אמנסטי אינטרנשיונל השיק במסיבת עיתונאים את הדוח השנתי לשנת 2010 וקרא לממשלות להבטיח אחריותיות בפעולותיהן ולהצטרף בצורה מלאה לבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC); בכל העולם פערי הצדק יצרו מארג קטלני של דיכוי: דוחות אמנסטי אינטרנשיונל תיעדו עינויים והתעללויות אחרות בלפחות- 111 מדינות, משפטים לא הוגנים בלמעלה מ-55 מדינות, מגבלות על חופש הביטוי בכ-96 מדינות ואסירי מצפון ב-48 מדינות לפחות; "ממשלות מוכרחות להבטיח שאף אחד אינו מעל לחוק ושלכולם יש גישה לצדק בגין כל הפרות זכויות האדם", אומר איתי אפשטיין, מנכ"ל אמנסטי ישראל. עד שממשלות לא יפסיקו להכפיף את הצדק לאינטרסים פוליטיים, חופש מפחד וחופש רצון יישארו בלתי נגישים עבור מרבית האנושות".
שנת 2010 הייתה אמנם שנת מפנה בנושא צדק בינלאומי, אולם פוליטיקה כוחנית גרמה להתרחבות פערי הצדק בעולם. כך עולה מדו"ח אמנסטי אינטרנשיונל לשנת 2010 שהותר היום לפרסום.
במסיבת עיתונאים שהתקיימה במשרדי הסניף בישראל, יצא מנכ"ל אמנסטי אינטרנשיונל-ישראל, איתי אפשטין, בקריאה לממשלת ישראל ולהנהגת החמאס לבצע חקירה עצמאית ובלתי תלויה שתחקור את התנהלות הצדדים במהלך מבצע "עופרת יצוקה". "במידה והצדדים לא יחקרו את הפרות זכויות האדם החמורות והמטרידות שעלו, הן בדוחות אמנסטי אינטרנשיונל, והן בדוחות של ארגוני זכויות אדם נוספים בארץ ובעולם, כמו גם בדוח של השופט ריצ'ארד גולדסטון", אומר אפשטיין, לא יהיה מוצא אלא להפנות את החקירה לידי בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC). "הקורבנות – הן הישראלים והן הפלסטינים זכאים לצדק ולהכרה בעוול שנעשה להם ולפיצוי הולם, ואנחנו מחויבים לתבוע זאת בעבורם", מסכם אפשטיין.
מהדו"ח המתעד הפרות זכויות אדם ב-159 מדינות ברחבי העולם, עולה כי ממשלות חזקות עוצרות את האצת הצדק בעולם, כשהן ניצבות מעל לחוק בתחום זכויות אדם, מגנות על בעלות בריתן מפני ביקורת ופעולות רק לפי נוחות פוליטית. "דיכוי וחוסר צדק משגשגים בפערי הצדק העולמיים, כשהם דנים מיליוני אנשים לפגיעה בזכויות אדם, דיכוי, ועוני", אומר קלאודיו קורדון, ממלא מקום מזכ"ל אמנסטי אינטרנשיונל.
"ממשלות מוכרחות להבטיח שאף אחד אינו מעל לחוק ושלכולם יש גישה לצדק בגין כל הפרות זכויות האדם. עד שממשלות לא יפסיקו בין להכפיף את הצדק לאינטרסים פוליטיים, חופש מפחד וחופש רצון יישארו בלתי נגישים עבור מרבית האנושות", מוסיף איתי אפשטיין, מנכ"ל אמנסטי ישראל.
אמנסטי אינטרנשיונל קורא לכל הממשלות להבטיח אחריותיות בפעולותיהן, להצטרף בצורה מלאה לבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) ולהבטיח שניתן יהיה להעמיד לדין עבור פשעים שבוצעו על פי החוק הבינלאומי בכל מקום בעולם. בדו"ח נטען כי מדינות הטוענות למנהיגות בינלאומית, כולל החברות ב-G-20 הן בעלות אחריות מיוחדת להוות דוגמא.
