אנשים שנלכדו בגל המעצרים העצום בעקבות ההתקוממות הסורית הוטחו לתוך עולם סיוטי של עינוי שיטתי, כך לפי דו"ח חדש של אמנסטי אינטרנשיונל המתפרסם היום.
היקף העינויים וההתעללויות בסוריה עלה לרמה שלא ראינו במשך שנים והוא מזכיר את התקופה האפלה של שנות ה-70' וה-80'.
הדו"ח – "רציתי למות: ניצולי העינויים בסוריה מדברים" – מתפרסם יום לפני יום השנה הראשון לתחילת המחאות ההמוניות בסוריה. הדו"ח מציג 31 שיטות מתועדות של עינויים או צורות התעללות אחרות מצד כוחות הביטחון, הצבא וכנופיות חמושות התומכות בממשלה, המכונות "שביחה", שתוארו על ידי עדים או קורבנות בפני חוקרי אמנסטי אינטרנשיונל בירדן בפברואר 2012.
"החוויה עבור אנשים רבים, שנלכדו בגל המעצרים העצום בשנה האחרונה, דומה מאוד לזו של עצורים תחת הנשיא לשעבר חאפז אל-אסד - עולם סיוטי של עינוי שיטתי", אמרה אן האריסון, סגנית מנהל בפועל של תכנית המזרח התיכון וצפון אפריקה באמנסטי אינטרנשיונל.
"העדויות ששמענו מעלות תובנות מטרידות בנוגע למערכת המעצר והחקירה אשר, שנה לאחר תחילת ההפגנות, נראית כמי שנועדה בעיקר על מנת לבזות, להשפיל ולהפחיד את קורבנותיה לכדי שתיקה".
דפוסי עינויים
אמנסטי אינטרנשיונל אמר, כי העינויים וצורות ההתעללות האחרות בעצורים התאימו בדרך לתבנית מסוימת.
קורבנות רבים אמרו, כי המכות החלו עם המעצר, אז הם הוכו קשות – לרבות על ידי מקלות, קני רובים, שוטים ואגרופים, כבלים - עם הגעתם לבתי המעצר, פרקטיקה המכונה לעיתים "קבלת פנים" ("haflet al-istiqbal").
עצורים חדשים מופשטים בדרך כלל עד לתחתוניהם ומושארים בחוץ לעיתים עד 24 שעות.
חקירה
אבל עדויות שניתנו בפני אמנסטי אינטרנשיונל, מצביעות על כך שעצורים נמצאים בסיכון הרב ביותר כאשר הם נחקרים.
מספר ניצולים סיפרו על חוויותיהם מה"דולאב" (צמיג), בה הקורבן נדחס בכפייה לתוך צמיג רכב – אשר לעיתים קרובות מונף באוויר – וסופג מכות, כולל לעיתים באמצעות כבלים או מקלות.
אמנסטי אינטרנשיונל אמר, כי הוא הבחין בעלייה בדיווח על השימוש ב"שבאח" – בה הקורבן נתלה, על וו מוגבה, ידית או מסגרת דלת, או בידיים כבולות, באופן שבו כפות הרגליים תלויות מעט מעל הקרקע או שקצות האצבעות נוגעות בקרקע. הפרט לאחר מכן, הוכה פעמים רבות. לעיתים קרובות לאחר מכן האדם מוכה.
"קארים", תלמיד בן 18 מאל-טייבה שבמחוז דרעא, סיפר לאמנסטי אינטרנשיונל, כי חוקריו השתמשו בצבת כדי להסיר בשר מרגליו, כשהוחזק באגף מודיעין חיל האוויר בדרעא בדצמבר 2011.
נראה כי נעשה שימוש נרחב בשוקים חשמליים לעינוי במהלך חקירות. עצורים לשעבר תיארו שלוש שיטות: להרטיב את הקורבן או רצפת התא במים ואז לחשמל את הקורבן בעזרת המים; ה"כיסא החשמלי", בו אלקטרודות מחוברות לחלקי הגוף; ושימוש באלות חשמל.
