רוח המלחמה בין סודן לדרום סודן הופיעה פעמים רבות במהלך הביקור שלנו במחנה הפליטים יידה בשבוע האחרון.
לאורך הגבול המתח עולה וגובר, הסכסוך המתעצם בין שתי המדינות הופיע ברקע, הן כמחזה מרוחק והן כאיום מרושע.
אבל פליטים רבים חוששים, כי עם האפשרות הקרבה למלחמה, הם יישכחו יותר ויותר.
כל יום הביא דיווחים חדשים על ההידרדרות ביחסים בין שתי המדינות, שהפחיתו את התקוות לשלום, שהיו לאחר שקבלת העצמאות של דרום סודן ביולי 2011 הביאה לסיומה של מלחמת אזרחים ממושכת והפרות רבות של זכויות אדם.
דרום סודן השתלטה על שדות הנפט של סודן בחגליג, אם כי לפי דיווחים הורתה היום לכוחותיה לסגת. פצצות הוטלו ממטוסי אנטונוב ומטוסי קרב מתוצרת מיג של סודן, על האזורים הצפוניים של דרום סודן. הרטוריקה של שתי הבירות, ג'ובה וחרטום, מלאה בהתרסה ובחרחור מלחמה.
אין ספק, כי הקהילה הבינלאומית שמה לכך לב. מנהיגי עולם רבים, מזכ"ל האו"ם ומועצת הביטחון, והאיחוד האפריקני התבטאו כולם באופן פומבי וקראו לשתי הממשלות לסגת מסף המלחמה ולהתחייב שנית למציאת פתרון לא-אלים לסכסוכים הקשורים להסכמה על הגבול החדש שלהן ועל חלוקת ההכנסות מהנפט.
מה שנראה במרץ אבוד למלחמה, הוא שעבור מאות אלפי אזרחים המתגוררים לאורך הגבול הבעייתי הזה - במיוחד במדינות חסרות-השקט דרום קורדופן והנילוס הכחול - חוסר ביטחון, פחד והפרות רבות של זכויות אדם, הפכו כבר למציאות שלהם במשך עשרה חודשים ארוכים.
התגובה החזקה של ממשלת סודן למערכה החמושה באמצעות צבא השחרור של העם הסודני-צפון באזור, נראתה על ידי תקיפות אוויריות וקרקעיות חסרות הבחנה.
עם אינספור מקרי מוות ופציעות ומאות אלפי בני אדם שנאלצו להימלט, אמנסטי אינטרנשיונל תיעד שוב ושוב את משבר זכויות האדם והמשבר ההומניטרי הזה.
ביידה ובמחנות פליטים אחרים בדרום סודן, ראינו ושמענו ממקור ראשון את הדרכים הרבות שבהן המשבר לא פחת.
אין ספק, ההתעללות והסבל המשיכו מעבר לגבול בסודן.
נערה בת 18 סיפרה לנו כיצד ראתה רסיס מהפצצה אווירית הרג את אחותה בת השלוש. היא תיארה זאת כך: "רגע אחד רצנו לתפוס מחסה ואז פתאום היא מתה".
גבר בן 38 תיאר בפנינו כיצד אחיו, אביו ודודו נורו למוות על ידי חיילים סודנים ליד בפתח בית המשפחה.
קיימים סיפורים טרגיים רבים אחרים של מוות והרס.
פליטים חדשים, נואשים להגיע ליידה לפני שעונת הגשמים הקרובה תהפוך את המעבר לבלתי אפשרי, מגיעים בקצב של כ-200 איש ביום.
כולם מדברים על הפחד שלהם מההתקפות המתמשכות והרעב הנפוץ, בגלל שאי אפשר לשתול גידולים בתנאים אלה. בינתיים, ממשלת סודן חוסמת סיוע הומניטרי לאזור.
החיים לא קלים גם במחנות הפליטים בדרום סודן.
הם מבודדים והגישה אליהם קשה, ואספקה סדירה של מים ומזון היא אתגר גדול.
חילוקי דעות בין מנהיגי הפליטים וסוכנויות האו"ם לגבי השאלה האם יש להכיר ביידה כמחנה קבע או מרכז מעבר בדרך למקומות בתוך דרום סודן, הביאו לכך שאספקה חיונית, כגון יריעות ברזנט להגנה על המקלטים מפני הגשמים - עדיין לא חולקו.
מספר קטן של ארגונים בינלאומיים עושה ביידה עבודה חשובה כנגד כל הסיכויים, אך, עד היום, ארגוני האו"ם, כגון נציבות הפליטים UNHCR ו-UNICEF, לא נוכחים כמעט.
פליטים ילדים הם פגיעים במיוחד. מספר מזעזע של 2,600 ילדים – שליש מאוכלוסיית המחנה – הולכים לבית ספר היסודי ביידה. אבל אין מימון ללימודיהם. מלמדים אותם 136 מורים מתנדבים במחנה.
בקרב התלמידים ישנן מאות פליטות ילדות ללא ליווי, שכמה מהן דיברו איתנו על התמודדותן עם חוסר הביטחון הנורא הנלווה לחיים במחנה.
ועם בוא עונת הגשמים הידועה לשמצה, הרחוקה שלושה שבועות בלבד, כל זה רק הולך להחמיר.
זה יקרה, אלא אם תהיה פעולה דחופה ומוחשית, משני צידי הגבול, ועל ידי הקהילה הבינלאומית על מנת להביא לסיומו של משבר זכויות האדם הזה.
הפרות זכויות אדם - בעיקר על התקפות צבאיות חסרות הבחנה – חייבות להיפסק, באופן מיידי, בדרום קורדופן ובנילוס הכחול. וממשלת סודן חייבת לאפשר מתן סיוע הומניטארי ללא הפרעה בכל האזור.
האו"ם, מצידו, צריך להוביל מאמץ מקיף, על מנת מתן מענה לצרכים הנרחבים והבוערים של אוכלוסיית הפליטים ביידה (אשר יכולים לגדול עם הגעתם של אלפים רבים בשבועות הקרובים), לפני שהגשמים יגרמו להם להיות הרחק מעבר להישג ידם.
האפשרות של מלחמה בין סודן לדרום סודן צריכה להוות בבירור דאגה גדולה בקרב הקהילה הבינלאומית. אבל אסור לשכוח את משבר זכויות האדם, שכבר קיים.
נכתב על ידי אלכס נווה, מזכ"ל אמנסטי אינטרנשיונל קנדה, וקיירוניסה דאלה, חוקרת דרום סודן באמנסטי אינטרנשיונל