צו מעצר שהוצא על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי ב-2009 לנשיא הסודני עומר חסן על באשיר, בשל פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה, היה אירוע מכונן אשר הדגים כי אפילו ראשי מדינות מכהנים אינם מעל לחוק. אולם סירובו של האיחוד האפריקאי לשתף פעולה, למרות הסיוט האלים שהשפיע על מאות אלפי אנשים בדרפור, היווה דוגמא בוטה לכישלון שלטוני להעמיד את הצדק לפני הפוליטיקה.
השיתוק שאחז במועצת זכויות האדם של האו"ם ביחס לסרי לנקה, למרות ההפרות החמורות, ובהן ככל הנראה, פשעי מלחמה, שבוצעו הן על ידי הכוחות הממשלתיים והן על ידי נמרי השחרור של טמיל אילם, שימשו גם הם הוכחה בדבר כישלון הקהילה הבינלאומית לפעול כשנדרש. בה בעת, ההמלצות של דו"ח גולדסטון לנציב זכויות האדם של האו"ם שקראו לאחריותיות בקונפליקט בעזה עדיין ממתינות להתייחסות של ישראל והחמאס.
בכל העולם פערי הצדק יצרו מארג קטלני של דיכוי. דוחות אמנסטי אינטרנשיונל תיעדו עינויים והתעללויות אחרות בלפחות- 111 מדינות, משפטים לא הוגנים ב-55 מדינות לפחות, מגבלות על חופש הביטוי ב-96 מדינות לפחות ואסירי מצפון ב-48 מדינות לפחות.
ארגוני זכויות אדם ומגני זכויות אדם היו תחת מתקפה בארצות רבות, כאשר ממשלות מנעו את פעילותם או שנכשלו להגן עליהם.
במזרח התיכון ובצפון אפריקה היו דפוסים של חוסר סובלנות שלטונית כלפי ביקורת בערב הסעודית, סוריה, תוניסיה וכן דיכוי מתמשך באיראן. באסיה, הממשלה הסינית הגבירה את הלחץ על כל מי שקרא תיגר על סמכותה, כשהיא עוצרת ומטרידה מגני זכויות אדם. בה בעת בצפון קוריאה ומיאנמר אלפים נמלטו מפני הדיכוי הכבד ומצוקה כלכלית.
המרחב שבו התאפשרו קולות עצמאיים וחברה אזרחית הצטמצם בחלקים באירופה ובמרכז אסיה, והוטלו מגבלות לא הוגנות על חופש הביטוי ברוסיה, בתורכיה, בטורקמניסטן, באזרבייג'ן, בבלארוס, ובאוזבקיסטן. ביבשת אמריקה היו מקרים רבים של הרג לא חוקי בידי כוחות הביטחון, כולל בברזיל, בג'מייקה, בקולומביה ובמכסיקו, בעת שנמשכה החסינות להפרות זכויות אדם של ארה"ב בשם המלחמה בטרור. מדינות באפריקה כמו גינאה, ומדגסקר הגיבו לעימותים בשימוש מופרז בכוח ובהרג לא חוקי, בעוד שאתיופיה ואוגנדה בין היתר גם דיכאו ביקורת.
קונפליקטים אופיינו בזלזול עמוק באזרחים. קבוצות חמושות וכוחות ממשלתיים הפרו את החוק הבינלאומי ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בסרי לנקה ובתימן. בקונפליקט בעזה ובדרום ישראל, כוחות ישראליים וקבוצות פלסטיניות חמושות ביצעו הרג לא חוקי ופצעו אזרחים. אלפי אזרחים סבלו מהפרות ומאלימות מתגברת של הטאליבן באפגניסטן ובפקסיטן, או שנשאו בתוצאות של הקונפליקטים באיראן ובסומליה. נשים ונערות סבלו מאונס ומאלימות אחרת שבוצעה על ידי כוחות ממשלתיים וקבוצות חמושות במרבית הקונפליקטים.
