"הסוכנות המקומית לחצה עליי לעבוד למרות שהייתי מאוד חולה. הם אמרו שאם אני רוצה לחזור לנפאל אצטרך לשלם 150,000 רופי (2,100 דולר). הם איימו לכלוא אותי, להרביץ לי ולמכור אותי אם לא אעשה כדבריהם. כשהלכתי למשטרה להתלונן, השוטרים התעלמו ממני לחלוטין אז הייתי חייבת לחזור לסוכנות, לא יכולתי לעזוב את המדינה בלי הדרכון שלי. כעונש, סוכן בעט לי בגב, סטר לי והכה באגרופים את ראשי- ראשי עדיין כואב והרופא אמר שייתכן שאזדקק לניתוח. היו לי חתכים, חבורות ודם בכל מקום."
ק.ד. אישה בת 30 אשר חוותה התעללות ממעסיקיה ומהסוכנות המקומית בכווית.
רשמית, בשנים 2009/10, הנשים היוו 3% מכלל מהגרי העבודה (10,056 נשים). עם זאת, נתון זה לא כולל מהגרות ללא היתר, המסתכם באחוז מוערך של 80% מכלל מהגרות העבודה.
מספר דיווחים אמינים, לרבות של ארגונים לא ממשלתיים וגופי או"ם, הדגישו כי נשים נפאליות מהגרות עומדות בפני סיכון של התעללות פיזית ומינית ועבודה בכפייה, במיוחד לאור העובדה כי מספר גדול של נשים שוהות במדינות היעד ללא היתרים. היוזמות המוגבלות לקבלת מידע והכשרה מתאימה לפני ההגירה מסוכנויות הגיוס, וכן, העדר התמיכה המדינית בנשים, הן בארץ המוצא והן במדינות העבודה, מביאות לכישלון בהגנה על מהגרות נפאליות. למידע נוסף
בראיונות שערך אמנסטי אינטרנשיונל, מהגרות עבודה נפאליות סיפקו עדויות לתנאי עבודה נצלניים, הגבלות על חופש התנועה, לקיחה של כל תעודות הזהות (כגון דרכונים) והתעללות פיזית ופסיכולוגית, לרבות אלימות מינית ועבודה בכפייה. למידע נוסף
כאשר נשים מנסות להגר באמצעות ערוצים רשמיים הן נתקלות במחסומים רבים. בין היתר, האיסור במדינות רבות, בעיקר במפרץ, על הגירה לשם עבודה במשק בית. כמו כן, גובה דמי הסדרת ההגירה ובעיות נוספות עם רשות ההגירה הנפאלי. מציאות זו מעודדת נשים נפאליות להגר בצורה לא מוסדרת.
הממשל הנפאלי מכיר בבעיה של מהגרות העבודה ולשם כך נקט במספר צעדים. בין השנים 1997-2008, הממשל אסר על מתן אישור עבודה למהגרות המעוניינות לעסוק בתחום משק הבית. הממשלה הצדיקה צעד זה על ידי הצורך להגן על מהגרות נפאליות בחו"ל מניצול והתעללויות. אולם, מדיניות הממשל- מאז ועד היום- החמירה, למעשה, את הסכנה הצפויה לנשים אלו.
בפועל, אין כיום איסורים על הגירת נשים לשם עבודה במשק הבית. עם זאת, מראיונות ומפגשים שערך אמנסטי אינטרנשיונל עם סוכנויות גיוס, מתווכים, ארגונים לא ממשלתיים ומהגרי העבודה ניתן להסיק, כי האמונה הרווחת היא שהאיסור עומד על כנו.
יתר על כן, המחלקה לתעסוקה זרה מחייבת נשים המעוניינות להגר לחו"ל, להגיש אישור בכתב מהבעל, מההורים או מחברי משפחה קרובים אחרים. צ'אנדרה מן שרסטה, מנכ"ל המחלקה לתעסוקה זרה לשעבר, הסביר את הרציונל: "דרישה זו אינה מצוינת בחוק משום שהיא נוגדת את הסעיף למיגור אפליה, אך למעשה, אנו מבקשים אישור זה מפני שישנם מתווכים שישלחו אישה ללא הסכמת משפחתה".
צעד זה, על אף קיומו לשם הגנת נשים, מפלה בצורה ברורה, מבסס בחברה אפליה נגד נשים ומקורו בדעות סטריאוטיפיות בדבר תפקיד האישה בנישואין ומשפחה. דרישה זו, יחד עם האיסור, אינם עולים בקנה אחד עם התחייבות נפאל לוועדה בדבר ביעור כל צורות האפליה נגד נשים (CEDAW) ותורמים לעידוד הגירה בלתי מוסדרת.
פעלו עכשיו! חתמו על העצומה הבאה:
אנו קוראים למפלגות הנפאליות להתחייב לשמור על זכויות האדם והתעסוקה של אזרחים נפאלים, ועובדות נפאליות בפרט, שמהגרים לחו"ל לצורך עבודה.
עם העלייה הדרמטית במספר הנפאליות המהגרות למטרות עבודה, חיוני שנפעל יותר בכדי לשמור על זכויותיהן. כיום, הסעיפים שבחוק לתעסוקה זרה, אינם נאכפים כראוי. מציאות זו מאפשרת לסוכנויות גיוס ולמתווכים לנצל מהגרות פוטנציאליות עד לכדי מצב של סחר ועבודה בכפייה. אלה המבקשות להתלונן ולקבל פיצויים, נתקלות במנגנוני הגנה ממשלתיים כושלים וקשים לגישה.
עקב מצב זה, אנו קוראים לכל המפלגות ליישם את ההמלצות הבאות כאשר ייכנסו לממשלה:
-
למגר אפליה חברתית ולגלית נגד מהגרות, כגון איסורי הגירה המבוססים על מגדר בלבד.
-
לוודא כי החוק לתעסוקה זרה תיושם במלואה, במיוחד הסעיפים הנוגעים לחוזים מזויפים, מגבלות בדבר גובה דמי השירות שניתן לדרוש, מתן חוזה בנפאלית מראש ותפקוד מנגנוני התלונות והפיצויים. סוכנויות גיוס אשר לא ייעמדו בסטנדרטים אלו, ייענשו בהתאם.
-
להגדיר בברור בחוק את האיסור על עבודה בכפייה וניצול מיני, וכן עונש בהתאם אשר ייאכף בקפדנות בחוק, בהתאם לסעיף 25 של אמנת העבודה בכפייה.
-
לאשרר וליישם באופן מלא את פרוטוקול האו"ם בדבר דיכוי, ענישה ומניעה של סחר בבני אדם, במיוחד נשים וילדים.