עצרו ניצול מהגרות עבודה נפאליות בכל העולם!

"הסוכנות המקומית לחצה עליי לעבוד למרות שהייתי מאוד חולה. הם אמרו שאם אני רוצה לחזור לנפאל אצטרך לשלם 150,000 רופי (2,100 דולר). הם איימו לכלוא אותי, להרביץ לי ולמכור אותי אם לא אעשה כדבריהם. כשהלכתי למשטרה להתלונן, השוטרים התעלמו ממני לחלוטין אז הייתי חייבת לחזור לסוכנות, לא יכולתי לעזוב את המדינה בלי הדרכון שלי. כעונש, סוכן בעט לי בגב, סטר לי והכה באגרופים את ראשי- ראשי עדיין כואב והרופא אמר שייתכן שאזדקק לניתוח. היו לי חתכים, חבורות ודם בכל מקום."

ק.ד. אישה בת 30 אשר חוותה התעללות ממעסיקיה ומהסוכנות המקומית בכווית.

רשמית, בשנים 2009/10, הנשים היוו 3% מכלל מהגרי העבודה (10,056 נשים). עם זאת, נתון זה לא כולל מהגרות ללא היתר, המסתכם באחוז מוערך של 80% מכלל מהגרות העבודה.

מספר דיווחים אמינים, לרבות של ארגונים לא ממשלתיים וגופי או"ם, הדגישו כי נשים נפאליות מהגרות עומדות בפני סיכון של התעללות פיזית ומינית ועבודה בכפייה, במיוחד לאור העובדה כי מספר גדול של נשים שוהות במדינות היעד ללא היתרים. היוזמות המוגבלות לקבלת מידע והכשרה מתאימה לפני ההגירה מסוכנויות הגיוס, וכן, העדר התמיכה המדינית בנשים, הן בארץ המוצא והן במדינות העבודה, מביאות לכישלון בהגנה על מהגרות נפאליות. למידע נוסף

בראיונות שערך אמנסטי אינטרנשיונל, מהגרות עבודה נפאליות סיפקו עדויות לתנאי עבודה נצלניים, הגבלות על חופש התנועה, לקיחה של כל תעודות הזהות (כגון דרכונים) והתעללות פיזית ופסיכולוגית, לרבות אלימות מינית ועבודה בכפייה. למידע נוסף

כאשר נשים מנסות להגר באמצעות ערוצים רשמיים הן נתקלות במחסומים רבים. בין היתר, האיסור במדינות רבות, בעיקר במפרץ, על הגירה לשם עבודה במשק בית. כמו כן, גובה דמי הסדרת ההגירה ובעיות נוספות עם רשות ההגירה הנפאלי. מציאות זו מעודדת נשים נפאליות להגר בצורה לא מוסדרת.

הממשל הנפאלי מכיר בבעיה של מהגרות העבודה ולשם כך נקט במספר צעדים. בין השנים 1997-2008, הממשל אסר על מתן אישור עבודה למהגרות המעוניינות לעסוק בתחום משק הבית. הממשלה הצדיקה צעד זה על ידי הצורך להגן על מהגרות נפאליות בחו"ל מניצול והתעללויות. אולם, מדיניות הממשל- מאז ועד היום- החמירה, למעשה, את הסכנה הצפויה לנשים אלו.

בפועל, אין כיום איסורים על הגירת נשים לשם עבודה במשק הבית. עם זאת, מראיונות ומפגשים שערך אמנסטי אינטרנשיונל עם סוכנויות גיוס, מתווכים, ארגונים לא ממשלתיים ומהגרי העבודה ניתן להסיק, כי האמונה הרווחת היא שהאיסור עומד על כנו.

יתר על כן, המחלקה לתעסוקה זרה מחייבת נשים המעוניינות להגר לחו"ל, להגיש אישור בכתב מהבעל, מההורים או מחברי משפחה קרובים אחרים. צ'אנדרה מן שרסטה, מנכ"ל המחלקה לתעסוקה זרה לשעבר, הסביר את הרציונל: "דרישה זו אינה מצוינת בחוק משום שהיא נוגדת את הסעיף למיגור אפליה, אך למעשה, אנו מבקשים אישור זה מפני שישנם מתווכים שישלחו אישה ללא הסכמת משפחתה".

צעד זה, על אף קיומו לשם הגנת נשים, מפלה בצורה ברורה, מבסס בחברה אפליה נגד נשים ומקורו בדעות סטריאוטיפיות בדבר תפקיד האישה בנישואין ומשפחה. דרישה זו, יחד עם האיסור, אינם עולים בקנה אחד עם התחייבות נפאל לוועדה בדבר ביעור כל צורות האפליה נגד נשים (CEDAW) ותורמים לעידוד הגירה בלתי מוסדרת.