מי הם מבקשי המקלט בישראל

מספר מבקשי המקלט השוהים כיום בישראל נכון לחודש יולי 2015:

סודנים – 8,506
אריתראים- 33,057

אחוז ההכרה בקהילות אלו כפליטים, במדינות שונות בעולם, גבוה לאין שיעור מישראל. כ- 80% אריתראים וכ- 70% סודנים זוכים למעמד פליט באירופה וביתר העולם בעוד שישראל הכירה עד היום רק ב- 4 אריתראים (0.37%) כפליטים וב – 0 סודנים.

מבקשי מקלט מגיעים לישראל כי הם נרדפים בארצות מוצאם, אם באופן אינדיבידואלי, בשל דתם, השתייכותם הלאומית או החברתית או השקפותיהם הפוליטיות, ואם בעקבות רדיפה קולקטיבית של מיעוט אתני, דתי או פוליטי. הם בורחים ממדינות שבהן מתבצע טבח עם, ממדינות שבהן שלטון רודני מפר באופן שיטתי זכויות אדם, מאזורים המצויים במצב של אסון הומניטארי מתמשך אשר מדינתם אינה מעניקה להם הגנה ממנו (מצב השורר, למשל, במחנות הפליטים בחבל דארפור בסודאן). הם בורחים מפני רצח, אונס, עינויים, כליאה ללא משפט ועבודות כפייה. רבים מהם חוו על בשרם מעשי אכזריות ואיבדו הורים, ילדים ואחים בנסיבות מחרידות. מסעם של מבקשי מקלט מתחיל בבריחה מסוכנת מארצותיהם. הנתפסים בגבול אריתריאה, למשל, נאסרים ולא פעם נורים למוות. הבורחים משלמים למבריחים אלפי דולרים, במושגים מקומיים – סכומי עתק, שווי ערך לחסכונות של חיים שלמים. הדרך נמשכת חודשים, לבד או בקבוצות. לעתים קרובות מסעם של מבקשי מקלט נקטע בכלא המצרי או בשבי כנופיות גוֹבי כופר בדואים בסיני. השבויים משוחררים לעיתים בקהיר לאחר תשלום הכופר (הרחבה תחת “קורבנות מחנות העינויים בסיני”). אלו שמצליחים לברוח או משוחררים לסיני חשופים למעצר של הרשויות במצרים. רבים מהם נכלאים בתנאים קשים ואף מעונים בתחנות משטרה ברחבי מצרים. לאחר המעצר הפליטים מגורשים לאתיופיה או לאריתריאה, תוך הפרה בוטה של עיקרון “אי-ההחזרה” המחייב את כל מדינות העולם. המשטר המצרי אינו מעניק לארגוני זכויות אדם או נציבות הפליטים של האו”ם גישה לעצורים ששרדו את מחנות העינויים.

רבבות בני-אדם החיים בישראל נמצאים בלימבו: אסור לגרשם מכאן, אבל גם יכולתם לחיות כאן מוגבלת- אפשרותם לעבוד מוגבלת, וכן גם שירותי הבריאות, הרווחה והחינוך והם חיים בפחד מתמיד תחת איום הזימונים והכליאה ב”חולות”.

למה גירוש חזרה למדיניותיהם אינה אופציה?
מדינת ישראל אינה מגרשת את אזרחי אריתריאה וסודאן משום שנשקפת סכנה לחייהם או לחירותם אם יגורשו. גירוש למדינות אלו יפר את עיקרון אי-ההחזרה (non-refoulement). עיקרון זה הוא לב אמנת הפליטים משנת 1951 וחלק מהמשפט הבינלאומי המנהגי, כלומר, כזה המחייב את כל מדינות העולם גם אם לא קיימת חקיקה פנימית המחייבת זאת. עיקרון זה קובע כי “אף מדינה… לא תגרש ולא תחזיר פליט באיזו צורה שהיא אל גבולות הארצות שבהן יהיו חייו או חירותו בסכנה מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת” (סעיף 33 לאמנת הפליטים). בג”ץ קבע כי עיקרון אי-ההחזרה הוא נגזרת של זכות היסוד לחיים המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (בג”ץ 5190/94 אל טאי ואח’ נגד שר הפנים). מדינת ישראל הצהירה בפני בתי משפט מספר פעמים כי היא רואה את עצמה מחויבת לעיקרון זה.

אמנת הפליטים:
מספרם העצום של פליטים ברחבי אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה, ובהם יהודים ניצולי שואה, שלרובם לא היה לאן לחזור, המחיש ביתר עוז את הצורך בגיבושה של אמנה בינלאומית, שמטרתה להבטיח הגנה לאנשים נרדפים – לפליטים. האו”ם המשיך במלאכה שהחלה במסגרת “חבר הלאומים”. 26 מדינות, בהן מדינת ישראל, השתתפו בניסוח אמנת הפליטים. מדינת ישראל וארגונים יהודיים היו מעורבים באופן פעיל בניסוח האמנה, וזאת בשל הקשר ההדוק בין האמנה לבין מצבם של יהודי אירופה בשנים שקדמו לשואה, במהלכה ובסיומה.
ב-28 ביולי 1951 אישרה ועידה מיוחדת של האו”ם את אמנת הפליטים. 145 מדינות חברות כיום באמנה ובפרוטוקול שלה. נציבות האו”ם לפליטים הוקמה כגוף הבינלאומי שתפקידו להגן על פליטים ברחבי העולם ולפקח על קיומה של האמנה על-ידי המדינות החברות. לנציבות האו”ם משרד ישראלי היושב בירושלים.

ישראל ואמנת הפליטים:
ישראל, יחד עם ארגונים יהודים רבים, היתה בין המדינות שניסחו את אמנת הפליטים, אמנה שנגזרה באופן ישיר מלקחי השואה וממצוקתם של הפליטים היהודיים אשר ניסו להימלט מאירופה בתקופת המלחמה ומצאו עצמם מול דלתות נעולות. מדינת ישראל היתה גם בין המדינות הראשונות שחתמו ואשררו את האמנה (בהמשך אשררה מדינת ישראל גם את הפרוטוקול לאמנה משנת 1967). למרות כל אלה, לא עיגנה מדינת ישראל את האמנה בחקיקתה הפנימית, בניגוד לאמור בסעיף 36 באמנה. מחדל זה הביא לכך שלמעלה מחמישים שנה לאחר הצטרפותה לאמנת הפליטים, אין בישראל דין המסדיר את זכויותיהם של פליטים ומבקשי מקלט. העמימות החקיקתית הפכה כר נרחב להפרת זכויותיהם של פליטים ומבקשי מקלט, ובין היתר למאסר ארוך טווח של פליטים או לגירוש מבקשי מקלט פוטנציאליים אל גבולה של המדינה בסמוך לזמן הגעתם, בלי לערוך הליכים כלשהם כדי לברר האם מדובר במבקשי מקלט שהגירוש עלול להעמידם בסכנת חיים.

לינק לאמנת הפליטים 1951 – http://www.unhcr.org/protect/PROTECTION/3b66c2aa10.pdf

378745_10150610392190884_652470883_11892653_949596119_n