נראה, כי עינוי המבוסס על מגדר ופשעים אחרים של אלימות מינית הפכו לנפוצים יותר בשנה האחרונה. "טארק" סיפר לאמנסטי אינטרנשיונל, כי במהלך חקירתו באגף המודיעין הצבאי בכפר סוסה שבדמשק ביולי 2011 הוא אולץ לצפות באונס של אסיר אחר בשם "חאלד":
"הם הפשילו את מכנסיו. הוא היה פצוע בחלק העליון של רגלו השמאלית. אז הפקיד אנס אותו ליד הקיר. חאלד רק בכה כשזה קרה והיכה את ראשו בקיר".
פשעים נגד האנושות
אמנסטי אינטרנשיונל אמר, כי עדויות ניצולי העינויים הן הוכחה נוספת לפשעים נגד האנושות בסוריה.
הארגון קרא שוב ושוב להעביר את הטיפול במצב בסוריה לתובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), אך גורמים פוליטיים מנעו זאת עד כה, כשרוסיה וסין חוסמות פעמיים טיוטות החלטה מוחלשות של מועצת הביטחון של האו"ם, שלא הייתה בהן כל התייחסות לבית הדין הפלילי הבינלאומי.
לאור הכישלון להבטיח הפניה בית הדין הפלילי הבינלאומי, אמנסטי אינטרנשיונל אמר, כי ברצונו לראות את מועצת זכויות האדם של האו"ם מאריכה את המנדט של ועדת החקירה של האו"ם בנוגע לסוריה ומחזקת את יכולתה לפקח, לתעד ולדווח, במטרה להעמיד לדין, בסופו של דבר, את האחראים לפשעים לפי המשפט הבינלאומי ולהפרות נרחבות אחרות של זכויות אדם.
הארגון גם אמר, שברצונו לראות את הקהילה הבינלאומית מקבלת על עצמה את האחריות המשותפת לחקור ולהעמיד לדין בגין פשעים נגד האנושות בבתי המשפט הלאומיים שלה - במשפטים הוגנים, ללא עונש המוות - וקרא להקמת חקירה בינלאומית וצוותי תביעה משותפים, על מנת לשפר את סיכויי המעצר.
"אנו ממשיכים להאמין, כי בית הדין הפלילי הבינלאומי מייצג את האפשרות הטובה ביותר להבטיח מתן דין וחשבון אמיתי של האחראים לפשעים החמורים, שבוצעו נגד אנשים בסוריה", אמרה אן האריסון.
"אבל בעוד הפוליטיקה הופכת את האפשרות הזו לקשה להשגה בטווח הקצר, לא צריך להיות כל ספק בקרב הסורים האחראים לעינויים, לרבות אלו בשרשרת הפיקוד - כי הם יועמדו לדין על פשעים שבוצעו במשמרת שלהם. לפיכך חיוני, שוועדת החקירה תחוזק ויתאפשר לה להמשיך את עבודתה".
רקע
אמנסטי אינטרנשיונל ראיין עשרות סורים שברחו מהאלימות לירדן, כולל 25 אנשים שדיווחו, כי עונו או סבלו מהתעללות אחרת במעצר לפני שהם נמלטו מעבר לגבול. הדו"ח כולל עדויות של 19 מהניצולים הללו. למעלה ממחצית המקרים שהוצגו הם ממחוז דרעא, שם מפגינים נהרגו לראשונה במרץ 2011. יתר המקרים הם ממחוזות דמשק, ריף דמשק, חמאה, חומס, לטקיה, א-סווידאה וטרטוס.
המחקר חדש על העינויים מוצג באתר "מבט על סוריה" של אמנסטי אינטרנשיונל (www.eyesonsyria.org), פלטפורמת מיפוי אינטראקטיבית, המתעדת הפרות זכויות אדם בהקשר של ההתקוממות העממית.
הדו"ח המלא (באנגלית) - "רציתי למות: ניצולי העינויים בסוריה מדברים"
