולא נראה כי הם מקימים סיורים באזורי הסיכון. נוכחות צבאית קבועה באזור הייתה ככל הנראה מצמצמת את המתקפות. ממשלת צ'אד, בהתרכזה באיום שמציבים המורדים ליציבותה שלה, נכשלה בעמידה בחובתה להגן על האוכלוסייה במזרח מפני הפרות חמורות של זכויות אזרח.
בעיה זו מודגשת עוד יותר בשל ההחלטה של שלטונות צ'אד באחרונה לשלוח כוח סמלי של 120 חיילים לסייע לממשלת הרפובליקה המרכז אפריקאית בלחימתה בפעילות המורדים המתגברת באותה מדינה. פעולה זו שוב משדרת מסר ברור כי הגנת אזרחי מזרח צ'אד הינה בעדיפות נמוכה בממשלה. אמנסטי אינטרנשיונל מכירה בכך שלממשלה זכות להגיב להתקפות המורדים. אולם, עליה לאמץ אסטרטגיה שתבטיח את הגנת האזרחים בכל רחבי המדינה.
מקרים רבים המתועדים ע"י אמנסטי אינטרנשיונל ומבטאים העדר ענישה למפרי זכויות אדם הינם מקרים בהם קורבנות אונס האשימו חברי ג'נג'אוויד אך לא קיבלו כל תגובה מהשלטונות. יתרה מכך, רבים מהנאשמים הצטרפו לכוחות הממשלה, או שוחררו ללא אישום.
פליטי דרפור בישראל
מאז 2004, נתונה המערכת הישראלית של מתן מקלט לפליטים המגיעים מדרפור בפני משבר. במהלך השנתיים האחרונות הגיעו דרך מצרים יותר מ-200 פליטים סודניים, רובם מדרפור ודרום סודן. פליטים אלו נחשבים ע"י הקהילה הבינלאומית – כולל הרשויות הישראליות והאו"ם – כאנשים הנתונים בסכנה ממשית בארץ מוצאם, סודן.
ברוב המקרים, מעניקה ישראל למבקשי מקלט מדיני אשרות עבודה, קבועות או זמניות, גם לאלה המגיעים לארץ באופן לא חוקי. לישראל גם מערכת לבחינת מעמד הפליטות שלהם. אם נמצא שהם עומדים בהגדרת המשפט הבינלאומי לפליט הרי שניתנת להם תושבות ארעית במדינה.
אך הפליטים הסודנים נופלים בקטגוריה אחרת. מדינת ישראל רואה בהם, יחד עם איראנים וערבים רבים אחרים, כאזרחי מדינת אויב, ומונעת מהם מלבקש מקלט מדיני. עד 2004 נהגה ישראל לדרוש מהאו"ם להעביר אזרחי מדינות אויב למדינה שלישית. אך כאשר דבר זה התברר כבלתי אפשרי במקרה של הסודנים, ישראל השאירה אותם במעצר בלתי קצוב. יותר מ-200 פליטים מסודן, רבים ניצולים מרצח העם בדרפור וקורבנות של עינויים מצד כוחות הביטחון הסודניים, נעצרו ללא הגבלת זמן רק בשל היותם סודנים.
בתחילת המשבר סירבה המדינה לתת לפליטים הסודנים אפילו את הזכות הניתנות למהגרים לא חוקיים. במקום לעצור אותם תחת חוק הכניסה לישראל הם הוחזקו תחת חוקי החרום שנכנסו לתוקף ב-1954 אשר קרויים החוק למניעת מסתננים. מדובר בחוק דרקוני המאפשר מעצר לא מוגבל וללא ביקורת שיפוטית של אדם אשר הלאום שלו תואם את הלאומים הכוללים בחוק או שהגיע לישראל דרך מדינה כזאת. סודן אמנם לא מוזכרת ברשימת המדינות שבחוק אך מצרים כן. למרות שבין ישראל למצרים יש יחסי שלום מאז 1979, היא עדיין נכללת בחוק המיושן. מכיוון שהפליטים הסודנים נכנסו לישראל דרך מצרים, טכנית הם יכולים להיעצר באשמת הסתננות.
בתגובה הגישו מוקד סיוע לעובדים זרים והקליניקה לזכויות האדם באוניברסיטת ת"א עתירה לבג"ץ נגד השימוש בחוק ההסתננות ב-4 מקרים. הדיון התקיים ב-8/5/06. הרכב השופטים בראשות השופטת בייניש קבע שעל המדינה לספק ביקורת שיפוטית לסודנים במעצר. בעקבות הפסיקה, משרד הביטחון העסיק יועץ מיוחד שישגיח על התיקים שלהם. משרד הביטחון הבטיח כי היועץ המיוחד ייפגש עם כל פליט בתוך 14 יום מהמעצר. באוגוסט אותה שנה פגש היועץ 4 פליטים אשר רואיינו ושוחררו בעקבות ההתערבות השיפוטית. אולם מאז ספטמבר 2006 רק הפליטים הסודנים החדשים שנכנסים לכלא מרואיינים ובודדים מהם מקבלים תחליף מעצר.
נציבות הפליטים של האו"ם, הקליניקה לזכויות הפליטים באוניברסיטת ת"א והמוקד לעובדים זרים הצליחו להביא את משרד הפנים להחליף את המעצר במתקני הכליאה של רשות ההגירה לתחליף שהייה בקיבוצים. הדבר נעשה בצורה פרטנית וחלקית בסיכום עם משרד הפנים ותוך הטלת מגבלות רבות על הפליטים.
כאמור, עשרות פליטים סודנים שנכנסו למדינה וממשיכים להכנס אליה, רובם ככולם דרך מצרים, נעצרים ומושמים בבתי הכלא של רשות ההגירה בהתאם לחוק הכניסה לישראל, כמו כל שאר המהגרים "הלא-חוקיים". רק מיעוטם זוכה לפתרון אנושי.
עתידם של הפליטים הסודנים בישראל עדיין לא ידוע. לפי הצהרות שר הפנים ישראל לא תספק מקלט לפליטים הסודנים. קיים חשש מוצהר מצד הרשויות כי מתן מקלט יביא לזרם המוני של פליטים מסודן לישראל. משלחת מהנציבות הפליטים של האו"ם בג'נבה מחפשת לפליטים מדינה שלישית אשר תוכל לקלוט אותם.
אמנסטי אינטרנשיונל מתנגד למעצר מבקשי המקלט הסודנים, אמנסטי קובע כי מעצר מבקשי המקלט הסודנים הינו שרירותי. כל הפליטים הסודנים צריכים לבוא בפני ביקורת שיפוטית וזכותם לעבור הליך לבדיקת מעמדם כפליטים. אסור למדינת ישראל לעצור את כלל מבקשי המקלט הסודנים באשמת סיכון ביטחוני. מעצר באשמת סיכון ביטחוני יכול לבוא רק בעקבות מידע פרטני ואחרי שניתנה לאדם האפשרות להתגונן מהאשמות. למרות ההערכה לפתרון חלופת המעצר בקיבוצים אמנסטי רואה פיתרון חלקי זה כפוגע בצורה לא מידתית ולא נדרשת בחופש התנועה והחירות של הפליטים.
|
אודות אמנסטי
תמיכה והצטרפות
אמנסטי בפעולה
חינוך ונוער
