להיות פליט בישראל

בשנת 2015, שוהים בישראל כ-45,000 פליטים ומבקשי מקלט, רובם הגיעו מאריתריאה ומסודן. הפליטים נמלטו מדיכוי, ממלחמות אזרחים, מעבדות, מעינויים, מרדיפה דתית ופוליטית ומרצח על רקע אתני. אמנת זכויות הפליט משנת 1951 נוצרה כמענה לבעיותיהם של מיליוני אנשים שהפכו פליטים כתוצאה מזוועות השואה ומלחמת העולם השנייה. מדינת ישראל הייתה המדינה החמישית שחתמה על האמנה (בשנת 1954) והיוותה נדבך חשוב כשלחמה כנגד רוב של מדינות, להשיג זכויות רחבות ורבות לפליטים ומבקשי מקלט. כ-60 שנים חלפו מאז חתימתה ועדיין לא עיגנה ישראל בחוק את חובתה כלפי פליטים אלו ואת אחריותה לספק להם מקלט הוגן וזכויות שיבטיחו את קיומם בכבוד.

ממה הם בורחים?

מרבית הפליטים האפריקאים המגיעים לישראל באים מאריתריאה ומסודן. אריתריאה ידועה זה מכבר כמדינה שבה מתקיימות הפרות חמורות של זכויות אדם: רדיפות על רקע דתי ופוליטי, העלמה בפועל של אזרחים ושימוש בעינויים מצד השלטון ובחסותו. על מבקשי המקלט מסודן, נמנים גם ניצולים מחבל דרפור שנמלטו מרדיפה מתמשכת ורצח המוני של אוכלוסייה אזרחית המבוצעים בידי הממשלה וקבוצות חמושות. מבקשי מקלט נוספים מגיעים מדרום סודן, איזור שדוכא באכזריות בידי הממשל האסלאמי בחרטום, בעיקר על רקע דתי.למרות בחירות בינואר 2011, רבים מתושבי הדרום ממשיכים לנוס מפני הדיכוי של כוחות ממשל הצפון ומעימותים צבאיים הממשיכים לטלטל את האזור. במספרים קטנים בהרבה, מגיעים לישראל גם פליטים ממדינות נוספות כגון: קונגו – השרויה במלחמת אזרחים עקובה מדם, אתיופיה, מיאנמר, קולומביה ועוד.

המסע

רובם הגדול של הפליטים בורחים מארצות המוצא בלי רצון מובהק להגיע לישראל. רבים מגיעים למחנות פליטים, בהם אין גישה למזון או לטיפול רפואי. חשוב מזאת, במחנות הפליטים פעמים רבות אין התחשבות במחויביות האמנה, והם חשופים לסכנות מהן נמלטו.

פליטים רבים נופלים קורבן לעינויים ותקיפות מיניות בידי מבריחים בצפון-מזרח סודן ובמצריים, בייחוד בסיני. פעמים רבות, מבריחים מחזיקים בפליטים למעלה מחודשים וסוחטים ממשפחותיהם כסף בסכומי עתק כדי לשחרר את יקיריהם.

קו הגבול

הגבול המצרי מהווה את שער הכניסה לישראל עבור רובם המכריע של הפליטים, זאת על אף הסכנה הנשקפת לחייהם בעת חצייתו והעדויות הנשנות אודות מבקשי מקלט שנורו למוות בידי חיילים מצרים. מעטים אף מגורשים מיידית למצרים, ללא מתן גישה להליך בקשת מקלט ובניגוד לחוק הבינלאומי, לפי נוהל המכונה “החזרה חמה”. הרשויות המצריות מצידן, החזירו אלפי מבקשי מקלט למדינות מהן נמלטו, על אף הסכנה הברורה לחייהם. אלו שנותרים במצרים, סובלים מיחס מפלה ומתנאי מעצר קשים.

ללא מעמד וללא זכויות

בתום תקופת המעצר בישראל, הפליטים משוחררים לרחוב ללא כל סיוע מהרשויות. משנת 1948 פחות מ-300 מבקשי מקלט קיבלו מעמד פליט. 85% מהפליטים מנועים מתהליך קבלת המעמד. המשרד מעניק מסמכי הגנה למרבית מבקשי המקלט אך אינו מתיר להם לעבוד, זאת על אף מחויבותה של המדינה להעניק זכויות לפליטים בתחומה.