מגמות אחרות כללו:
פינוי כפוי של המונים מבתיהם באפריקה, למשל באנגולה, בגאנה, בקניה ובניגריה, פינוי שבדרך כלל דחף את המפונים לעוני עמוק יותר.
דיווחים גוברים על אלימות במשפחה נגד נשים כולל אונס, הטרדות מיניות ורצח והטלת מום לאחר אונס, במכסיקו, בגואטמלה, באל-סלודור, בהונדורס ובג'מייקה.
מיליוני מהגרים בארצות אסיה והאוקיינוס השקט כולל בדרום קוריאה, ביפן ובמלזיה סבלו מניצול, אלימות והתעללות.
גידול חד בגזענות, בשנאת זרים ובחוסר סובלנות באירופה ובמרכז אסיה.
במזרח התיכון ובצפון אפריקה התקפות של קבוצות חמושות – חלקן ככל הנראה קרובות לאל-ק'עידה – בארצות כמו עיראק ותימן, הגבירו את חוסר הביטחון.
מסביב לעולם כשמיליוני אנשים נדחפו לחיי עוני בשל משברי כלכלה, מזון ואנרגיה, אירועים הראו את הצורך הדחוף להתמודד עם הפרות המשפיעות על עוני.
"ממשלות צריכות לקבל אחריותיות על הפרות זכויות אדם היוצרות ומעמיקות עוני. פגישת הסקירה של האו"ם ביחס ליעדי הפיתוח של המילניום בניו יורק, ארה"ב, בספטמבר הקרוב הינה הזדמנות למנהיגי העולם לעבור מהבטחות למחויבות הנאכפת באופן חוקי", אומר קלאודיו קורדון.
נשים ובעיקר נשים עניות, נושאות את תוצאות הכישלון להגיע למטרות הללו. סיבוכים הקשורים להיריון נוטלים את חייהן של כ-350,000 נשים כששיעור התמותה בלידה בדרך כלל נוצר ישירות על ידי אפליית נשים, הפרות של זכויות פריון ומין ומניעת נגישות לטיפול רפואי. "ממשלות מוכרחות לקדם שוויון לנשים ולטפל באפליה נגד נשים אם הם מעוניינות להתקדם ליעדי הפיתוח של המילניום", אומר קלאודיו קורדון
אמנסטי אינטרנשיונל קורא גם למדינות ה-G-20 שלא הצטרפו באופן מלא לבית הדין הפלילי הבינלאומי – ארה"ב, סין, רוסיה, תורכיה, הודו, אינדונזיה, וערב הסעודית – לעשות כן. פגישת הסקירה הבינלאומית של בית הדין, המתחילה בקמפלה, אוגנדה ב-31 למאי, היא אפשרות לממשלות להראות את מחויבותן לבית הדין.
למרות כישלון רציני להבטיח צדק אשתקד, אירועים רבים חשפו התקדמות. באמריקה הלטינית חקירות של פשעים שקיבלו הגנה באמצעות חוקי חסינות נפתחו מחדש עם אבן הדרך של הפסיקה הקשורה למנהיגים לשעבר כולל הרשעתו של הנשיא לשעבר של פרו, אלברטו פוג'ימורי, בשל פשעים נגד האנושות והנשיא הצבאי האחרון של ארגנטינה, ריינלדו ביגנונה בשל חטיפה ועינויים. כל המשפטים בבית הדין המיוחד לסיירה לאון הסתיימו חוץ מהמשפט הנמשך עדיין של הנשיא לשעבר של ליבריה, צ'רלס טיילור. "הצורך במערכת משפט בינלאומית יעילה הוא לקח חשוב מהשנה הקודמת. מערכת משפט מספקת הוגנות ואמת לאלה שסבלו מהפרות, מרתיעה מהפרות של זכויות אדם ובסופו של דבר יוצרת עולם יותר בטוח ויציב", אומר קלאדיו קורדון.
תקציר דו"ח שנתי 2010
