
מחנה הפליטים פאריאנג (Pariang) נמצא בחלק שומם בדרום סודן, שעה נסיעה מיידה, ואליו מגיעים למעלה מ-1,900 תלמידי תיכון מדרום קורדופן על מנת להמשיך בלימודיהם.
החינוך זוכה להערכה רבה בקרב אוכלוסיית נובה בדרום קורדופן. רוב התלמידים מגיעים לפאריאנג ללא ליווי מבוגר, כשהם מותירים את משפחותיהם מאחור, בדרום קורדופן, בה הזמזום הבלתי-פוסק של מטוסי אנטונוב – הנושאים עמם את האיום של הפצצה אווירית – אילץ בתי ספר רבים להיסגר.
נסענו לפאריאנג עם לאוזה עומאר, בת 18 מקאודה שבדרום קורדופן, אשר בילתה את סוף השבוע בביקור חברים ביידה. היא הגיעה לפאריאנג לראשונה ב-29 בפברואר.
"הייתי אמורה לעזוב (את קאודה) בדצמבר. אבי מבוגר מאוד ויש לו בקר רב, אבל ההפצצות הרגו את הבקר, ולכן הוא לא יכול היה לשלוח אותי לכאן. אבי לא התכוון לאפשר לי להגיע, אבל דיברתי איתו על חשיבות החינוך", סיפרה לנו לאוזה.
עם זאת, כשהגענו ביום שני לפאריאנג, הבנו כי בית הספר נסגר ביום שני ולא ייפתח שבועיים לכל הפחות. בית הספר, אשר הותר לפליטים מדרום קורדופן להשתמש בו באופן זמני, נמסר חזרה ביום שני לקהילה המארחת, לאור סיום הסכם בן שלושה חודשים אליו הגיעו בנוגע לשימוש בו.
ארגונים לא-ממשלתיים הבטיחו לבנות חמישה בתי ספר חדשים לאוכלוסיית הפליטים, אך עד כה, הוקם מבנה אחד בלבד, ללא ספסלים או חומרים חינוכיים. קיימות גם תכניות לבניית מעונות עבור תלמידים, אך המתיחות הגוברת בגבול בין סודן לדרום סודן הביאה לעזיבת אנשי הארגונים הללו מפאריאנג ולהקפאת הבנייה.
בעוד מספר גדול מהתלמידים הוא מעל גיל 18, הם אוכלוסייה פגיעה, מופרדים ממשפחותיהם וממערכות תמיכה. בנים ובנות ישנים בחלקים נפרדים במחנה, ארבעה תלמידים באוהל, שוכבים על הרצפה בחום הלוהט.
מחסור המים במחנה מביא לכך, שהתלמידים צריכים להתעורר בארבע לפנות בוקר ולעמוד בתור במשך שלוש שעות על מנת לאסוף מים לשימוש היומיומי, לרבות רחצה. בחלק של הבנות ישנם שלושה אזורי רחצה קטנים, ושלושה בתי שימוש החשופים לאיתני הטבע, אשר הן מחכות בסבלנות לשימוש בהם, לפני ההליכה לבית הספר.
בסופי שבוע, התלמידים אוספים יחדיו עצים להסקה. "בסופי שבוע אנחנו יוצאים בארבע לפנות בוקר כדי לאסוף עצים להסקה, מ-04:00-09:00. זה רחוק מאוד. בעונה הגשומה נסבול באמת. אנו זקוקים לעזרה עם פחם", הוסיפה לאוזה.
המורה הראשי של מחנה הפליטים הביע דאגות אחרות, לרבות האיכות הירודה של החינוך הזמין והמחסור במורים. דרום סודן, המדינה העצמאית החדשה, עדיין לא ייצרה ספרי לימוד לתיכון, ותלמידים לומדים מספרי לימוד סודנים, אותם תרגמו המורים החרוצים מערבית לאנגלית.
בבוא עונת הגשמים הקרבה, לא בטוח כי הפליטים יוכלו להמשיך עם החינוך המוערך.
לאוזה וחבריה התלמידים לא בטוחים איך להתמודד עם סגירת בית הספר.
"אין מה לעשות כאן; אני לא יודעת מה לעשות. אני יכולה לחזור ליידה או לנובה (דרום קורדופן). אני דואגת להוריי מאוד וחוששת שהם יופצצו על ידי אנטונוב," אמרה.
נכתב על ידי קיירוניסה דאלה, חוקרת דרום סודן באמנסטי אינטרנשיונל, ואלכס נווה, מזכ"ל אמנסטי אינטרנשיונל קנדה.
בתמונה: ילדים מנובה תופסים מחסה מהשמש תחת אחד מהמבנים היחידים בפאריאנג, דרום סודן, אפריל 2012. (צלם:Pete Muller)